"ידוע שנשים לא יודעות לנהוג"
הגיע הזמן פעם אחת ולתמיד, שמספר מיתוסים שממש-ממש עבר זמנם, יושלכו למגרש הגרוטאות של התרבות המוטורית המקומית. שחר הזלקורן עוזר לכם לסחוב אותם לשם
ישראל היא אי. לא, לא במובן הגיאוגרפי, אלא בהתנהגות של כל מיני ענפים במשק. למשל, שוק הרכב המקומי. נציגים של יצרניות רכב שמגיעים לביקור בישראל, נשארים לרוב פעורי פה במשך חודשים ארוכים: בגלל הטעם שלנו במכוניות, בגלל הנהיגה שלנו, בגלל הכבישים שלנו. למעשה, אנחנו כל-כך ייחודיים שצריך לשים אותנו במוזיאון, עם לוחית ברזל קטנה שמסבירה: "מוטוריקוס ישראליקוס".
ובגלל שאנחנו כאלה שונים, אנחנו גם מתנהגים אחרת וחושבים אחרת. שבויים בכל מיני תפיסות, איך נאמר בעדינות, מיושנות. אנחנו גם מאמינים בכל מיני מיתוסים שבעולם המערבי התפוגגו לפני שנים. איזה למשל? הנה חמישה מיתוסים נפוצים, שהגיע הזמן לנפץ:
נשים לא יודעות לנהוג
התגובה המיידית של מרבית הזכרים לנקבה שמפריעה להם בכביש היא "מייד'לה, מי נתן לך רישיון?", או בגרסה הפחות-עזר-וייצמנית "אינעל רבאק, תחזרי למטבח". וזה ממש ברור למה. זכרים חושבים שהם הציידים, אלה שרודפים אחרי הממותה ונותנים לה בראש, בעוד הנקבות מחכות במערה וסורגות פרווה משיער של יונק גדול ומת.
"איפה כאן הממותה? אה, ואישה, תכיני משהו טעים לצהרים" (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
הבעיה היא שגברים רבים נשארו בעידן המערה והממותה, ואילו נשים התקדמו אל עבר המאה ה-21. מה שעושה אותן כשירות לא פחות - ולעתים יותר - להתמודד עם מכונות מופלאות כמו מכוניות. לא מעט מחקרים הוכיחו שנשים מתפקדות טוב יותר במצבי לחץ, וגם עם ריבוי משימות. הזכר שלצדן פשוט מפריע להן, עם הנהמות שלו: "תפני, תבלמי, תראי את הממותה".
לא השתכנעתם? תבדקו את הסטטיסטיקה: 76% מהנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים ב-2006, היו גברים, למרות שחלקם בקרב מחזיקי רישיונות נהיגה עומד על 59% בלבד. אפשר כמובן לטעון - ובצדק - שגברים נוהגים יותר מנשים, ולכן מעורבים יותר בתאונות. אבל על זה אפשר לענות שאם גברים היו נוסעים פחות, גם היו פחות תאונות.
מנוע גדול זה מנוע חזק
פעם, קצת אחרי שגוטליב דיימלר יצא לסיבוב במכונית הראשונה בהיסטוריה, הדרך הכי טובה להעלות את הספק המנוע הייתה להגדיל את הנפח. אבל מאז חלפו 120 שנה, והיחידים שעדיין מאמינים בשטות הזו הם האמריקנים, שדואגים לצייד כל מכונית בגודל של קופסת גפרורים במנוע בנפח 12 ליטר.
מה קורה בשאר העולם? האירופים, היפנים, הקוריאנים ואפילו כמה איראנים, הבינו שמנוע קטן יכול להיות חזק, ומנוע גדול הוא בעיקר מקור לצרות. כמו למשל זיהום אוויר מוגדל, משקל מיותר וגם צריכת דלק היסטרית. ומאחר שכולם נהיו נורא "ירוקים" לאחרונה, תעשיית הרכב מקדישה יותר ויותר מאמצים בפיתוח מנועים קטנים, חזקים וחסכוניים.
"מנוע-מנוע יש לך כאן. הידעת, הוא מוציא איזה 25 כ"ס משניים וחצי ליטר!" (צילום: איי פי)
קחו לדוגמה את מנוע ה-TSI של פולקסווגן: 1.4 ליטר עם 170 כ"ס. איך הם עושים את זה? עם שני סוגי מגדשים (מגדש-על וטורבו), והרבה שכל. ובינתיים, בארצות הברית של אמריקה, מייצרים מנועים כמו זה של ביואיק לוצרן: 3.8 ליטר, 197 כ"ס. עכשיו תעשו חשבון: המנוע של פולקסווגן משחרר 121 כ"ס לליטר. המנוע של ביואיק סוחט בקושי 52 כ"ס לליטר. מנוע גדול זה מנוע חזק? כן, בטח...
מהירות הורגת
לא, לא ועוד פעם לא. המהירות לבדה אינה הורגת. מה שהורג הן תאונות דרכים, שלעתים מתרחשות כתוצאה ממהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי הדרך. אבל זו ממש לא הסיבה העיקרית לתאונות דרכים בישראל. הסיבה השכיחה ביותר לתאונות בשנה החולפת הייתה אי-ציות לרמזור אדום - עבירה שהובילה ל-14% מתאונות הדרכים. אחריה נרשמו סטייה מנתיב (13%), אי-שמירת מרחק (10%) ואי-מתן זכות קדימה לרכב (9%). מהירות? במקום שמיני בלבד, עם 6% בלבד.
אז נכון, אפשר לטעון שכאשר מתחרשת תאונה במהירות גבוהה, התוצאות חמורות יותר. אבל גם כאן, זו לא המהירות שהורגת, אלא הנהג, שאינו יודע או אינו מצליח לשלוט במכונית במהירות בה הוא נוהג.
_wa.jpg)
ונסיים בסוג של אגדה אורבנית משנות ה-90: אלן פרוסט, ארבע פעמים אלוף העולם בפורמולה 1, נתפס באזור פאריז כשהוא נוהג במהירות של כ-240 קמ"ש. בבית המשפט טען פרוסט כי גם כשהוא נוהג במהירות של 240 קמ"ש, הוא יותר בטוח למשתמשי הכביש האחרים מנהג ממוצע שנוהג במהירות של 90 קמ"ש. השופט השתכנע, ושיחרר את פרוסט ללא עונש משמעותי. רוצים עוד מקרה כזה? לחצו כאן ותלמדו על נהג שנסע 260 קמ"ש, וזוכה במשפט.
מוסר ההשכל: זו לא המהירות שהורגת, זה הנהג.
רק סבתות יושבות קרוב להגה
מכוניות רבות בישראל נוסעות ללא נהג. לא, לא מדובר בפיתוח חדשני של רפא"ל, אלא באשליה אופטית, פרי תנוחת נהיגה שחביבה בעיקר על זכרים צעירים: 1. משענת המושב מוסטת לאחור, עד שהנהג יכול להניח את ראשו על ברכי הנוסעים מאחור; 2. הידיים מתוחות קדימה, כך שרק זרת ימין - והמהדרין יעשו זאת בעזרת ציפורן ארוכה במיוחד - נוגעת בגלגל ההגה; 3. ולסיום: הנהג יושב כל-כך נמוך - "כדי להרגיש את הכביש" - עד שרק קווצת שיער אקראית נראית למתבונן מן הצד.
למה הם נוהגים ככה? כנראה כי הם בטוחים שנהגים רציניים לא צריכים לראות את הכביש או להחזיק את ההגה. וזה די מצחיק, כי דווקא נהגים רציניים - כמו למשל סבסטיאן לואב, שלוש פעמים אלוף העולם בראלי - יושבים קרוב להגה. ממש קרוב.
_wa.jpg)
"תישען אחורה אח שלו. האוטו נוסע גם בלי ידיים"
יש לכך סיבות רבות וטובות: כך קל יותר להפנות את ההגה במהירות, כך שרירי הידיים פחות מאומצים, כך אפשר להפנות את העיניים למקום הנכון - לכביש, ולא לקצה הקונסולה. אז נכון, זה לא נראה הכי "קול" לנהוג כמו סבתא, אבל אם זה מספיק טוב לאלוף העולם בראלי, זה מספיק טוב בשבילכם.
גדול זה בטוח
זה נשמע כמו הדבר הכי הגיוני בעולם: מכונית גדולה עם הרבה ברזל מסביב לנהג, בטוחה יותר ממכונית קטנה, עם פחות ברזל מסביב לנהג. בטח גם קראתם את זה בכל מיני מקומות. אבל יש דבר אחד קטן, שקצת מקלקל את התיאוריה הגאונית הזו: כל הברזל הכבד הזה, שומר על הנהג אחרי תאונה. ומאחר שהכי בטוח זה פשוט לא להיות מעורב בתאונה, מכונית גדולה היא לא בהכרח בטוחה.
הנה ניסוי קצר בפיזיקה: פיל וזבוב משתתפים בתחרות. שניהם מתקדמים לעבר קו הסיום, אחד בריצה והאחר בטיסה קלה. פתאום קופץ לנתיב ההתקדמות שלהם צופה עירום, שמוחה על ניסויים בבעלי חיים. הזבוב, קטן וזריז, פשוט מטה כנף ימינה, מטה כנף שמאלה, וממשיך כאילו לא קרה דבר. והפיל? הוא לא קטן, לא זריז, וניסיון ההתחמקות שלו מהצופה העירום נגמר בטריבונה. הבנתם?
האוטו הכי בטוח על הכביש? כן, בטח
זה נורא פשוט. חוקי הפיזיקה קובעים שככל שגוף גדול וכבד יותר, יידרש מאמץ גדול יותר כדי להסיט אותו מנתיב ההתקדמות שלו. מה שאומר שתמרוני חירום - כמו אלה שמתרחשים ממש לפני תאונה - יהיו לרוב קלים יותר לביצוע במכונית קטנה וזריזה, ומורכבים יותר במכונית גדולה וכבדה. חוקי הפיזיקה הם גם הסיבה לכך שרכב שטח גדול וכבד, עם מרכז כובד גבוה, הוא בעל נטייה גבוהה יותר להתהפכות מאשר מכונית משפחתית קטנה.
וכל זה מתחבר לדבר שנקרא "בטיחות אקטיבית" - יכולתה של מכונית להתחמק מתאונה. וכאן, מכונית גדולה וכבדה היא בעיקר סיבה לזהירות ולדאגה.
לפנייה לכתב/ת 
