גאולה דרך הביבים
הפתגם "גאולה דרך הביבים" הכלול במסמך שמונח על שולחן מנהל הקמפיין של אהוד ברק מסביר יותר מהכל את ההישג שלו. האיש ניהל מסע בחירות שקט ומתיש שמטרתו אחת - לנטרל את הטינה והאיבה כלפיו. אבל הקרב הגדול רק מתחיל והמשימה העיקרית היא לסגור את "דיל הזהב" עם עמיר פרץ
שלוש המילים האלה, טוען יניב, מסבירות היטב את הקמפיין של ברק, ששתק בתקשורת, אבל עבר בחודשים האחרונים בכל פינה בארץ, "בכל חור" כמעט, והופיע בפני כל מי שרק רצה לשמוע אותו. הכל בניסיון לנטרל את הטינה והאיבה הגדולה שחשים כלפיו רבים. בלי ראיונות גדולים בכל תוכנית מלל בטלויזיה וברדיו, בלי כתבות ענק בעיתוני סוף השבוע, ואפילו בלי תגובות והכחשות, ניהל ברק קמפיין בחירות שקט, אפור, מתיש ולעתים סזיפי בדרכו לתוצאה שלה זכה הלילה.
אבל אין לטעות בתוצאה הזו: היא עדיין לא מבטיחה לברק את הניצחון בסיבוב השני. לראש הממשלה לשעבר יש עוד דרך ארוכה לעבור עד לניצחון המיוחל. מוקשים רבים עוד מונחים לפניו, וכדי לנצח - הוא ואנשיו יצטרכו לעבוד קשה מאוד. למעשה, הקרב האמיתי רק מתחיל. הקרב על הקולות, וגם הקרב על הבריתות עם יריביו מהסיבוב הראשון, עמיר פרץ ואופיר פינס.
את תוצאות הבחירות לראשות העבודה יש להסביר בשני חלקים: הצד הפרסונאלי, והצד הפוליטי. מבחינה פוליטית, הכל פתוח. אם עמי אילון, שנחשב (ברוב הסקרים) למנצח הכמעט בטוח עד לפני ימים אחדים יפעל נכון, הוא עשוי לצמצם את הפער שנוצר בסיבוב הראשון. אחרי הכל, הפער בין ברק ובינו עומד על קצת יותר משלושת אלפים קולות. אז נכון שברק סגר פער עצום במחוז הקיבוצים תוך כמה שבועות, ונכון שהערבים והדרוזים הלכו איתו בגדול, ונכון שיש לו רוח במפרשים - אבל לא לעולם חוסן. ברק יהיה חייב לפעול בצורה מחושבת מאוד כדי לא לאבד את המומנטום.
המשימה העיקרית של ברק ואילון בשעות הקרובות היא לסגור את "דיל הזהב" עם עמיר פרץ. שר הביטחון, שהפסיד אומנם את ראשות מפלגתו, הוכיח שיש לו מחנה מצומק ביחס לבחירות הקודמות - אבל זה מחנה מלוכד, שלא נוטש את המנהיג בעת צרה. בשעת לילה מאוחרת, כשהוא מותש, אמר פרץ בשיחת טלפון, כי "כולם צריכים לזכור שזה מחנה שהולך אחרי המנהיג". המסר ברור: אחרי ההפסד, פרץ נערך לשלב הבא, והוא להבטיח את מקומו בצמרת מפלגת העבודה.
למרות זאת, יהיה מוגזם לומר שפרץ הוא המנצח הגדול של הבחירות האלה. נכון שהוא לא נמחק, ונכון שיהיה קשה להתעלם ממנו, אבל 80 אחוז מהמצביעים הענישו אותו והראו לו את הדלת. הם הבהירו לו חד-משמעית שהם לא רוצים לראות אותו בראשם.
גם אופיר פינס צריך להיות ער למסר שהעבירו לו מתפקדי המפלגה - הם חושבים שהוא לא בשל מספיק כדי להנהיג. התוצאה הזו צריכה להבהיר לפינס שהוא צריך לפתח בלמים. לו היה מסיר את מועמדותו בזמן, וחובר לאחד המועמדים, אולי היתה נחסך ממנו העלבון, ולמפלגת העבודה היו נחסכים, כנראה, 700 אלף שקל, עלות הסיבוב השני.
ואחרי כל זה, הבוקר נפתח הקרב על ראשות מפלגת העבודה מחדש. ברק ואילון יצטרכו בפחות משבועיים לעשות אף יותר ממה שעשו עד עכשיו. בלוח זמנים קצרצר, הם יצטרכו לשמר את כוחם בקרב מי שהצביעו עבורם, ולשכנע מצביעים חדשים להאמין במנהיגותם. מוקדם אפילו לנסות ולנבא את התוצאה של 12 ביוני, אך דבר אחד בטוח: מפלגת העבודה צפויה להשאיר את המערכת הפוליטית במתח גם בתחילת הקיץ הזה.
כדאי לשים לב...
...לשאלה במי יתמוך אופיר פינס בסיבוב השני אפשר לנסות ולענות באמצעות ניתוח עמדותיו של האיש. פינס סירב לומר עד כה במי יתמוך בסיבוב השני, אולם הזגזוגים של עמי אילון הוציאו אותו משלוותו. האיש שיצא מהממשלה על רקע אידאולוגי, וששקל לתמוך באילון בסיבוב שני, זעם כששמע את אילון אומר דבר והיפוכו תוך פחות מ-48 שעות בעניין הישיבה בממשלה בראשות אהוד אולמרט. יש מי שמוכן אפילו להישבע ששמע את פינס אומר שהוא עם אילון גמר. ימים יגידו.
...ומילה אחת על התוצאה של דני יתום, שכוללת קצת יותר מאלף קולות: מיותר.
לפנייה לכתב/ת 
