תחליטו אתם

משהו עובר על קשת. עונה וחצי לתוך תוצאות המכרז, נראה שארבעת ימי השידור הרצופים לא מטיבים עם הזכיינית, שנאלצת כעת לאכלס לוח שידורים ארוך מאי פעם. התוצאה אם כן, היא אקספרימנטים שונים בשידור חי ופורמטים שעולים לשידור עוד בטרם זכו לשביעות רצונם של האחראים (ע"ע "חדשות מפתיעות"). מה שכן, יוצרים צעירים שנאלצו עד כה להתאבד בשביל תשומת הלב, יכולים עכשיו להידחף יותר בקלות אל הפריים טיים. הערב מעלה הזכיינית אקספרימנט ראשון מסוגו, תחת הכותרת "נעשה קוויקי או לא?", שבסופו יחוו הצופים את דעתם באתר האינטרנט של קשת, וזו תשפיע על ההחלטה אם להפיק פרקי המשך לסדרה.

בניסוי הזה תלוי גורלם של נועה פניני ושל אמיר דוליצקי. פניני, 30, היא שחקנית ותסריטאית ("לילה גוב", "יצפאן" ו"הלילה עם ליאור שליין"), וגם בתו של השחקן אבי פניני. דוליצקי, 30, הוא שחקן תיאטרון המשלים הכנסה כברמן. הם היוצרים שמאחורי הסיטקום החדש־ישן, שנקרא "קוויקי", והם גם מככבים בו.

תקועים ברמזור, אבל עם אוטו מלא באמונה. דוליצקי ופניני (צילום: דברי כחלון)

השניים הכירו בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים והפכו בין רגע לידידי נפש. "ביום הראשון ללימודים הייתי בהלם, לא מצאתי את עצמי בכלל ולא הבנתי מה קורה מסביב", פניני משחזרת את הקליק. היא מסוג הבחורות שממיסות ממבט ראשון, מתוקונת, קומפקטית וצינית במידה הנדרשת. "רציתי למות. ואז ראיתי ממול את אמיר, והפרצוף שלו היה 'בא לי למות'. והוקל לי. ראיתי עוד מישהו שאני יכולה לדבר איתו".

"את פשוט סתומה רגשית", מתערב דוליצקי, הילד טוב, אולי טוב מדי. "אנחנו בעיקר מצחיקים זה את זו".

החיבור המיידי הוליד חברות ארוכה, ואיתה הרצון לעשות משהו ביחד. כידוע, כמו שלימדו אותנו ב"רחוב סומסום", בשניים זה נחמד כפליים. אחרי מסע קצר של אודישנים משותפים, ובעקבות מערכון מוצלח במיוחד שהעלו בבית הספר, פניני ודוליצקי קיבלו את ההזדמנות הראשונה שלהם, בדמות סדרה אינטרנטית בת שתי דקות לפרק. גולשי אינטרנט זהב נדלקו על הקונספט, ו"קוויקי" זכתה להצלחה ניכרת וחלוצית בימיו הראשונים של האינטרנט.

ניסיונותיהם לתרגם את הלהיט לטלוויזיה לעומת זאת, התבררו כמסע עמוס סלאלומים ותלאות בנוסח קמיקאזה. תחילה HOT רכשו לשידור את הקטעים שעלו ברשת, והשתמשו בהם כמעברונים. אחר כך הגיעה הבשורה המשמחת, בדמות פנייה מחברת נורמה הפקות ("לתפוס את השמיים", "כנפיים שבורות"), שהציעה להפיק סיטקום מלא עם הצמד. פניני ודוליצקי, שמחים וטובי לב, נשלחו לשנתיים ארוכות של כתיבת 12 פרקים, ואז החלו לנהל משא ומתן עם קשת, שם בתחילה רצו את הסדרה ואישרו לצלם שלושה פרקים מתוכה, ואז חזרו בהם.

בדיוק כשהכל נראה היה אבוד, קשת הצליחה לייצר פתרון יצירתי ונוח. הם החליטו לשדר את הפרקים שצולמו, ואז לפתוח אזור באתר הבית של הזכיינית בו יוכלו הצופים להשפיע על עתיד הסיטקום.

פניני ודוליצקי לא התרגשו. לא מהסירובים, ולא מהפשרה. כאילו, כן, הם היו רוצים לחתום ישירות על חוזה טאלנט שמן, אבל גם הזדמנות כזו היא עבורם סוג של דריסת רגל. "זה לא כל כך משנה מבחינתנו, העיקר שעשינו משהו שנהנינו ממנו", אומרת פניני.

"אני לא יודע מה גרם להם בקשת להחליט כך, או להתבלבל בין כן ולא, אבל אנחנו חושבים זו יצירה מעולה", מוסיף דוליצקי.

כשקיבלתם את הטלפון שאומר "יש לכם אור ירוק, אבל...", איך הרגשתם?

דוליצקי: "אנחנו ברמזור כבר איזה שלוש שנים, נעים בין גז לברקס, אז אנחנו כבר מתורגלים".

פניני: "מלכתחילה זה היה כן ולא, וכן ולא, אז זה לא שה'אבל' היה גדול כל כך".

דוליצקי: "ברור שזה קשה, אתה הכי רוצה לעשות משהו ונורא רוצה שזה יצליח, אבל סה־לה־וי, אנחנו כל הזמן מתרצים לעצמנו".

פניני: "כן כמו 'אם היינו רוצים שלאגר, היינו עושים שלאגר'".

דוליצקי: "אנחנו מאוד מאמינים בה, ולרגע לא ערערו אותנו ולא חשבנו שזה לא טוב. אנחנו אומנם תקועים ברמזור, אבל האוטו שלנו מלא באמונה".

עד כמה הסדרה קרובה לחיים האישיים שלכם?

פניני: "בסיטקום יש מצד אחד את האמת, והרבה דברים מבוססים, מצד שני הסיטואציות יכולות לעוף למקומות הכי קיצוניים. אז יש כל הזמן את הפער הזה של אנחנו לעומת הם".

דוליצקי: "כל שחקן חייב להעביר את התפקיד שהוא מגלם דרכו, גם אם הוא משתמש במילים אחרות. יכולנו למשל לקחת כותבים, אבל זה אחרת כשמישהו אחר שם לך מילים בפה. חשבנו לקחת כותבים באיזה שלב, אבל מהר מאוד הבנו שזה חייב להיות לגמרי אנחנו".

איך אתם מרגישים עם הניסוי הזה?

"יש את הפחד להיות לא מובן, מצד שני אנחנו מאמינים בזה כל כך".

פניני: "זה מצחיק אותנו, אז בטוח יש עוד מישהו שזה מצחיק אותו. קשה לבלוע את הסדרה בהתחלה, צריך להתרגל להומור ואלינו, אז מובן לנו שהם רוצים לבדוק איך הקהל יאכל את זה".

ניסיתם לשנות את ההחלטה?

דוליצקי: "אנחנו לוקחים מה שנותנים לנו".

אתם גם הולכים לאודישנים ומנסים להיות סתם טאלנטים?

"לא ניתמם, אנחנו עושים אודישנים כי אנחנו שחקנים, אבל זה הדבר האמיתי. זה הכי טוב שאנחנו יכולים לאחל לעצמנו. אתה הולך לאודישנים ולומד טקסט ולפעמים זה לא טוב בעיניך. אז נורא כיף לעשות משהו משל עצמך. אתה הבוס ואתה עושה מה שאתה מאמין בו".

פניני: "שנינו עשינו דרך שהיא מאוד לא אינסטנט, הרבה מהבחירות שלנו היו דווקא ללכת בדרך הארוכה".

אם יחליטו בקשת להמשיך את הסדרה, אבל בתנאי שתשנו כמה דברים?

דוליצקי: "ברגע שינסו להפוך את זה למשהו אחר, זה יאבד את הקסם, זה כבר לא יהיה נאיבי ומתוק".

פניני: "אנחנו מאמינים שבגלל שזה כל כך אחר, אם זה ילך, זה מה שילך. מה גם שכבר סיימנו לכתוב את כל 12 הפרקים".

נורא משפחתית הסדרה שלכם.

"כן אפילו אבא שלי משחק בסדרה".

דוליצקי: "הוא משחק את אבא שלי מאוד טוב".

פניני: "ידענו שאנחנו רוצים שהוא יהיה חלק מהעניין".

גם דביר בנדק, שמשחק את הברמן, הוא חבר, וזאביק קלאתי הוא חבר ילדות והשותף לדירה של אמיר, כל זה מייצר

אווירה מיוחדת".

יש בזה משהו נורא תל אביבי, בחוויות מעולם השותפות, זה עלול לייצר מחסום כלשהו.

דוליצקי: "כן, אבל זה גם מאוד ארצי. התכנים לא תל אביבים, הם זוגיות, אהבה וחברות. שותפות זה נתון לוגיסטי".

פניני: "שותפים זה מין כור היתוך כזה. זה יכול לפרוץ את גבולות תל אביב. היא סדרה מאוד מהירה והיחסים בה הם חברות טובה בין שני אנשים".

דוליצקי: "החברות שלהם רק מתחילה. במהלך העונה הם מתקרבים עוד יותר".

מתקרבים מתקרבים?

"לא מגלים. סקס מוכר".

.

פניני: "יש הבלחות".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס " החדש