המחתרת היהודית בתל אביב

כשלובה אליאב, חתן פרס ישראל, הסביר בראיון לספר שיצא באחרונה על גימנסיה הרצליה את מקור המרץ הבלתי נדלה המפעפע בקרבו, הוא התרפק על הגימנסיה ועל בית אבא. "אבא היה ציוני, שנתן לנו גם ערכים של דת ומסורת‭,"‬ אמר. "את החלק הדתי מסורתי קיבלתי מאבא בשבתות, כשהלכנו לבית הכנסת הגדול‭."‬

בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב, אירח בימים ההם, שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, לא רק את אליאב ואביו. אז זה היה דבר טבעי ומובן מאליו גם לחילוני בהגדרה. לא היה צריך לחבוש כיפה בכל ימות השבוע כדי להיכנס בשבת לבית הכנסת, המסורת היהודית הייתה חלק בלתי נפרד מאורח החיים בתל אביב הקטנה, כולל ערבי תרבות ועונג שבת בכיכובו של חיים נחמן ביאליק, שעסק בין היתר בפרשת השבוע.

עדות לאותן שנים הם מאות בתי הכנסת, בין 500 ל-600 במספר, הפזורים ברחבי העיר. רובם אינם פעילים וחלקם פעילים רק בשבתות ובחגים. את מקום חובשי הכיפות שעזבו את העיר תפסו כאלה שלא פוקדים את בתי הכנסת ומחזיקים כיפה במכונית רק להלוויות.

אבל דווקא בשנים האחרונות חל בעיר תהליך הפוך. ישיבות חדשות נפתחות, ובתי כנסת שנסגרו ממחסור במתפללים חוזרים לחיים. ישיבת "שיח יצחק ידידיה" למשל (על שם הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, בעבר רב העיר תל אביב‭,(‬ התמקמה למשך כשנה ברחוב טרומפלדור בתל אביב, ממש מול מקום מנוחתם האחרונה של ביאליק, טשרניחובסקי, שושנה דמארי ובוגרשוב. אנשיה למדו בבית הכנסת "נחלת יצחק‭,"‬ בפינת הרחובות טרומפלדור וחברון, פתחו לרווחה את שעריו הנעולים, והצבע חזר ללחייו העייפות: תפילות שלוש פעמים ביום.

בית הכנסת הגדול בשנות ה-70 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

האופי הדתי-חילוני ההפכפך של העיר סיקרן את לאה וילינגר, תושבת העיר ומדריכה במרכז להכרת תל אביב במגדל שלום (טל' ‭.(03-5100337‬ וילינגר חקרה את הנושא לעומק, ובאמצעות סיור שהיא מעבירה - "בתי כנסת: מיתוס העיר החילונית" - היא מתארת ומספרת על העבר וההווה.

מרצפות מאובקות

אחד המעניינים והיפים שבבתי הכנסת הוא בית הכנסת של מושב זקנים ברחוב אלנבי ‭.89‬ המוסד הוקם תחילה כעמותה ביפו ב-1910 על ידי זרח ברנט, ההוא מהבוקר הלח בשנת תרל"ח, ולאחר גלגולים עבר ב-1921 למקום מושבו הנוכחי. אז קראו לילד - או לזקן - בשמו, ולא הסתתרו מאחורי שמות מיופייפים של אחוזות, כפרים ופרחים: מושב זקנים. נקודה.

בכניסה לבית האבות קבוע לוח הנצחה לכבוד התורמים שסייעו להקמת המוסד. ליד כל שם רשומה התרומה, אם בלירות מצריות, לירות ארץ ישראליות או דולרים. זהו בית האבות הוותיק ביותר בתל אביב.

תושבי הקבע בעיר היו אז, רובם ככולם, דתיים, ובהתאם לכך הונחה ב-1926 אבן הפינה לבית הכנסת, למרות שמעבר לכביש כבר התנוסס בית הכנסת הגדול.

בית הכנסת נבנה לפי תוכנית ששירטט האדריכל מגידוביץ‭,'‬ ועם השנים נוספו לו ריהוט מכובד, ספסלי עץ מסוגננים, חלונות ייחודיים ואריחי קרמיקה מעוטרים ב־12 השבטים, מעשה ידיו של זאב רבן, על החזית. בפנים, מעל דלת הכניסה, באותו סגנון שבו נחקק שם בית הכנסת בחזית, חקוקות המלים "אל תשליכנו לעת זקנה‭."‬ במרכז בימה מוגבהת לקריאה בתורה, אליה עולים במדרגות.

בקומה השנייה, בעזרת נשים, שלט הנצחה: "מר אהרן מרדכי פלדשטיין, נרו יאיר, בן ר' מנשה, נדב 50 לירות ארץ ישראליות והקדיש חלון בית הכנסת הזה למזכרת נצח על שמו ועל שם אשתו המנוחה, מרת טובה רעכיל פלדשטיין בת ר' יצחק משה ז"ל, מראדום פולין, שהתפללה כאן 15 שנה ונפטרה במוצאי שבת קודש פרשת פרה לסדר ויקרא, כ"ד אדר תש"ז, ונטמנה בהר הזיתים בירושלים‭."‬ לפי הכתוב בשלט, הגברת פלדשטיין החלה להתפלל במקום ב־‭,1932‬ לא הרבה שנים לאחר הקמתו.

בית הכנסת מושב זקנים (צילומים: צביקה טישלר)

רק בעיה אחת קטנה: בית הכנסת סגור, על מנעול, בריח ושרשרת. הקשישים הנוכחיים אינם דתיים, וגם שכנים שומרי מסורת שיבואו בשעריו אין. הפאר וההדר נעזבו לנפשם, מכוסים בשכבת אבק, המכסה את המרצפות המעוטרות בעלי גפן ואת הריהוט המקורי, שאם ייהרס, לא יהיה עוד כמוהו.

המנהל הנוכחי של בית האבות, הראל וקס, שבילדותו אף נכח בתפילות במקום יחד עם סבו, שומר על בית הכנסת כעל בבת עינו ומונע כניסה לא רצויה של שיכורים וחסרי בית, שעלולים לחבל בשכיות החמדה.

"בית הכנסת מיועד לשימור ובעירייה אין בינתיים תקציב לכך‭,"‬ אומר וקס. "זה מוטל עלינו. אני מאמין ומקווה שאצליח למצוא את התקציב לשימור ונוכל לפתוח אותו מחדש בתוך פחות משנתיים, לרגל יום הולדת ה-100 לתל אביב. המצב הנוכחי של המבנה טוב יחסית, אם כי את הגג צריך להחליף. השימור, בעלות של כמיליון דולר, ייעשה בהתאם לכללים, על סמך תצלומים מאותה תקופה, נאמן למקור עד הפרט האחרון‭."‬

בספר המבקרים של המוסד, לצד מכתבים של הרב קוק, נחום סוקולוב ומאיר דיזנגוף, נמצאות בין היתר שורות שכתב המשורר יעקב פיכמן. "על יד בית הכנסת של מושב זקנים שברחוב אלנבי ראיתי פעם חבורה קטנה של ישישים שהיו יושבים ומשוחחים, כשראשיהם נטויים ומחוברים כמעט זה לזה. אחד סיפר בנחת, כמעט בלחש, ואחרים הקשיבו באיזה איחוד של תשומת לב - ויהיו בעיניי כעדת ילדים היושבים ושומעים סיפורי אגדה‭...‬ בתי זקנים מתוקנים הם גם בתי משפחה, המצילים את האדם בערוב יומו מן הבדידות‭."‬

מחכים למניין

לעומת בית הכנסת הזה ורבים אחרים, שפר גורלו של בית הכנסת הגדול, השוכן לידו, שלפחות בראש השנה וביום הכיפורים זוכה לעדנה ולמאות מבקרים. במשך כל ימות השנה התמונה קצת פחות מלבבת: רק בשבתות נערכת תפילה באולם המרכזי המפואר מחמת מיעוט מתפללים.

אם נערכת במקום שמחה כלשהי, חתונה או בר מצווה, המספר גדל. אלה שמגיעים אליו בימות השבוע, רבים מהם כאלה שעובדים בסמוך ולא מתגוררים במקום, מתפללים בחדר קטן וצדדי. יום אחד, ביום חורפי וגשום, נכנסתי לשם לתפילת מנחה. פחות מעשרה איש היו שם, וכששאלתי את הגבאי מתי מתחילה התפילה, הוא ענה בתשובה שאומרת הכול: "כשיהיה מניין‭."‬

בית הכנסת, גם אם ירד מגדולתו, עדיין שורד את השינויים שעבר האזור. איש המפתח בבית הכנסת, "אדון פנחס" ‭")‬לא צריך שם משפחה. כולם מכירים אותי‭,("‬ מספר כי במשך היום פוקדים את המקום עוברים ושבים, שבאים ללא הודעה מוקדמת כדי להתרשם מההוד וההדר.

נקי, מצוחצח ומבריק. בית הכנסת הגדול

בבית הכנסת, שנבנה ב-‭,1924‬ ויטראז'ים מקוריים ובמרכזו כיפה גדולה, שלא נראית מהרחוב בגלל הקונסטרוקציה הארכיטקטונית שנבנתה מסביב בשנות ה-‭.60‬ הוא נקי, מצוחצח ומבריק, כאילו מלאכי השרת עושים פה שעות נוספות בניקיון. לביקורים בשעות מיוחדות: ‭.03-5604905‬

החתונה של המרגל מדמשק

לא רחוק מבית הכנסת הגדול נמצא בית כנסת פעיל נוסף, שלא היה חסר הרבה שגם הוא ייסגר: אוהל מועד, ברחוב שד"ל. המבנה המרהיב הוקם ב-1928 ביוזמת הרב הראשי הספרדי בן ציון מאיר חי עוזיאל. שני יהודים יקרים, אהרן לוי ושמעון כהן, מיוצאי עדן, רכשו את המגרש שעליו הוא עומד ותרמו אותו למטרה הקדושה.

ברבות הימים הוא הפך לבית הכנסת הגדול הספרדי של תל אביב. במרכז המבנה עוד יצירה מפוארת של האדריכל יוסף ברלין: כיפת ענק הבנויה מ-15 שורות מדרגות במבנה מתומן, המסמלות את 15 המעלות שהיו בבית המקדש. בראש הכיפה מתנוסס עיטור של יהלום מלוטש. בבית הכנסת הזה נהגו להתפלל עשירי יפו ותל אביב, הרבנים הראשיים הספרדים של העיר ובנוסף נערכו בו חתונות. אלי כהן, המרגל מדמשק, ערך במקום את חתונתו.

והיום? בנוסף לתפילות בימות החול, שנערכות בו בקביעות על ידי עובדי חברת החשמל ו־15 קבועים שמגיעים בשבתות, הפך המקום לחי ופתוח בזכות יזם שפתח אותו כאולם חתונות ובריתות. בית הכנסת המרהיב מטופח, שמור ונקי, ודרכו נכנסים לאולם האירועים. אם אתם בסביבה - כנסו, כנסו.

הכיפה והקמרונות נעלמו

הסיור של לאה וילינגר עובר גם בצפון העיר, דרך בית הכנסת הייחודי של יוצאי סלוניקי, בסמוך לרחובות אבן גבירול וז'בוטינסקי, בית הכנסת היפה ברחוב מאנה, בית הכנסת ההיי-טקי בתוך בית החולים איכילוב ועוד.

"בתי כנסת של שנות ה-20 וה-30 בלב העיר משקפים, דרך הבניינים הנהדרים, התקשרות למקום כחלק מחיים בחברה חילונית תוססת‭,"‬ אומרת וילינגר. "הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי בסביבה העירונית. בצפון העיר הסיפור קצת שונה. שם נעלמים סממנים ארכיטקטוניים־מסורתיים כמו כיפה וקמרונות. הקשר לבית הכנסת נעשה לפי קבוצות השתייכות: סלוניקאים, ייקים, אנגלוסקסים, וכן קהילות שכונתיות 'צפוניות‭.'‬ ועוד לא הזכרתי את חצרות החסידים בחלק זה של העיר ומנגד את קהילת הרפורמים בבית דניאל. הרב גוניות בתל אביב משתקפת דרך בתי הכנסת שבה‭."‬

ובחזרה למושב זקנים ולבית הכנסת שלו: בימים אלה התפרסמו תוצאות מחקר שביצעו חוקרים מהמרכז לחקר הזקנה באוניברסיטה העברית בירושלים, שבדק את השפעת הקשרים החברתיים על אורך החיים.

החוקרים גילו שהמגזר הדתי נהנה מאפליה לטובה: מבוגרים שהולכים לבית הכנסת באופן עקבי, חיים זמן רב יותר מבני גילם שאינם הולכים לבית הכנסת. בקרב הקבוצה החילונית היה שיעור התמותה גבוה ב־75 אחוז בהשוואה לקבוצה שפקדה את בית הכנסת. עורך המחקר, פרופ' הווארד ליטווין, אמר כי אפשר להסביר זאת גם בכך שאמונה דתית עוזרת להתמודד עם לחץ נפשי.