קידוש השם, גרסת הישרדות

זה ממש מקומם. מולי, בחור חתיך ורציני, התמודד בתוכנית "הישרדות" והיה לאחד המתמודדים הבולטים, עד שהודח. אולם, מרגע שידור התוכנית בה נראה מולי לראשונה מניח תפילין ועוטה על גופו החשוף (והחסון אם יורשה לי להוסיף) טלית ועד לרגע שקמה קול צעקה - לא עברו אפילו חמש שניות עד שהמגזר הדתי קפץ - איך זה שמניחים תפילין על גוף חשוף?

עכשיו כמה מילות הבהרה למי שאינו בקיא ברזי התוכנית: "הישרדות" אינה תוכנית למי שמחפש שידוך (דתי לפחות. לא דתיים "שווים" יש כאן דווקא בשפע) כשם ש"קרב סכינים" אינה תוכנית למי שמחפש אוכל גורמה כשר. "הישרדות" לא שומרת שבת כשם ש"כוכב נולד" (לא משנה איזה מספר) לא מקפידה על "קול באישה ערווה". "הישרדות" לא מתיימרת להחזיר בתשובה את מתמודדיה כל שכן לא את צופיה. ובכל זאת, כבחורה דתית בוגרת אולפנה בעלת משפחה, אם ל-3 ילדים, המשתייכת לקהילה שהיא דתית ליברלית, היה משהו מחמם את הלב לראות ב"הישרדות" בחור, שאיבד את אביו, שהקשר בינו לבין היהדות לא נראה בתחילה עמוק במיוחד, דואג לאכול מאכלים כשרים ולהניח תפילין (מרגע שהשיבו לו אותם) אפילו אם זה חורג קצת מהנורמות המקובלות. והוא לא רק שמניח בעצמו, אלא גם מסייע לחבריו שרצו אף הם בכך להניח תפילין. פשוט מחמם את הלב.

יש קטע במגזר אליו אני בעצמי משתייכת שכולם חייבים להיכנס בציציות (תרתי משמע) של האחר. אולי אם היינו מנסים קצת לקרב במקום להרחיק היהדות ו/ או הדת לא הייתה מצטיירת בעיניי רבים כל-כך כמשהו זר כל-כך ויותר אנשים היו לוקחים משהו, יהיה קטן ככל שיהיה, מתאהבים בו ודבקים בו.

ככה לא עושים קידוש

אמר לי פעם חבר חילוני חכם במיוחד שאצלנו "במגזר" הרבה פעמים "אנשים לא עובדים את ה'. הם עובדים את החבר'ה". אמר וצדק. כל אדם ראוי לעבוד את ה' בדרכו. הוא ממש לא צריך לקבל רשות מאף אחד.

בוודאי שיש ליהדות כללים ואדם שרוצה ללכת על-פיהם אמור להקפיד על קלה כבחמורה ובכל זאת, כמו כל דבר בחיים יש גם קצת אפור. מותר לאדם לא להיות דתי אבל לשמור על המסורת. מותר לא להיות דתי אבל לאכול רק כשר ומותר לא להיות דתי ולהניח תפילין וטלית בלי חולצה - גם אם ההלכה לא מתירה. גם "להלבין אדם ברבים" התורה לא מתירה ובכל זאת לא מעט אנשים לא היססו כשהיה להם מה להגיד.

אז למה להיטפל? למה להתקטנן? כל זה מרחיק. לא מקרב בכלל. בכלל!