סקס נשי: כך תרגישי מינית מבפנים

השנה היא ‭,2008‬ אבל מיניות האישה עדיין נתפסת כחידה. כשגבר מתגרה יש לו זקפה, וכשיש לו זקפה הוא רוצה סקס. כדי שאישה תחווה תשוקה ותתמסר להתעלסות מענגת - היא צריכה להרגיש טוב עם עצמה ועם מי שלצידה, לשכוח מהר הכביסה הממתין לקיפול על הספה בסלון ומהכרס הקטנה שעלולה להיראות לא משהו אם תתבקש להרים את רגליה גבוה למעלה, לאפשר לעצמה להשתחרר לתוך אקסטזה.  

לעזוב את הפנטזיות, להתמקד באינטימיות הרגשית (צילום: אינדקס אופן) 

הפסיכיאטרית האמריקאית אניטה ה' קלייטון קובעת בספרה "נשים, מין ואינטימיות" (הוצ' "מטר‭("‬ שנשים רבות לא מרוצות מחיי המין שלהן. "משהו בחיים האינטימיים שלהן התקלקל, הן טוענות. הן כבר לא מעוניינות במין, או שהן מעוניינות אבל לא מצליחות להתגרות, או שהן מצליחות להתגרות אבל אין להן לא תשוקה ולא מרץ ללכת עד הסוף‭."‬ לדבריה, הכל מתחיל ב"פנטזיות מגוחכות" על סקס שמוכרת לנו התקשורת. לכאורה, כדי להיחשב לאישה בעלת זכות קיום מינית את חייבת להתברך במראה מסוים, בגזרה מיוחדת ובביטחון עצמי ללא עוררין. לפי אותה הסתכלות בנאלית וקלישאתית, שחוזרת על עצמה לאורך הספר המעניין הזה, הגברים יכולים להיות מסורבלים, טמבלים ושלומפרים ועדיין להגיע למיטה עם ה"כוכבת‭."‬

קלייטון בזה לחתירה לאסתטיקה שטחית, חולפת ומלאכותית, השוללת את הטבע המיני האמיתי ומסכלת את ביטויו. "מיניות היא לא משהו שרואים עלייך. היא משהו שאת מרגישה בתוכך. האחרים מבחינים בה לא בגלל מה שהם רואים, אלא בגלל מה שאת מרגישה ומקרינה. המיניות שלך תלויה במה שאת מרגישה ובמה שאת חושבת, ולא באיך שאת נראית. האינטימיות הרגשית, הצומחת מתחושת החיבור לבן־הזוג, היא תנאי הכרחי אצל נשים ליחסי מין טובים. כתוצאה מכך הזהות המינית של אישה עשויה להתבטא במערכת היחסים שלה במקום בהתנהגותה המינית‭."‬

למדי את עצמך

קלייטון ממליצה לנשים ללמוד את עצמן, כתנאי בסיסי ליכולתן ליהנות מסקס. הוראות הפעלה מפורטות אין בספר, אבל קווים מנחים לחשיבה יש. "החוכמה היא להתחיל להיות מודעת לעצמך, ללמוד מה נחשב לנורמלי מבחינה מינית

 בעינייך, ולהעלות את הציפיות שלך לרמה הזאת. בלי זה תשחקי את יכולתך לחוש אינטימיות ועם הזמן תתחילי להרגיש ניכור הן כלפי העצמי החושני שלך והן כלפי בן־ זוגך. השחיקה היא הדרגתית וייתכן שלא תשימי לב אליה עד שהנזק יהיה בלתי הפיך. עלייך לפתח מודעות פעילה לגופך, לתודעתך ולהשפעה המעוררת שיש להם זה על זה, את חייבת לשבור את השתיקה ולהפסיק להסתפק במועט במקום מה שאת צריכה ורוצה‭."‬

קלייטון מציעה לנשים לקבל את הכל. "החוטים הלא אחידים של הביולוגיה, החושניות, הפסיכולוגיה והנפש נשזרים על גלגל הטווייה ויוצרים אריג מגוּון להפליא. ההנאות והפחדים, הזיכרונות והפנטזיות, החברים הרגילים והאינטימיים, העבודה והמחויבויות, השיגעונות והגחמות שלך, כולם תורמים לדפוס, לגיוון, לרכות ולחריגות באריג של העצמי המיני שלך. אם תראי בגיוון השופע הזה פגם, הרי שלא הבנת את טיבו המהותי: השתי והערב הרב־ גוני של האריג הוא התגלמות חיוניותו הפועמת והנמרצת‭."‬ לכן, היא מדגישה, נשים, בניגוד לגברים, לא יכולות לבלוע גלולה ש"תסדר" להן את החשק. לכן, למרבה הצער, נשים נוטות לזלזל באורגזמות שלהן במשחקי אוננות. הוליווד הרי הרגילה אותנו ליהנות גם מחפוז בעמידה (כשהבוס או הילדים מעבר לקיר) ולגנוח כאילו אין מחר.

קחו סיכונים

בהנחה שזרקת את האגואיסט חסר התקנה ההוא, קלייטון ממליצה בחום על "הסתכנות" בדרך למין מעולה. לדבריה, נשים היו מוכנות לטפס על ההר הכי גבוה, לחצות את הנהר הכי רחב וללבוש את התחתונים המחטבים הכי מייסרים, כדי להיות בטוחות שיגיעו לאורגזמה בכל פעם שיקיימו יחסי מין. הן היו עושות הכל, חוץ מאשר לאפשר לאהוב ליבן להתקרב אליהן מספיק כדי להכיר אותן באמת וללמוד מה הן צריכות כדי להיות מסופקות במיטה. הגיע הזמן, היא

 מדרבנת בנחישות (גם אם לא באופן מקורי במיוחד‭,(‬ לגלות לפרטנר שלך מה מדליק אותך ומה מכבה אותך, איפה נמצאות הנקודות הארוטיות החמות שלך ואיך אפשר לממש יחד את הפנטזיות שלך.

זה כמעט הכרחי ביחסים אינטימיים, קובעת קלייטון, אבל נורא קשה, כי אנחנו חוששות מאינטימיות רגשית, ממה יגיד בן־ הזוג וממה שהוא עלול לחשוב עלינו, מאוננות ומהיכרות של ממש עם גופנו אנו. וזה חבל, כיוון שכיבוש הדחפים האמיתיים, הנסתרים, עלול להוביל לשתי תוצאות מצערות למדי - בגידה בבן־הזוג ו/או זיוף אורגזמה. "כשאת מזייפת‭,"‬ כותבת קלייטון, "את מתרכזת בחיקוי לפורקן במקום להתרכז במה שהיית יכולה להרגיש באמת. את מרחפת מעליכם, מביימת את הסצינה, עסוקה בטכניקה שבאמצעותה את מציגה אורגזמה במקום להרגיש אותה. אי אפשר להיכנע לגירוי כשחושבים כל־כך הרבה, וכניעה לגירוי היא הדרך היחידה להגיע לאורגזמה‭." ‬

התרחקות אינטימית נוספת שנשים חוֹווֹת כרוכה בניסיונות להרות, או אז, "מושג התינוק תופס את מקומו של מושג הזוג שהיה לב מערכת היחסים, וגופה של האישה רוכש לעצמו הילה של תכלית קדושה - כלי קיבול לילד המיוחל - בשעה שהגבר יורד לדרגה הנחותה של תורם זרע ותו לא. יחסי המין הופכים להליך‭."‬ ההתרחקות מהישות המינית במצבים האלה היא בלתי נמנעת. שלא לדבר על האמהוּת עצמה.הגברים, בשלב הזה, עלולים לסבול מאוד ולהתרחק. האישה שאיתם הופכת למעין טיפוס אמהי, מה שמקשה עליהם לראות בה יצור מיני. "חרדת גילוי עריות" קוראים לזה בספרות המקצועית. ואז, כדי לשקם את הקשר הארוטי, צריך להתחיל לתכנן את המין הספונטני. זה נשמע מופרך, מאולץ, בלתי אפשרי. אבל בעזרת סבתות מחויבות, חברים שיארחו את ילדיכם תמורת הבטחה להדדיות ושמרטפיות - זה יכול לקרות, וכדאי שזה יקרה.

ותפסיקו להתבייש

הבושה אינה תורמת למין. זה דבר אחד לא לעשות כלום עם התשוקה הרגעית שתוקפת אותך למראה האבא של החבר של הילד שלך מכסח את הדשא בלי חולצה, ודבר אחר לגמרי לסרב להוריד את כתונת הלילה לאורך 25 שנות נישואים. גם כאן מופנית האצבע המאשימה כלפי החברה. "תרבותנו גורסת

 שאישה לא אמורה להרגיש רגשות מיניים כלשהם אלא כלפי הגבר שהיא נישאה לו. מיניות האישה כה חדורת בושה, עד שאין פלא שאנחנו משתדלות להסתיר אותה.

"אפילו הנשים המכירות את העצמי המיני שלהן לא מזדרזות לחשוף את החשקנית החצופה המסתתרת מתחת לחולצות היוניסקס שלנו. יכול להיות שבסתר ליבך את מתה שבעלך יקשור אותך כשאתם מקיימים יחסי מין, אבל את פוחדת שהוא יחשוב שאת סוטה ולכן לא אומרת לו כלום (ולא מגלה שגם הוא מת לנסות את זה‭.(‬ ואולי בן־זוגך רוצה שתלבשי מחוך סאטן שחור, אבל את מסרבת למרות שזה מדליק אותך, מפני שאת מתביישת להציג את מיניותך לראווה. למען האמת, המין חושף את החשקנית העסיסית המסתתרת ברובנו, ואם אנחנו לא נותנות לה להתפרע מפעם לפעם, אנחנו עושות לעצמנו שירות דוב".