סגור
שים לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חווית הגלישה הטובה ביותר | קרא עוד

    מראה לפרצופה של המדינה

    "פיצוץ המשחק בטדי היה הדבר הכי צפוי בעולם, צפוי בערך כמו הסטטיסטיקה השנתית של תאונות הדרכים". איציק אלפסי, דוקטורנט לפסיכולגיה חברתית באוניברסיטת סאות'המפטון ואוהד בית"ר, מנתח את אירועי אמש

    איציק אלפסי

    פיצוץ המשחק בטדי היה הדבר הכי צפוי בעולם, צפוי בערך כמו הסטטיסטיקה השנתית של תאונות הדרכים. יורם ארבל, ביציאה מבריקה, קידם בשידור את פני פריצת הקהל במגרש באיחולי "חג כשר ושמח לכל בית ישראל", כאילו כדי לומר - זה הפרצוף שלנו, תבלו.

     

     

    ואכן, הביזיון השנתי בטדי הוא מראה מצוינת לפרצופה של החברה הישראלית ערב יום העצמאות השישים למדינה. ההתנהלות שקדמה למשחק, הפריצה למגרש במשחק עצמו והתגובות שלאחריה נותנים לנו מבט ממצה ומדויק אל שלוש תופעות חמורות, ולמצער, מוכרות ומושרשות בתרבות הישראלית.

     

    כסת"ח

    מושג שלקוח מהז'רגון הצבאי ופירושו "כיסוי תחת", התנערות מראש מאחריות והתמקדות בכך שהכישלון או האסון הצפויים לא ייזקפו לחובתי האישית במקום במניעתו של אותו כישלון או אסון. בשבוע שקדם למשחק היה ברור לכל ילד שאוהדי בית"ר מתכוונים לפרוץ לדשא. בפני המשטרה והנהלת בית"ר עמדו אם כן שתי אפשרויות פעולה.

     

    האחת הייתה להבהיר באופן ברור ושאינו משתמע לשני פנים שכל ירידה לכר הדשא מהווה עבירה על החוק והפרת הסדר הציבורי ותטופל בהתאם. במקביל היה על המשטרה להיערך בכוחות מתוגברים למניעת אירוע מסוג זה. במידה והמשטרה והנהלת בית"ר היו מגיעים למסקנה שאין ביכולתם למנוע את הדבר עליהם היה לבטל את המשחק או לקיימו בדלתיים סגורות בדיוק כמו שכל התקהלות המונית (כמו הפגנה למשל) שעתידה לצאת מכלל שליטה אינה מקבלת את אישור המשטרה ואינה יוצאת לפועל.

     

    האפשרות השנייה (והסבירה יותר לטעמי) היתה, לאור העובדה שבטדי כיום אין גדרות וירדה מסודרת לדשא אינה מהווה סכנה מסוג כלשהו לאף אחד מהנוכחים, להודיע שבמידה ובית"ר תזכה באליפות תתאפשר ירידה מסודרת לכר הדשא בסיום המשחק על מנת לאפשר לאוהדים לחגוג עם השחקנים. ירידה שכזו היה אפשר לתאם מראש עם האוהדים, המשטרה, הנהלת בית"ר ושופט המשחק בצורה שהייתה מאפשרת שמחה ספונטאנית ויפה של האוהדים והשחקנים.

     

    אלא שהגורמים הנוגעים בדבר, הן המשטרה והן הנהלת הקבוצה, בחרו שלא לבחור. במקום זה הם היו עסוקים נמרצות בלדאוג לכיסוי התחת שלהם, היינו לוודא שאף אחד לא יוכל להאשים אותם במה שהם בעצמם צפו שיקרה. וכך במשך שבוע נחשפנו להודעות סותרות בתקשורת: "כן תותר ירידה לדשא", "לא תותר ירידה לדשא..", "הנהלת בית"ר תבקש מהמשטרה", "הנהלת בית"ר מבקשת מהאוהדים..". בקיצור, עוד לפני שקרה מה שקרה כל אחד כבר דאג טוב טוב להטיל את האחריות על מישהו אחר, פיתרון מסודר לבעיה - את מי זה מעניין בכלל?


    ןעוט...

    אוהדי בית"ר בפעולה. "לקחו לעצמם את החוק לידיים" (צילום: דודי ועקנין)

     

    לאור הדברים האלה אין זה פלא שאותם אוהדים, שראו שאף אחד לא לוקח את האחריות לידיים, נטלו הם עצמם אותה והחליטו מראש באיזו דקה ובאיזו צורה יסתיים המשחק.

     

    אנרכיה

    מתוך וויקיפדיה: "אנרכיה היא מצב בו מתקיים אי-סדר באזור מסוים ואיש הישר בעיניו יעשה".

     

    החברה הישראלית היא חברה אנרכיסטית. שלטון החוק והסדר הוא רופף ואנשים לוקחים פה את החוק לידיים על בסיס יומיומי. האירועים באצטדיון טדי ובכלל במגרשי הכדורגל בארץ הם רק דוגמא מייצגת אחת לכך. האנרכיה פשתה בכל תחומי החיים במדינה- "מאן דאלים גבר". לפעמים מדובר באלימות פיזית ממש כמו במקומות הבילוי, לפעמים באלימות מילולית כמו בתקשורת או בפוליטיקה ולפעמים באלימות מניפולטיבית "נקייה" כמו בעולם העסקי שם הלבנות הון העלמות מס והתעמרות בחוקי המסחר המקובלים הן עניין שבשגרה אם לא נורמה מתבקשת.


    ןעוט...

    אלון יפת בטדי. משחק מועד לפורענות מראש (צילום: דודי ועקנין)

     

    קו ישר אחד עובר בין החנווני במכולת השכונתית שלא רושם בקופה את הלחם והחלב שקנית בבוקר, הנהג שחותך אותך בכביש בדרך לעבודה והנער שפורץ למגרש כדורגל באמצע משחק בערבו של אותו יום. כל אלה "מצפצפים" על החוקים, רואים בהם בגדר המלצה בלבד ומוכנים בחפץ לב לעבור עליהם על מנת לשרת את טובתם האישית. יתרה מזאת, החברה הישראלית נמצאת כיום במצב המתקדם ביותר הידוע של האנרכיה- מצב שבו התעלמות מהחוקים והסדר הציבורי לא רק שנעשית ברי גלי וללא שום בושה אלא היא ממש אידיאל נעלה. מי ששומר על התור, משלם מיסים, מציית לתמרורים ונשאר ביציע הוא "פראייר" - עלבון שאין גדול ממנו ובחברה צבאית ומאצ'ואיסטית כמו זו הישראלית.

     

    מבחינתם של האוהדים שפרצו אתמול למגרש המטרה לא הייתה לחגוג אליפות, זה לא עניין אותם וספק אם בכלל הם אוהדים של הקבוצה. המטרה שלהם הייתה להפר את הסדר, להוכיח שהם יכולים לנהוג ככל העולה על רוחם ושום משטרה שבעולם לא תעצור אותם. בקיצור, אנרכיזם.

     

    בדלנות חברתית

    בכל פעם שמתרחש אירוע אלים בו מעורבים אוהדי בית"ר ירושלים התגובה היא דומה: 'מדובר באנשים רפי שכל, פראיים וברבריים שחלקנו לא עימם'. הבעיה היחידה היא שאותם פראיים רפי שכל הם השכנים, חברים, האחים והילדים שלי ושלכם. הם חלק אינטגראלי הולך וגדל בחברה הישראלית, פרי הבאושים של מערכת חינוך כושלת לתפארת מדינת ישראל. תיוגם והתנערות מהם לא תוביל להיעלמותם בדיוק כמו שמצור על עזה או אפליית ערביי ישראל לא יובילו להיעלמותם של מיליוני ערבים החיים בקרבנו. אותם אנשים שמתפרעים ביציעי טדי הם אלה שמסכנים חיי אדם בנהיגה פרועה בכבישים, חותכים אחד את השני בסכינים במועדונים ומטרידים את המזכירה במשרד. לפטור את הבעיה בטענה ש"אלה אוהדי בית"ר" זה בערך כמו לטעון אחרי קציר הדמים במועדונים בסופה"ש האחרון שתל אביב היא 'עיר פשע אלימה' ותושביה 'עבריינים מסוכנים'.


    ןעוט...

    סתם סטיגמה? אוהדי בית"ר מול הרצליה (צילום: דודי ועקנין)

     

    אלא שמלחמת התרבות שניטשת בחברה הישראלית בין אלו בעלי האוריינטציה החילונית-סוציאליסטית-ליברלית לבין אלו בעלי האוריינטציה המסורתית-ימנית-שמרנית, (או אם תרצו: דתיים-חילוניים, אשכנזים-ספרדים, ירושלמים-תל אביבים) יוצרת מצב שבו בעצם כל צד כאילו מתעלם מקיומו של השני ומתכחש לאחריותו כלפיו. כאילו שאם נתכנס כולנו בגבולות שבין רמת אביב לראשון לציון או אלו שבין מוסררה לקטמונים יבוא גואל לישראל. אלא שזהו 'אפקט בת היענה', שקר שבהתעלמות ממה שקורה סביבנו.

     

    על כל חלקי החברה הישראלית להבין שכולנו כאן ביחד, ואם לא נהיה תלויים אחד בשני נהיה תלויים אחד ליד השני. חובתם, ואף האינטרס, של אנשי האליטה שלהם הוא שאותם ילדי שכבות המצוקה יזכו לחינוך הולם בכדי שהם יוכל ליהנות מבילויים במועדונים וממשחקי כדורגל. חובתם של האחרים לדאוג שערכי המסורת יכובדו במדינת ישראל על מנת לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל ההכרחי לקיומה.

     

    הבדלנות הזו שבה כל איש לנפשו יוצרת מצב שבו החברה הישראלית מורכבת מתתי חברות (חילוניים, דתיים, חרדים, ערבים ועוד...) שלכאורה חיים במרחב אחד אולם אין בניהם שום קשר, דיאלוג, או אחריות הדדית. זהו מצב הרסני מכיוון שאף אחד מהצדדים לא הולך לשום מקום בעתיד הנראה לעין ובכדי שנוכל לחיות כאן חיים נורמאלים שומה על כולנו להיות ערבים זה לזה ולפעול למען חברה אינטגרטיבית ופלורליסטית. שאם לא כן נמצא עצמנו במצב דומה לזה הקיים במדינות עולם שלישי שם השכבות המבוססות באוכלוסייה מתכנסות באחוזות מפוארות שאינם אלא כלובי זהב מאובטחים היטב ואילו השכבות החלשות מצטופפות בגטאות צפופים ומוזנחים.

     

    אחרית דבר, נכון שהאחריות על מה שקרה אתמול רובצת לפתחו שכל מי שקושר במועדון בית"ר ירושלים (וזה כולל את הבעלים, ההנהלה, האוהדים ואפילו השחקנים) אבל מי שחושב שהבעיות שלו מסתכמות ביציעי טדי ודי לא בהדרת רגליו מיציעי מגרש זה או מגרשי כדורגל בכלל יופתע לגלות יום אחד את אותם ברברים בחצר ביתו שלו. או אז הוא עוד יתגעגע לימים שבהם היה יכול להתרווח בכורסתו מול הפלזמה ולצקצק בשפתיו.

     

    הכותב הוא דוקטורנט לפסיכולגיה חברתית באוניברסיטת סאות'המפטון, אנגליה, ואוהד בית"ר ירושלים