זה שהפתיע: ניסאן פתפיינדר

אם שואלים אותי, ולפעמים זה קורה, כשבוחנים רכב רצוי להתרכז במשימה. במילים אחרות, קשקושים על אלכוהול וגמלים אני משאיר לאחרים - והנה איזה 400 מילה מקצועיות לגמרי על הניסאן פתפיינדר 2.5 ליטר טורבו דיזל. נשארתם שלושה? קדימה, נתחיל.

קודם כל, העיצוב: מרובע, בקווים חדים וברורים שמזכירים במידה רבה את הפטרול, אחיו הגדול והקשוח. עיצוב הפנים נעים לעין, המושבים נוחים, הכל נגיש לנהג, אבל לוח השעונים והפלסטיק הקשיח מזכירים שבכל זאת מדובר ביפני מהשורה.

מתחת למכסה המנוע שוכן מנוע בנפח צנוע של 2.5 ליטר בלבד - אלא שבזכות תיבת הילוכים מודרנית ומערכת טורבו יעילה, מתקבלים ממנו ביצועים מפתיעים. הזינוק קצת חלש ועצל, אבל עם כניסת הטורבו לפעולה הוא מושך חזק, מספק תאוצות ביניים מצוינות, ומצליח להישמע די רגוע גם במהירות גבוהה.

המבנה משלב שלדת סולם עם ארבעה מתלי עצמות־עצה נפרדים שנשענים על קפיצי סלילים, נתון שמבטיח שילוב מעניין של התנהגות שטח וכביש. בפועל העסק עובד קצת שונה מהציפיות, בעיקר בגלל כיול מתלים קשיח למדי. על הכביש הוא נוקשה וספורטיבי, וללא עומס מלא בתאי הנוסעים והמטען קשה לקבל ממנו התנהגות רכה ונעימה. זה מתבטא בעיקר בתגובות עצבניות של המרכב לפגיעה במהמורות קשות, וברעש צמיגים שמגיע לתא הנוסעים בנסיעה על כביש משובש. בשטח מתווספת לתמונה סימפוניה של פלסטיק קשיח שמגיב בקרקושים חדים לפגיעה במהמורות על השביל.

נהגים אגרסיביים יאהבו את הפתפיינדר. אותה קשיחות שמציקה על קטעי כביש רעים מספקת שליטה טובה בנהיגה מהירה, והפתעה של ממש בכבישים מפותלים. גם על השביל אפשר ללחוץ אותו לקצב שיגרום למתחרים לאבד את השלווה. הוא מצידו שומר על קו מצוין, והמתלים מגיבים טוב לעומס. תיבת ההילוכים מציעה מצב להעברה ידנית, ובשילוב עם המנוע הגמיש אפשר ליהנות מנהיגה זריזה בכביש. בשטח, לשמחתי, הוא היה עמוס בדיוק במידה המתאימה: שלושה נוסעים בקבינה, וציוד מחנאות במשקל סביר בתא המטען המרווח והגדול. תוספת המשקל עושה פלאים להתנהגות המרכב; המתלים עובדים באיזון טוב מאוד בין קדימה לאחורה, המנוע לא מתרגש מהעומס הנוסף, ורק קרקושי הפלסטיק ממשיכים להציק.

לא יודע מה עם המטען, אבל אני ממש נהניתי מהיכולות של הפתפיינדר בשטח. מלבד התנהגות מתלים מאוזנת בנסיעת שבילים (כשהוא עמוס כמובן) הוא מציע גם מרווח גחון מכובד, שלמרות הדינמיות (מתלים נפרדים, כן?) מצליח להתגבר על מכשולים קשים.

המנוע לא מתקשה להתמודד עם השטח. במצב Low יש לו את כל המומנט הדרוש להתגבר על כל בעיה. בירידות קשות יחס ההעברה מהיר מדי, אבל מערכת בקרת ירידה פותרת את זה היטב.

בשורה תחתונה, הפתפיינדר הפתיע גם לטובה וגם לרעה. לא לרעה כמו ריינג' רובר מסוים, לא חשוב של איזה ג'ינג'י, אבל בכל זאת: מצד אחד הוא מציע אופי קשיח, מנוגד לציפיות מכלי רכב עם מתלים נפרדים וקפיצי סליל, ולא תמיד נעים. מצד שני הוא מציע התנהגות כביש/שביל ספורטיבית יחסית לרכב שטח, ויכולת עוד יותר גבוהה כשהוא עמוס בנוסעים ובציוד. אז מי שנהנה לתת בגז ולאתגר את עצמו בנהיגה יאהב את האופי שלו; מי שמחפש גי'פ מדרכות יאהב אותו פחות, ועדיין ייהנה מהפוזה הקשוחה. ומי שאשכרה מתכוון להסתער לעיתים קרובות על השטח עם כל הדודים והסבתות? הוא כבר יעשה איתו דיל מצוין.

ניסאן פתפיינדר דיון, 321 אלף שקל.