הליכה לקפדוקיה

בין חרבות מזרחיות מעוקלות לגרמופון עם אוזן ענקית עומד קרייזי עלי בחנות הענתיקות שלו בכפר אוצ'יסאר (Uchiar) שבחבל קפדוקיה במרכז טורקיה. בתנועה דרמטית הוא מניף את ידו ומדקלם באנגלית חגיגית פואמה על שלום, אהבה והחיים באופן כללי. אחרי רכישה - במחיר מציאה, או שלא - של מדליון עם אבנים בצבעי טורקיז ואלמוג, מקשיבים לעוד בית של המשורר השרמנטי הזה ונפרדים בחיבוק.

בפינת הרחוב יושבות שתי נשים בלבוש מסורתי וממיינות צימוקים. המבוגרת שבהן מזנקת על רגליה ומושכת אותנו לביתה, שכמו רוב הבתים בקפדוקיה חצוב בסלע הרך. ג'הידה, כך קוראים לה, מושיבה אותנו כמעט בכוח לכוס תה בחצר פנימית מבולגנת ומקסימה. היא שולפת דרבוקה מתחת למיטתה, מענטזת בתנועות של רקדנית מנוסה, מגישה פלחי אשכולית וזורום (צימוקים) ודוחקת בנו לשתות עוד כוס. אחרי שהיא מאיימת לגזול את בעלי ומרוששת אותנו בחן מכמה לירות טורקיות, אנחנו נחלצים מהמסיבה המפתיעה ומתחילים לחפש את הירידה לעמק גומדה ‭(Gomeda)‬ ואת השביל לכפר מוסטפה פשה ‭.(Mustafapasa)‬

לא צריך כדורים פורחים

בקפדוקיה אין כמעט שבילים מסומנים ולא מפות סימון שבילים. קל להתברבר בין צורות הסלעים הדמיוניות, אבל למרות הצוקים הלבנבנים והוואדיות קשה ללכת לאיבוד. הסלע האדיר שבמרכז הכפר אוצ'יסאר הוא הנקודה הגבוהה ביותר באזור. הוא נראה כמעט מכל מקום ומהווה נקודת ציון מצוינת.

לא צריך ג'יפים או כדורים פורחים, צועדים על גבעות רכות, בין גפנים ושדות מעובדים, ועושים שלום לכפריים שחוצים את השדה בעגלה רתומה לסוס, לחמור או לטרקטור. הגבר מחזיק תמיד במושכות או בהגה, ואשתו לעולם מאחור במכנסי שרוואל נשרכים וצעיף לבן שקוף. בסוף מוצאים את הערוץ הנכון, ובשעת צהריים מנומנמת מגיעים למוסטפה פשה.

עד תחילת המאה ה‭20-‬ חיו כאן משפחות יווניות אורתודוקסיות ושמו היווני של הכפר היה סינאסוס. מסעדת ‭Old Greek House‬ שוכנת באחד ממבני הכפר הישנים והמקסימים, שרובם נבנו במאה ה‭.19-‬ בעבר זו הייתה אחוזתו של מושל, וכיום מכינים כאן תבשילים ומעדנים מקומיים.

כולם מכירים את כולם

ממרפסת הגג של פנסיון ‭,Goreme House‬ מבנה תלת קומתי כבן 100 עם חצר פנימית יפה בעיירה גורמה (Goreme), אפשר כמעט לגעת ב"ארובות הפיות‭:"‬ תוצר של חומר סלעי געשי שנפלט בהתפרצויות אדירות משלושת הרי הגעש שהיו פעילים באזור והיום רק משקיפים על מעשה הבריאה שקטים ומושלגים. האש והסלע חברו למים ולרוח שבאו אחריהם ויחד יצרו את ארובות הטוף המפורסמות, שיוצרות נוף שונה וייחודי.

ארוחת הבוקר היא לא ארוחה בלי לחם לבן טרי שקונים בבוקר במכולת. הוא מתפצפץ בפה ויכול להביא לידי חטא גם קדושים גמורים, במיוחד כשטובלים אותו בטחינה גולמית, מזליפים סירופ ענבים ומחסלים את הזיתים השחורים והירוקים שעל השולחן.

בגורמה כולם מכירים את כולם, גם את התיירים, וביום השלישי כבר מתרגלים לקלטת המואזין במסגד הסמוך, שקורעת את השקט בכל בוקר בחמש. "יאבש יאבש" (לאט לאט‭,(‬ אומר החנווני ושוקל כמה תפוחים ובננות. אחר כך ניגשים לחנות ‭Tribal Collections‬ של רות האוסטרלית, שנותנת הרצאות מרתקות על שטיחים ועל החיים בקפדוקיה.

כמו בתים של מכשפות 

המראות מראש המצודה שעל הצוק הענק באוצ'יסאר, בשעות אחר הצהריים, כמו מצוירים בצבעי אגדה של אוקר, ורוד וצהוב של שקיעה. הדרך חזרה לגרמה עוברת בעמק היונים ‭.(Guvercin Vadisi)‬ בדרך עץ יבש עמוס כדי חרס קטנים, ועוד אחד שמקושט בתליוני זכוכית כחולים, וגם דוכן מזכרות. בערוץ, שעומקו כ‭30-‬ מטר, גדלים עצי צפצפה, משמש, אגס ושקד, ועל הצוקים מבני קולומבריום קדומים וענקיים - כוכי יונים שנראים כמו בתים של מכשפות, ובצדיהם חורים קטנים ששימשו נקודות אחיזה למוטות עץ. על המוטות תלו כלים עם מים ומזון ליונים, ששימשו לבשר ולביצים. בחלמון הביצים השתמשו גם כדי לצפות את הפרסקאות המהממים ביופיים בכנסיותיה החצובות בסלע של קפדוקיה.

הולכים בערוץ, עוברים במנהרה שגובה תקרתה כחמישה מטר, ופונים שמאלה עם השביל, שמסתיים לפתע בצוק שנופל לערוץ. "יש חמש דרכים להגיע לגרמה, ארבע מהן מסוכנות‭,"‬ מסביר עלי, תושב אוצ'יסאר. אחרי ארבעה קילומטרים של צעדה בשביל הלא-מסוכן היחיד, נפרדים כידידים ומעניקים לו כמה לירות טורקיות. כעבור כמה ימים מתברר שזאת הפרנסה של עלי - ליווי תיירים שנקלעו למבוי סתום.

עמק גרמה הוא מקום אידיאלי ל"טיולי כוכב‭:"‬ לנים במקום אחד ומטיילים במשך היום בסביבה. כך למשל אפשר להגיע באחד הימים לשביל הרגלי לפשה-באאי ‭,(Pasabagi)‬ שמתחיל בכיכר הכפר צ'בושין ‭,(Cavusin)‬ כשני ק"מ וחצי צפונית לגרמה. צ'בושין הוא מהיפים בכפרי קפדוקיה, ותושביו התגוררו עד שנות ה‭80-‬ בבתי מערות על גבי צוק תלול. בפינתו המערבית של הצוק, ליד מעקה עץ רעוע, נמצאת הכנסייה על שם יוחנן המטביל, שנחצבה כנראה במאה ה‭5-‬ לספירה.

מהיפים בכפרי קפדוקיה. צ'בושין (צילומים: גליה גוטמן)

מעבר לראש הצוק נשקף עמק גדול עם עמודי סלע מרהיבים, ובקירות המקיפים אותו ומתנשאים מעליו לגובה של כ‭50-‬ מטר חצובות מערות שבהן גידלו, איך לא, יונים.

כדי להגיע לפשה-באאי הולכים בשביל ברור המאגף את העמק מימין ודי מהר מגיעים לאזור שבו צומחים עמודי אבן אדמדמים. משם יורד השביל אל עמודי הסלע המפורסמים של פשה-באאי, ביניהם העמוד המהולל בעל שלוש הכיפות השוכן בצד הכביש המוליך למוזיאון הפתוח בזלווה ‭.(Zelve)‬ את חמשת הקילומטרים בחזרה לגרמה אפשר לעשות ברגל, אבל אחרי יום של הליכה אפשר גם להתפנק במונית מקומית.

מוזיאון השיער

למחרת נוסעים ‭20)‬ דקות בדולמוש מגרמה) לאבנוס ‭,(Avanos)‬ עיירת קדרים מימי קדם, עוד מימי החיתים. רחובותיה מלאים בחנויות קרמיקה גם היום. גאליפ, נצר למשפחת קדרים ואומן בזכות עצמו, יושב ליד האובניים, לש גוש חומר אדמדם ובתוך דקות יוצר כד מושלם. החנות שלו, ‭,Chez Galip‬ מול בית הדואר, מצדו הצפוני של ‭") Kizilirmak‬הנהר האדום‭,("‬ היא מבוך של כוכים, שכל אחד מהם עמוס בשורות של כלי חרס משובבי עין. גאליפ מכבד את הקונים בבאזלאמה, מאפה קפדוקי ממולא בגבינה או בתפוחי אדמה.

כלי חרס משובבי עין. אבנוס

אחד מהכוכים בחנותו של גאליפ משמש כ"מוזיאון שיער‭:"‬ כל אורחת מוזמנת לגזוז קווצה משיער ראשה ולהשאירה למזכרת, עם פתק שבו השם והכתובת.

כנסיית הנחש

במרחק של כשעה וחצי נסיעה מגרמה נמצא קניון איחלרה ‭.(Ihlara)‬ הכביש אליו עובר בעמק פורה של שדות תפוחי אדמה וכרמים, וברקע הרי הגעש Hasan ו‭Melendiz-‬ המושלגים. זהו חבל היין של קפדוקיה. כאן לא מיישנים אותו בחביות עץ אלון אלא בכוכי האבן הטבעיים. ההליכה בקניון נינוחה, קצת בנחל והרוב "על יבש‭,"‬ בין עצי פיסטוק ועצי תפוח. בקירות הגבוהים שמשני צדי הנחל משובצות עשרות כנסיות עתיקות חצובות בסלע, ואפשר להיכנס מאחת מהן ולצאת מאחרת. בפנים אפשר לזחול, לטפס במדרגות התלולות, לחקור עם פנס את עומק המחילות ולהתרגש מציורי הפרסקו הפרימיטיביים, שחלקם השתמרו להפליא.

חבל היין של קפדוקיה. קניון איחלרה

כנסיית "מתחת לעץ‭,"‬ למשל, נוסדה בשנת 719 לספירה. ב"כנסיית הנחש" מתנוסס על הקיר נחש עקלתון מרהיב, ומולו ישו בישיבה מזרחית וגם גבריאל ומיכאל ודמויות של 40 קדושים שהוצאו להורג.

התגלותו של עץ הדובדבן

הכפר בליסירמה ‭(Belisirma)‬ בנוי על צלעות הקניון, ומסעדת בליסירמה יושבת על הנהר ממש. בעל הבית מגיש פחית נקטר דובדבנים חמצמץ ומספר על החיילים הרומאים שגילו פה את עצי הדובדבן, ומכאן התפשטה הבשורה לשאר חלקי העולם.

ממשיכים לכפר גיזליורט ‭.(Guzelyurt)‬ כפריות עם קלשונים חוזרות מיום מפרך בשדה, והבעלים משחקים שש-בש בבית הקפה של הכפר. על כנסיית הקדוש גריגורי שנבנתה בסוף המאה ה‭19-‬ ניצב כיום מסגד, והכפר כולו מוגן בחוק מפני בנייה שאינה תואמת את אופיו המיוחד.

בטיול מאורגן של יום אחד לקניון איחלרה כדאי לשלב גם סיור בעיר התת-קרקעית הענקית קיימקלי ‭,(Kaymakli)‬ ובאגזיקרהאן ‭,(Agzikarahan)‬ חאן אדיר מהמחצית הראשונה של המאה ה‭,13-‬ שריד לשרשרת החאנים שנמתחה בלב הרמה האנטולית ומבצריה סיפקו מחסה לשיירות הגמלים ולסוחרי דרך המשי העתיקה.

בערב, במסעדת ‭,Sultan‬ אוכלים מרק יוגורט ‭(corba yayla)‬ מצוין ומחסלים לאפה באורך של חצי מטר, שהוגשה לוהטת על מגש עץ, עם חמאה וגבינה בצד.

מסעדות נוספות בגרמה: ‭- Dibek‬ ממוקמת בבית משפחה מקורי ויפהפה. הארוחות מוגשות בחדרונים קטנים על שולחנות נמוכים, והסועדים יושבים על גבי כריות. האוכל, לעומת זאת, לא משהו. מומלץ להזמין את המנה הכי קטנה, רק בשביל החוויה; ‭- Restaurant Local‬ אחת הטובות בגרמה. כדאי לנסות ‭,Testi‬ נתחי בשר שמתבשלים לאיטם בציר בתוך כד חרס, ולטעום את יינות הבית.