פרמאר: "בילדותי הקניטו אותי בגלל מוצאי היהודי"
רכז לוס אנג'לס לייקרס הגיע למחנה 'זרעים של שלום' כדי לספר על הקושי בלחיות בין שתי תרבויות - היהודית והאפרו-אמריקנית: "זה נתן לי זווית ראייה שונה". בשבוע הבא יגיע לישראל כאורח מרכז פרס לשלום
במוצאי שבת ינחת בארץ ג'ורדן פרמאר לביקור שלישי בחייו בישראל. הפעם הוא עושה זאת בתור אורח מכובד של מרכז פרס לשלום ולא בתור נער מבולבל בטיול משפחתי. רכז לוס אנג'לס לייקרס, רק בן 21, מגיע כדי להוביל מחנה כדורסל לילדים פלסטינים וישראלים.
פרמאר, שאת סיפורו המשפחתי יוצא הדופן פרסמנו ב-ynet כבר לפני שלוש שנים, כשכיכב במדי UCLA, מגיע ארצה אחרי שלקח חלק במחנה 'זרעים של שלום' במיין. זו הפעם השנייה שהוא עושה כן, מאז התחיל את הקריירה המקצוענית שלו בלוס אנגל'ס. תחילה עשה זאת כרוקי ביוזמת סוכנו היהודי ארן טלם. בשבוע שעבר הוא התייצב שוב באתר המחנה, כוותיק מבין חבורת רוקיז שהגיע עמו כדי לעזור לגשר בין ילדים יהודים וערבים מהמזרח התיכון.
"אני מניח שהתחלתי לקחת חלק במחנה הזה בגלל הרקע המיוחד שלי, שהוא רב תרבותי" הסביר פרמאר בראיון לאתר ליגת ה-NBA, התומכת במחנה. "נולדתי למשפחה נוצרית וכאמי ואבי התגרשו, אמי התחתנה עם ישראלי והתחנכתי כיהודי. כך שבשבילי, זה שאבי שחור ואמי לבנה וזה התחנכתי בבית יהודי, נתן לי מספר רב של זוויות ראייה שונות".
כאמור, פרמאר הוא בן לאב שחור, שחקן בייסבול לשעבר ואם יהודיה, מינדי, שלאחר גירושיה מאביו, התחתנה עם יהודה כולני, אזרח ישראלי מתל אביב. השניים גידלו את ג'ורדן מגיל צעיר ביותר וליוו אותו עד להיותו שחקן מקצוען לכל דבר, גאווה לקהילה יהודית והישראלית בלוס אנג'לס. בראיון ל-ynet סיפר יהודה קולני על החינוך היהודי שהנחיל לג'ורדן הצעיר - חינוך עליו התעקש ולא פעם גרם לחיכוכים בגלל אי התאמה לסדר היום הספורטיבי של הכדורסלן הצעיר.
יהודה כולני ובתו שושנה, אחותו הצעירה של ג'ורדן פרמאר
פרמאר סיפר על הקונפליקטים, אך בראייה לאחור מכיר בהם כמעצביי אישיותו. "הייתי הולך לבית כנסת עם הצד היהודי של משפחתי ואז הייתי הולך לכנסיה עם אבי. היינו חוגגים את חג ההודייה ואז גם חוגגים את חנוכה וחג המולד ופסח וכל שאר הדברים. יצא לי ללמוד על תרבויות שונות ודתות. הייתי חלק מכולן. לא רק למדתי כמהלך חינוכי, אלא זה היה חלק מההתפתחות שלי כאדם".
פרמאר סיפר אף כי אי הבהירות בנוגע למוצאו התרבותי והאתני, גרם לו ללא מעט מקרים לא נעימים בילדותו, שנגעו להטרדה על רקע גזעני. הספורט היה זה שחילץ אותו משם. "בצעירותי נאלצתי להתמודד עם כל מיני כינויים וילדים מרושעים, אבל הייתי בר מזל מספיק להתעלות מעל כל זה באמצעות הספורט. אם אתה טוב בספורט, זה ממש לא משנה מי אתה.
ג'סטין טימברלייק מריע לפרמאר. הבחור יודע לשחק (איי.אף.פי)
"הייתי בא לשחק עם ילדים שחורים והם אמרו: 'אוהו...הבחור הלבן יודע לשחק'. מצד שני, לפעמים קרו מקרים שלא יכולתי לעשות דברים בימים מסויימים מכיוון שזה היה יום המשפחה שלנו מהצד היהודי. כך שלא יכולתי לשחק במשחקים חשובים. זה השפיע עליי קצת, אבל היו לי חברים שלא רואים צבע או דת והיו פתוחים להכל.
לפעמים חבריי השחורים היו באים לארוחת סדר פסח איתי, יושבים שם עם הכיפה על ראשם ומשוחחים עם משפחתי. באותו הזמן, חבריי היהודים היו מגיעים לצד השחור של משפחתי ומשתתפים בערב חג ההודייה וכל הדברים הללו. כולם היו פתוחים לפרספקטיבות שונות".
פרמאר מספר כי זה מה שניסה להנחיל לילדים במחנה' זרעים של שלום' "זאת היתה מטרת הדיאלוגים פה במחנה, כשהמשתתפים חולקים את החוויות האישיות שלהם אחד עם השני. הדבר הכי גדול שעולה מזה הוא הניסיון להבין מאיפה אדם אחר מגיע. אמרתי להם איך יש לי מבט אחר, כי אין לי רק זווית אחת. למרות שאיני מאיזור שבקונפליקט כמו רבים מהילדים הללו, גיבשתי זוויות ראייה וערכים שונים מכל מני צדדים פה באמריקה".
"הצלחתי להבהיר איך משפחה שחורה חיה והתרבות שלה באותו זמן לחיות ולהיות חלק ממשפחה יהודית, על תרבותה ואמונותיה. החוויה הראשונית של שני צדדים מנוגדים עזרה לעצב את מי שאני. כתוצאה, אני לא רואה צד אחד או אחר. אני רק רואה את הדברים כפי שהם וממשיך הלאה. אני מקבל את כולם".
"אני חושב שהמשתתפים עברו את זה, אני חושב שהם למדו שאף אחד מהדברים הללו לא משנה. זה באמת נוגע להבנה של אנשים, לא משנה מאיפה שהם. לא משנה אם הם צריכים להתמודד עם קונפליקט. יש להם זווית ראייה על החיים. יש להם ערכים ואמונות ויש לכבד זאת - זהו כנראה המסר החשוב ביותר. ועדיין, בשביל אדם כמוני שהוא פתוח, ויש לו משהו שונה להציע, זה היה דבר טוב".
"הדבר הכי מדהים במחנה זו העובדה שהמשתתפים כל כך נלהבים לעבוד יחדיו, למרות שהם עברו הרבה דברים נוראים בביתם. לא הייתי בהלם מהסיפורים שלהם, מכיוון שאבי החורג מישראל. הוא הלך לצבא וסיפר לי את סיפורי חייו משם. לחשוב שאנשים מפחדים לחיות את חייהם, זה פשוט מטורף לראות מישהו שהוא בן 15, 16 או 17 להתמודד עם דברים שכאלה. אבל כשאתם רואים אותם מנסים לצאת החוצה בגיל צערים ולעשות שינוי, זה יפהפה".
"אני אצא בקרוב לישראל כדי להשתתף במחנה דומה בארגון אחר", המשיך השחקן. "זה אותו עקרון של המחנה במיין. הם מביאים ילדים ממקומות קשים וביחד ננסה להשתמש בכדורסל כדרך לעשות כיף ביחד ולא להראות שהם לא חייבים להיות אויבים. בשביל ישראלי, להגיד שיש להם חבר פלסטיני, איתו שיתפו פעולה במחנה כדורסל, הוא צעד בכיוון הנכון".
לפנייה לכתב/ת 
