למה להגיד סטוץ אם אפשר להגיד אהבה קצרה?
התחלנו לקשקש, אבל ברגע שהבנתי שאפילו הכלב של ברק יבין אותי יותר טוב - התחלנו לרקוד. אחר כך עברנו לספות בקצה המועדון. אהבתי את הרעיון של בחורה שבקושי מדברת ועם גוף אלוהי, כל משאלותיי בחבילה אחת. ותודה לפייסבוק
אז עכשיו שאנחנו בערך יודעים אהבה מהי, נניח שאנחנו מכירים אדם מאוד מיוחד. את אותו אדם מיוחד הכרנו לפני שעה, ומאז הספקנו לשוחח על נושאים משותפים, על העבר, ואפילו קצת על העתיד. הרגשנו קליק מהרגע הראשון. אנחנו עדיין לא מכירים את האדם הזה, אבל אפילו הרצון להכיר אותו יותר לעומק הוא סוג מסויים של אהבה.
הכרתי אותה במסיבה, תיירת מצרפת שלא מדברת אנגלית או עברית. עמדתי מבולבל בזמן שחברה נשואה שלה ביקשה שאשמור עליה לכמה דקות, וכאן הפנים התמימות שלי שיחקו לטובתי.
מצאה אותנו משחקים ברב"ט פצוע ואחות במילואים
התחלנו לקשקש, אבל ברגע שהבנתי שאפילו הכלב של ברק יבין אותי יותר טוב, פניתי לאסטרטגיה אחרת - התחלנו לרקוד. אני לא בחור תוקפני, אז נתתי לה להוביל ולקבוע את הגבולות בעצמה, או בשפה מקצועית, "טיזינג". עברנו לספות בקצה המועדון, שם גיליתי בחורה שיכולה לתקשר גם בלי להחליף מילה. אהבתי את הרעיון של בחורה שבקושי מדברת ועם גוף אלוהי, כל משאלותיי בחבילה אחת. אז אחרי כמה מבטים הדדיים וביישניים התחלנו להתנשק. כנראה הייתי כל כך שיכור, שבאמצע התחלתי לשיר שירים של מייק ברנדט, אבל איפשהו החברה חוסמת-בולבול-כמו-פראנץ-בקנבאאור שלה מצאה אותנו משחקים ברב"ט פצוע ואחות במילואים בזמן מלחמה, תפסה אותה באוזן ולקחה אותה משם.
הלך הערב, 'סעמק. בשארית כוחותיי זעקתי לעברה "דוד אביטל, פייסבוק". עכשיו תבינו, יש הרבה דוד אביטל בפייסבוק, יש אפילו דוידה אביטלי, מה הסיכוי, נו? אז חזרתי הביתה ועשיתי ביד.
בוקר. דבר ראשון לצחצח שיניים, דבר שני לשים מים בקומקום החשמלי, דבר שלישי פייסבוק.
או-לה-לה, פתאום שווה להיות דוד אביטל - בקשת חברות מאיזו בחורה מסתורית עם שם צרפתי. באקט של רגע שלחתי לה הודעה וביקשתי שתבוא להעביר איתי ערב בעיר הגדולה לפני שהיא עוזבת את הארץ. התשובה לא איחרה לבוא, והיא היתה חד משמעית. היא תהיה מאוד שמחה להעביר איתי ערב.
לבשתי את תחתוני המזל ויצאתי לדרך
בלילה שלמחרת, מה שאמור היה להיות בשבילה לילה אחרון בישראל-הדלילה-מבחורים-לעניין, קיבלתי ממנה טלפון, היא תחכה לי באיזו מסעדה באבן גבירול שאנשים צרפתים מאוד אוהבים. אז לבשתי את תחתוני המזל ויצאתי לדרך. מצאתי אותה עם ידיד בשם ז'ילבר. ז'ילבר! זה פאקינג הצחיק אותי, אני לא יודע למה. למרות זאת הרגשתי מאוד נוח בין שני אנשים שלא מדברים מילה בעברית או באנגלית, נראה ששפת גוף באמת שווה לאיזה 60% מהתקשורת בין אנשים. אז ז'ילבר, שהוא אגב בחור מאוד נחמד, גילה שלהוציא בחורה למסעדה באבן גבירול שצרפתים מאוד אוהבים זה לא בהכרח מתכון לזיון והסיע אותנו בחזרה לביתי.
עכשיו באמת בקצרה, היה פצצצצצצה, שנים שלא נהנתי מגוף כל כך יפה, מעדינות, מרכות משולבת באגרסיביות ופתיחות ראש. היינו כל הלילה במיטה במרתון משגע.
התעוררנו בשבע בבוקר, מספר שעות לפני הטיסה שלה, והזמנתי לה מונית. אבל רגע לפני שניתקתי את השיחה עם המוקדן שאלתי אותה אם היא בקטע לעוד מספר בקטנה. ולמרות שעדיין הייתי הפוך מחוסר שינה ולא ממש בכיוון, הרגשתי צורך עז לרצות אותה, ובאמת שהגיע לה. ידעתי שערב כזה לא יהיה לה גם בעוד מספר שנים. היא קצת היססה בנושא, אז קפצתי על ההזדמנות וביקשתי מהמוקדן מונית.
הובלתי אותה למטה, והמונית חיכתה. אני מוכן להישבע שראיתי דמעה קטנה בעינה בזמן. נשקתי לה לשלום ו- bon voyage, לעיניי ראיתי בחורה שאהבה אותי והאמינה בי. אמון, דבר שהופף למצרך נדיר בימינו, וכשהוא כבר ניתן, זה בדרכים ציניות.
מתוך מאגר הגלויות האלקטרוניות לכבוד ט"ו באב JCards
המונית נסעה, ואני נשארתי לעמוד בלב דיזנגוף עם חיוך ענק. זה לא היה חיוך של "אחח, אני עוד אתגעגע לגוף הזה". שמחתי, כי באותו רגע חשבתי שאולי יש עוד סיכוי למצוא נפש טהורה שעדיין לא התקלקלה על ידי אנשים רעים, או שחקנים ששיחקו את המשחק בצורה קיצונית, או סתם בני זונות. את ההרגשה שהיתה לי כשחזרתי הביתה הייתי מוכן להחליף בכל בחורה, בכל רגע נתון - אמונה בעתיד טוב יותר.
לפנייה לכתב/ת 
