רק לא להחזיר את החיים בעכו למסלול

"אירועי עכו" החרידו את העיר משלוותה המדומה, שלווה שהתנהלה על בסיס רעוע. יתכן בהחלט כי טובת הכלל תהיה שהחיים בעכו לא יחזרו למסלולם. צריך פשוט לשנות את המסלול.

נראה כי הציבור היהודי טרם הפנים את העובדה שהפוליטיקה של הכוח ותרבות ההגמוניה אינה מועילה, וכי הרוב לא יוכל להשליט את רצונו באופן מתמשך כדי למחוק את זהותו של המיעוט היליד בארץ. עכו אינה מקום בו הערבים מודרים, מופלים ומדוכאים בלבד, אלא היא מקום שמתנהל בו מאבק מתמיד על המרחב בין יהודים וערבים. לעיתים זה מתבטא ביכולתם של הערבים להציב שלט הנושא את שם העיר בערבית במבואותיה, לעיתים אחרות בהשמעת כרוז התפילה בערבית ברמקולים

כדי לקרוא לאנשים לסיים את יום צום הרמדאן בזמן ולפעמים דרך מאבקם של התושבים הערבים לזכותם לדיור הוגן.

בצד שינוי מערכתי ביחס אל התושבים הערבים בערים המעורבות, אחד הצעדים הראשונים יהיו למנוע חדירתן של קבוצות חורשות רע. דוגמא כזו היא הישיבה בהנהגתו של יוסי שטרן שננעצה בליבה של עכו דווקא בשכונת וולפסון, המיושבת ברובה על ידי ערבים, שהתמקמה שם לפני כחמש שנים. ישיבה זו מעוררת בכוונה תחילה התנגדות וזעם בקרב התושבים הערבים.

אין לקבל התנהגות אלימה של התושבים הערבים, כשם שיש לדחות את האלימות של התושבים היהודים. ההבדל הגדול בין אלימות זו לבין זו הוא, שהאלימות של היהודים נתמכת בידי אותה הגמוניה של דיכוי עליו כתב פרנץ פנון. הגזענות כלפי הציבור הערבי בישראל מתבטאת בדברי מנהיגים יהודים בכנסת. בכך שהמייצג המובהק ביותר של תוכנית הטרנספר אף כיהן כ"שר לענייני האיומים האסטרטגיים", כאילו אזרחי המדינה הם האיום.