אל תמכרו לנו יוגורט
מאחורי הריבוע יש בני-אדם, והם כבר לא מאמינים לכם. במקום להצטלם מנשקים ילדים, מחבקים כבשים ועושים כושר עם הכלב - תנו לנו התחייבות והגבילו אותה בזמן
אתם רואים את הריבוע אליו אמרו לכם לכוון את המלים והחיוכים ושפת הגוף הנינוחה וכל זה? מאחוריו, תאמינו או לא, יש בני-אדם. המון בני-אדם. תחשבו עליהם לרגע לפני שזולגות לכם מן השפתיים הבטחות מתוקות וחסרות כיסוי.
האנשים האלה, וזה לא קל להם, תלויים בכם עכשיו. עכשיו ובמלחמה הבאה, שבה ימותו בלי מיגון. עכשיו ובמשבר הבא, שבו יפטרו אותם. עכשיו ובימים בהם ישכבו במסדרון של בית-חולים, עכשיו ובשנים בהן יעלו על מדים, עכשיו ובכלל.
לא כולם יבואו להצביע, אבל רובם ככולם עייפים מממלכת המלים שבניתם לעצמכם בשנים האחרונות. קצת קשה לעקוב אחרי זה, אבל הם ודאי כבר ראו כמה מכם מבטיחים ביטחון ורגיעה ומצטלמים קפוצי שפתיים ומלאי אדרנלין ליד חלקי קסאמים, קטיושות וגראדים. לפחות אחד מכם הבטיח להם שגשוג וצמיחה, וכשהם מסתכלים בתלוש שלהם, עשור אחרי, אין להם את מי לשאול: מה קרה להבטחות? כי למען האמת, בעשור האחרון חייתם לרוב מאחורי מצלמות. היה נורא נוח. הגיע הזמן שתתעוררו.
תעשו טובה - אל תצטלמו מחבקים כבשים, מנשקים ילדים ורוקדים בהילולות. זה כבר לא עובד. גם לא רצים בבוקר עם הכלב לשמור על כושר, מלטפים משפחה אוהבת וחובשים קסדת מגן במפעל בטון. הגועל המקובץ של כולנו מכל זה ממילא יוביל אותנו לזיפזופ פרוע: עדיף לצפות בעוד פרסומת ליוגורט. יוגורט, אתם יודעים, מזיק פחות. אז מה כן? לא שאתם שואלים מישהו מעבר לחבורה ההדוקה של יועציכם נוטפי החנופה, אבל הנה כמה עצות, ממש בחינם.
דברו ברור, בבקשה. התחילו ב"אני מתחייב/ת" - והמשיכו בהגבלת ההתחייבות הזאת במועדים. משא-ומתן עם סוריה? מתי, על מה ועל מה לא? ועזה, מה יהא עליה? ניכנס בחמאס - או שנמשיך לגמגם או לא ולמה? ותהליך מדיני - עם מי? מה אורכו? מה הצפי הסביר לגבי שאלת ירושלים? יש כזה? אם אתם מאמינים בלב שלם כי לא תראו פתרון מדיני בחייכם הפוליטיים, הגידו את זה עכשיו. בלי ציפיות שווא, בבקשה.
לא כולנו בעשרים המשפחות
דברו לעניין, אם לא אכפת לכם. "שגשוג" איננו מונח שאתם יכולים להרשות לעצמכם להשתמש בו מול בוחרים - לא כולם בני עשרים המשפחות העשירות בישראל, איתן אתם דווקא נפגשים די הרבה. מכל אחד מכם אני מצפה לשמוע מה הוא מתעתד לעשות כדי שרמת השירותים החברתיים לאזרחי ישראל תגיע בימי חייכם לכך שאפשר יהיה לחיות ולמות כאן בכבוד.תחשבו על הילדים שנישקתם בסיבובים הקודמים, בבקשה. עכשיו הם כבר בבית-ספר. הם נתיניה הצייתניים של מערכת בינונית, מסורבלת, מיושנת ובלתי ראויה, שלא מסוגלת להפיק מהם את הפוטנציאל האנושי העצום שלהם. הסבירו במלים ברורות לגמרי כיצד, בימי חייכם הפוליטיים, תהפכו אותה למה שהייתה פעם - קטנה, חכמה, יעילה ומשובחת.
אחר-כך, במחילה, התפנו לענות על כמה שאלות נוקבות ומטרידות. כל אחד מכם חייב תשובה למשפחת שליט, כי גם היא נמצאת שם, מאחורי הריבוע אליו אתם מדברים.
לבסוף - שניים מכם כבר היו ראשי ממשלה. לא זכור לי שהצלחתם בתפקיד. יש בכם היכולת, העוז והנכונות להסביר: מה נשתנה? והאחת שטרם הייתה - יש לך הכוח להישיר מבט ולהגיד, אני יכולה?
עם עימותים או בלעדיהם, עם תרועת הג'ינגלים ודגלי ישראל מתנפנפים ברוח האביבית תחת שמי התכלת ומעל לשדות מוריקים שתאילנדים חרוצים חרשו וזרעו - הביטו שוב, בבקשה, בריבוע ההוא. מאחוריו יש בני-אדם. הם כבר לא מאמינים לכם. מה תעשו עכשיו?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
