מנסה לנצח את זה שאמור להיות לך מגן ונחמה

בעת מלחמה, כשהאש המשתלחת מכנסת משפחות שלמות בתוך מקלטים, לעיתים השהייה והקירבה המוגברת מאיצות את פתיחתה של חזית חדשה - בין בני הזוג. כך יוצא שבמקום להרגיש תמיכה הדדית ועזרה, נוצר מצב שמבחוץ מושלכות רקטות קאסם, ומבפנים נפתח קרב תרנגולים. השיניים נסדקות מחריקה דוממת והלשון מושחזת היטב, נכונה לייצא מילים הפוגעות פגיעה ישירה ועמוקה בלב של האוהב שנעשה בן-רגע ל"אויב".

נכון שאחרי שנרגעים, הכל מקבל פרופורציות שונות לחלוטין. חלק מהזעם נראה לנו אפילו מגוחך, מיותר, ואולי אפילו נחוש בושה קלה על התנהגותנו האימפולסיבית שגבלה באי שפיות זמנית. לעיתים אף נאמר ש"פשוט משהו השתלט עלינו, והוציא אותנו משיווי משקל". אבל זה לא באמת ישנה את העובדה שגם בפעם הבאה, ברגע שהאש תלהט בבערה – נוכל מקסימום לדבר עם הקירות בהיגיון צרוף ובבינה.

כי ככה זה, כשאת כועסת, לא משנה אם בחוץ רוחות מקפיאות ואש חיה, כאן מילים יפות לא יועילו לשפר את התמונה. כולך תגייסי את שארית כוחותייך, וכמו חיית טרף פצועה, תלקקי את הפצעים ותזקפי את ראשך למרומים במבט קר ומאשים, כשלפנייך ניצבת משימה בלתי אפשרית נוספת – לנצח את זה שאמור היה להיות לך מגן ונחמה.

כמה קשרים נפלו לך מגובה האוורסט בגלל התכונה האיומה הזאת? כמה פעמים הבטחת לעצמך שלהבא תנסי להירגע, לראות את הדברים בצורה יותר שקולה? אבל הנה שוב, הוא אמר איזו מילה, הביע זלזול, חוסר הערכה הטיח בך ביקורת אטומה, ואת? אוהו, כמה שאת פגועה. ומה יקרה אם תמשיכי ככה, בשתיקה? אזי מיטב הציירים שיושבים בתוך ראשך המפואר מציירים לך בבירור את התוצאה – תהפכי לסמרטוט. לשפוטה.

אז מי זה ששולט בך, מסובב אותך, גוזל ממך את הביטחון, את האהבה?

אפשר לומר שזו הגאווה, או במילים אחרות האגו שכובש את ארצך וחייב לקבל את מבוקשו כאן ועכשיו. רצית משהו מסוים ולא קיבלת אותו מיד, או לכל היותר אחרי שעה, לכן נוצר פער ומתח פנימי בין מה שאת רוצה ובין המציאות המצויה, וזה מכעיס אותך נורא.

אז יצאתם יד ביד, את ובן זוגך, לקבלת ייעוץ זוגי. היועץ הסביר לכם שמאחורי הכעס עומד לו איזה חסך, רגש שלא מקבל ביטוי, ואם רק תבטאו אותו זו כלפי זה, תינצלו ממתקפה הדדית בפעם הבאה.

אז מה נעשה עם כל הכעס הזה?

ואת נאנחת בלאט ואומרת לעצמך בסופה של הפגישה: "או, כמה זה פשוט! רק להגיד לו מה אני מרגישה!" אבל בזמן אמת, כשהעלבון לגאווה יחנוק את גרונך, לא תצליחי לנהל שום משא ומתן שפוי עם המפלץ שעומד לנגד עינייך, ומשפט כמו "אני פגועה כי אתה לא מעריך את כל מה שאני עושה" ייראה לך הזוי. סביר יותר להניח שמלועך הפעור תשוגר בקלילות יתרה צווחה בסגנון "נמאס לי ממך!!!"

אז מה נעשה עם כל הכעס הזה? כמו ששאל סחרוף לפני שנים, וגם אנחנו עודנו שקועים באותה שאלה, מחפשים את הנוסחה.

לכן כדי להרגיש טוב בעולם, כדי להצליח לבנות יחסים תקינים שיעמדו כנגד כל התקפות הקסאמים, ולהפוך את המלחמה להחלמה, צריך לעשות אבחון פנימי תחילה:

1. אני כועסת עכשיו כי לא קיבלתי מה שאני רוצה.

2. מה אני רוצה? מה לא קיבלתי? האם זה באמת מה שנחוץ לי כדי להיות מאושרת? או שאולי זו רק הגאווה שמציירת לי את הצורך הזה?

3. בירור פנימי: לאן הגאווה הזו מובילה אותי? לבידוד, לניתוק, להרס?

4. איך אני יכולה להתחיל לחשוב על תפקוד עם בן זוגי כיחידה אחת שלמה ובריאה?

כפי שמעידה המציאות הקשה, כדי לפתור כל סוג של סכסוך או מלחמה, רצוי להתחיל לחפש את התשובה בראיית התמונה השלמה, שבה כולנו, ללא יוצא מהכלל, תלויים זה בזה ומרכיבים ביחד נשמה אחת גדולה, שבתוכה זורמת אהבה אינסופית.

• שלי פרץ מנחה את התוכנית "נשים" בערוץ הקבלה - אפיק 66 ב-YES