תורת השלום

"לכבוד השוני", ספרו של יונתן זקס, רבה הראשי של בריטניה, עוסק בגלובליזציה בהיבטיה הרוחניים והמוסריים, כשבבסיסו טיעון מורכב וכובש: קצב השינויים בעולם מהיר מהיכולת שלנו להשתנות והתוצאה היא פחד שמוביל לאלימות, שהדרך להימנע ממנה היא שיחה, שלה הוא מבקש לתרום את הקול היהודי. נאיבי? אולי, אבל בהחלט מקסים ומרתק.

הרב זקס, הוגה ופילוסוף פורה ומוערך, טוען שמוסד השיחה בעולמנו גוסס. באינטרנט ובאלף ערוצי הטלוויזיה אנשים מדברים רק עם בני הקהילות הסגורות שלהם. הדרך הכמעט יחידה להגיע לכולם ולשבור את חומות הגטו התקשורתי היא מה שנקרא "פריצה לשידור" – אירוע דרמטי שמפרק את החוקים המקובלים של מה שמעניין וראוי לסיקור. ואירוע כזה הוא בדרך-כלל אלים במיוחד.

הטיעון הראשון של הרב זקס הוא שלכלכלה ולפוליטיקה של הגלובליזציה יש מימד מוסרי בלתי נמנע. לא ייתכן שהם ישאירו בחוץ את מי שאין לו, ובעצם יכריחו אותו להשתמש באלימות. אחריות כבדה נחה לפתחן של הקהילות הדתיות בעולם, שהופכות לכוחות מפתח. הרב זקס חושב שההתפתחות הזו היא "בניגוד לציפיות", אבל בעצם היא הכי צפויה. בעולם שמאבד את העוגן הרציונלי שלו, ברור שאנשים יפנו מיד אל המיסטי והנשגב. כלומר, אל הדת.

אבל בין אם מסכימים לטיעוניו של הרב ובין אם לאו, אי אפשר שלא להתפעל מהאסתטיקה העילאית של הטקסט שלו. הוא מבקש מאיתנו לשמוע את קול האלוהים בשפה, ברגישות ובתרבויות שאינן שלנו - וכשזה מנוסח כל-כך יפה לא נותר לנו אלא לציית ולפתוח את האוזניים.

לנאיביות של יונתן זקס יש גבולות. הוא לא באמת מאמין ביכולתו לדבר אל הקיצונים, אבל מבקש שקולם של המתונים ושוחרי השלום יישמע חזק לפחות כמו נביחותיהם של כלבי המלחמה. כך אולי השינוי יבוא מבפנים, מהחינוך של המנהיגים המתונים את קהילותיהם.

ומה תפקידה של היהדות בכל זה? ראשית, הוא אומר, היהדות היתה הראשונה שגיבשה תפיסה גלובלית – אל ששולט בכל העולם, וגם התמודדה יפה עם מציאות סמי-גלובלית של עם שמפוזר בכל רחבי התפוצות והגלויות. עם כל השאיפה לשוויון ואחווה דתית, גם הוא לא מצליח לחמוק מגישת ה"אתה בחרתנו" העתיקה, שגרמה לכל-כך הרבה ניכור ושינאה בין היהדות לבין שאר העולם.

למען השד

הרעיון המורכב, המסקרן והקונטרוברסלי ביותר בספר הוא מה שהרב זקס קורא לו "השד האפלטוני" – התפיסה לפיה יש אמת אוניברסלית אחת וכל בני האדם זהים, היא שגורמת לכל הסבל שמביאה איתה הגלובליזציה, שמנסה להפוך את העולם ל"מכונת אושר" אחידה. לפי זקס,

עלינו לזנוח את אפלטון ולהכיר בכך שהאמת של האחד שונה מהאמת של האחר. רק כשנפנים את העובדה הפילוסופית הזו נפסיק לכפות את האמת שלנו על העולם ולעורר זעם רצחני בקרב אלה שהאמת שלהם שונה משלנו.

השד האפלטוני הוא רעיון נועז, שלמעשה מכניס את הפוסט-מודרניזם לתוך התיאולוגיה בכלל, וליהדות בפרט. לפי הרב זקס, על מנהיגי הדת המתונים ללמד את מאמיניהם שלכל דת האמת שלה, ושהאמת של הדת שלהם נכונה עבורם בדיוק כמו שהאמת של דת אחרת נכונה עבור מאמיניה.

חילונים או דתיים, מערבים או מזרחיים, יהודים, נוצרים או מוסלמים – הרב זקס מכריח אותנו לבחון מחדש את כל מערכת האמונות שלנו. אצלנו בתל-אביב, מי שגורם לנו לחשוב מתקבל בזרועות פתוחות ובחיבוק של הערכה. אי-שם בגבול אפגניסטן-פקיסטן, בטח יש מישהו שחושב לגמרי אחרת.

• "לכבוד השוני", מאת יונתן זקס, עברית: צור ארליך. הוצאת טובי, 198 עמודים.