בעיניים שלהן

בשנים האחרונות ניטל מקדם האירוויזיון האלמנט הכי דרמטי - זהות מבצע השיר שייצג את ישראל באירוויזיון. אחרי שהוחלט עליה מראש, שלא לעיני המצלמות, נשאר רק לקבוע את השיר. הבחירה המצומצמת הזו - שיר אחד מתוך ארבעה בסך הכל, אינה יכולה באמת לייצר הזדהות ומתח, מרכיבים הכרחיים לשידור טוב.

חיבור נעים. עוואד וניני (צילומים: גיל יוחנן)

ולמרות נקודת המוצא הבעייתית הזאת, הערוץ הראשון התגבר יפה על המגבלות האלה כששידר אמש (ב') את הקדם של 2009. הנוסחה שפעלה היתה משדר ענייני, ממוקד וזורם, ובעיקר ליהוק מוצלח של צמד הנציגות שלנו למוסקבה, אחינועם ניני ומירה עוואד.

החיבור הנשי הזה בין שתיהן נעים לאוזן ולעין, וכנראה בפעם הראשונה בתולדות הקדמים, כל השירים שהיו מועמדים לבחירה היו מהסוג המכבד את מבצעיו ואת מאזיניו.

תרמה לכך העובדה שהשתיים כתבו את השירים, ביחד עם גיל דור, והתאימו אותם בדיוק למידותיהן. מדובר בזמרות מנוסות בעלות קול מצוין, מראה חינני ומקצוענות ניכרת. גם החיבה בין שתיהן ניכרה והוסיפה לביצועים ההרמוניים שלהן. המשדר אמש, בהנחייתה של עדן הראל המשופשפת לא פחות, העביר את כל זה באופן משכנע. אמנם לא היו בו ברק וניצוצות, בעיקר בגלל הפורמט המצומצם, אבל גם לא היו בו תקלות או רגעים מביכים, וזה לא עניין של מה בכך כשמדובר בערוץ הראשון.

הפוגה ביזארית

הגימיק בשירים היה שלוש השפות שהוכנסו לכל אחד מהם. עברית, ערבית ואנגלית. למרבה ההפתעה, התוצאה טבעית וזורמת, מה גם שלשתיים מבטאים מושלמים בכל אחת מהשפות.

ארזי. היו ימים, היו שמלות (צילום: משה מילנר, לע"מ)

בין כל שיר, בהפוגה שנועדה בין השאר לאפשר למבצעות להחליף בגדים - הגיש השחקן איציק כהן רגעים ביזאריים מהקדמים הקודמים. הקטעים המצולמים האלה עסקו בין השאר בתלבושות המביכות והמופרכות שכל עשור בתחרות הזו התמחה בהגחכה אופיינית שלהן.

כהן סיפר שאפילו ירדנה ארזי, שכיכבה בקדמים האלה בווריאציות של בגדי צוענים, הודתה מאוחר יותר שנראתה בנסיבות האלה כמו מאדאם של בורדל. גם התנועה והכוריאוגרפיה זכתה אצל כהן לאזכורים מצולמים מגוחכים. אולי בזכות התזכורות האלה, התלבושות והכוריאוגרפיה בקדם של אמש היו סבירות. הכוריאוגרפיה היתה אמנם מיושנת ונעדרת יצירתיות, אבל לפחות לא תהווה כנראה נושא לבדיחה בשנים הקרובות.

תגובות מוזרות

בעשר הדקות שהוקצו לשליחת הודעות ה-sms של הצופים, עדן הראל ראיינה את ניני ואת עוואד. "יצא לכן לראות את הקדם בשנה שעברה?" היא שאלה. "לא", ענו השתיים במבוכה. "אבל אנחנו מאוד אוהבות את בועז מעודה", הזדרזה ניני להוסיף, "הוא גם התקשר להגיד לנו בהצלחה".

אחר כך הן הוסיפו את המסרים המתבקשים על דו קיום, אהבה ושלום. הראל שאלה אותן איך הגיבו אנשים על הליהוק המשותף שלהן. "היו דעות לכאן ולכאן", ענתה עוואד בדיפלומטיות, עוקפת את מוקש ההכפשות הגזעניות שנשלחו לעברן, בעיקר לעברה.

הסיום המוצלח. אפילו הקונפטי לא התרגש

הראל חזרה על השאלה בנוסח שונה - "קיבלתן תגובות מוזרות"? הפעם הן כבר השיבו בהומור כשסיפרו על העצומה, "שחתמו עליה עשרה אנשים", שקראה להחרים את הקדם "כי שולחים שתי ערביות לייצג את ישראל". בשם הממלכתיות של הערוץ, שודרו גם דבריו של הנשיא פרס, שבירך את השתיים והצליח לדחוס בדקה ומשהו כמעט אינספור פעמים של המילה "שלום".

אחר כך הוקרן קטע מתוך סרט תיעודי שמתעד את ההכנות שלהן לאירוויזיון, ואחריו הגיע שיאו של הערב - ההצבעה. כאן המקום לציין שמבין השירים העדפתי באופן ברור את שיר מספר 4, "עינייך".

משהו בלחן היפה ובחיבור החינני במיוחד של הקולות שלהן הפך אותו לאהוב עלי. עם זאת, לא השתכנעתי שהוא בהכרח האירוויזיוני מבין כולם. המתנתי בסקרנות מסוימת להכרעה של ארבע נקודות השידור. בקריית שמונה היא היתה חד משמעית - "עינייך". גם בבאר שבע לא התמהמהו - "עינייך". תהיתי אם יהיה פער בינם לבין ועדת השיפוט המרכזית של רשות השידור, שם השופטים מקצועיים יותר, אבל למרבה השמחה, גם הם העדיפו את "עינייך". נותר רק הקהל בבית, שבחר דווקא בוואלס "בואי לרקוד איתי", אבל זה לא עזר לו. לרגע כמעט התרחשה תקלה כאשר ללוח התוצאות לא נוסף הניקוד של הקהל ל"עינייך", אבל העניין תוקן במהירות ומיד התברר סופית שזהו השיר המנצח. הקונפטי נזרק באוויר, השתיים ביצעו את "עינייך" בהקלה והשידור הסתיים ללא התרגשות מסעירה, אך בטעם טוב.