עבור ילדים קצת אחרים
הילד הבכור של יאיר לפיד לא אהב ספרים עם מוסר השכל, ערכים חינוכיים או זריקות נגד חצבת, אז הוא נאלץ לכתוב לו את "אלבי"- ספר על אבירים שיוצא עכשיו מחדש
לפני שנתחיל את הסיפור הזה צריך לציין שלושה דברים חשובים:
1. יש בו הרבה קרבות, בעיקר של חרבות.
2. יש בו גם לא מעט מכות.
3. בפעם הראשונה שהגיבורה מנשקת את הגיבור, כמעט נשבר לה האף.
כך מתחיל הספר "אלבי - סיפור אבירים", שיצא לאור בפעם הראשונה לפני 11 שנה. השבוע הוא יצא בהוצאה מחודשת, עם ציורים חדשים לגמרי של יזהר כהן. גם לגבי העובדה שהספר יוצא שוב לאור צריך לציין שלושה דברים חשובים:
1. ספרים יוצאים לאור בחושך.
2. קהל היעד של הספר הזה הוא ילדים-קצת-אחרים.
ילדים-קצת-אחרים, למי שתהה, הם אלה שממש לא מפריע להם שהיו רק 2 סעיפים בשלושת הסעיפים האחרונים. הם מבינים שהעולם הוא מקום בלתי צפוי, שבו בכל רגע עלול לפסוע לגינה שלך ענק מבהיל בשם בימבול, ולחבוט לעצמו בראש בנבוט ענקי.
מתוך "אלבי" (איור: יזהר כהן)
כשהספר יצא בפעם הראשונה היו לי לא מעט שיחות ומכתבים מילדים-קצת-אחרים ששאלו אותי שאלות כמו:
האם זה סיפור אמיתי?
(בוודאי שזה סיפור אמיתי, עובדה שהמצאתי אותו בעצמי)
מי סייף טוב יותר, אלבי או צ'ילו?
(צ'ילו, אבל אלבי טוב יותר בחץ וקשת, והוא גם המציא את האנטי-דיאט-קולה, שזה דיאט קולה עם ארבע כפיות סוכר)
כמה יפה אלני היפה?
(בערך פי אלף-שלושים-וארבע מבר רפאלי ומלכת היופי מחוברות ביחד).
והשאלה שהכי אהבתי: איך אלבי נכתב?
אז ככה: אלבי נכתב רק בימי שלישי, במטבח של הדירה הראשונה שלנו (מה שמסביר את זה שאם תקרבו את האף לדפים, אתם עלולים להרגיש ריח של תפוחי אדמה אפויים). הסיבה שהוא נכתב רק בימי שלישי היא שזה היה היום שבו יואב, הבן הגדול שלי, היה בורח מבית ספר.
בעצם הוא ברח מבית ספר גם בימי רביעי וחמישי, ואם אני זוכר נכון גם בראשון ושני, שלא לדבר על שישי. למעשה הוא נהג ללכת לבית הספר רק בשבת, אבל אז לא היה שם אף אחד והוא חזר הביתה. כמו שאתם מבינים יואב היה ילד-קצת-אחר, והוא המשיך בזה גם אחרי שנולדו לו שני אחים, ליאור הקצת-אחר ויעל הקצת-אחרת.
עולם שלם שלא הייתם חושבים עליו בחיים. יזהר כהן
בתור ילד-קצת-אחר, הוא לא היה מוכן בשום אופן לקרוא ספרים עם מוסר השכל, ערכים חינוכיים, או זריקות נגד חצבת. היות וכל הספרים בעולם מכילים לפחות אחד משלושת הדברים האלה, לא היתה לי ברירה ונאלצתי לכתוב לו ספר חדש בעצמי (בפרק השמיני דווקא היה מוסר השכל אחד שלבש חצאית אדומה, אבל בימבול דרך עליו בטעות).
סופרים נוהגים לומר שמה שהשפיע עליהם במיוחד היה התנ"ך, או ספרים עבים מאוד עם שמות כמו "פארי הוטר", אבל האמת היא שהדבר שהכי השפיע עלי הם משחקי מחשב; יואב ואני היינו טובים מאוד במשחקי מחשב (עד שהגיע ליאור וקרע אותנו), ומאוד מצא חן בעיני הרעיון לכתוב ספר שבו כל פרק הוא כמו שלב במשחק, שאתה נכנס אליו בלי לדעת לאן אתה הולך, אבל אם אתה מתקדם בדרך הנכונה - בסוף תמצא את הדרך החוצה.
לצערי, יש ילדים שלא מצאו את הדרך והם הלכו לאיבוד בפרק השישי, ומאז ההורים שלהם לא מצליחים
להוציא אותם משם, אז הם צריכים להביא להם המבורגרים וגלידות לתוך הספר וזה מאוד מלכלך את הדפים.
ולפני סיום, משהו על הציורים של יזהר: כמו כל הציירים הגדולים, גם יזהר הוא איש מאוד גבוה שמדבר במבטא צרפתי, אוהב עוגות קצפת וגר בארמון של 86 חדרים. צריך להיזהר במיוחד בחדר ה-71, כי הוא פיזר שם המון ג'ולות קטנטנות על הרצפה וכל מי שנכנס דורך עליהם ונופל ויזהר צוחק נורא.
הסיבה היחיד שאני סולח לו היא שהוא באמת צייר נפלא, ואם תסתכלו טוב על הציורים שלו תגלו שם עולם שלם שלא הייתם חושבים עליו בחיים.
אז תהנו.
