לשירר יש חסינות, אבל האם ניוקאסל תשרוד?
מעמדו של הסמל שחזר להציל את קבוצת נעוריו לא ייפגע גם אם היא תרד ליגה לראשונה מזה 20 שנה, אבל אפילו לאוהדי המגפייז למודי האכזבות כבר נמאס. עופר רונן-אבלס, אחד מהם, מספר על החוויה הכואבת שהיא להיות אוהד ניוקאסל
צר לי לאכזב את נטע-לי, מירית ואריק, אך כותרות עיתוני אנגליה המכריזות הבוקר על 'Survival Sunday' ולא מתייחסות לזוכה בתואר השורד האחרון של איי הפנינה. בדומה לצהובוני יום ראשון, סוכניות ההימורים הפסיקו לעסוק בסוגייה 'מדוע יואב העדיף לוותר על יחס של 1-3 לזכייה במיליון שקל, עבור ג'יפ בו לא יוכל לנהוג ברחובות לונדון?'.
Survival Sunday הוא הכינוי שהדביקו פה למחזור הנעילה של עונת 2008/9 בפרמייר-ליג. הפעם לא מדובר בפוטו פיניש על זכייה בתואר האליפות אותו הבטיחה מנצ'סטר יונייטד בפעם השלישית ברציפות, אלא במאבק הישרדות.
ברוכים הבאים לגיהנום של צפון מזרח אנגליה
ארבע קבוצות - סנדרלנד (36 נקודות), האל סיטי (35), ניוקאסל (34) ומידלסברו (32) מתמודדות כנגד הירידה. שתיים מבין הארבע צפויות לחגוג על קו הסיום ואילו שתיים ייצטרפו אל ווסט ברומיץ' אלביון, שירדה באופן סופי בשבוע שעבר.
את הטור הזה אני כותב עם אצבעות רועדות ואבן בגרון. בדיוק כמו צבעי החולצה, חייו של אוהד ניוקאסל מתנהלים בשחור ולבן. למה? כי אין באמצע.
המגפייז יוצאים למשחק חוץ נגד אסטון וילה כשהם חייבים תוצאה טובה יותר מזו שתשיג האל סיטי נגד מנצ'סטר יונייטד, זאת בכדי לא לרדת ליגה לראשונה מזה 20 שנה. כן, ניוקאסל בונה את עתידה על מועדון המסיים את שנתו הראשונה בפרמייר ליג ואותו לא הצליחה לנצח בארבעה מפגשים העונה (שניים בגביע).
על מנת להוסיף לעלבון, ירידת ליגה של ניוקאסל תהפוך כואבת עוד יותר כיוון שתבטיח את ההישארות של היריבה השנואה סנדרלנד. שתבינו, להיות אוהד של המגפייז או הקרקס העונה לשם ניוקאסל יונייטד זה כואב. אפילו כואב מאוד. תסלחו לי על הביטוי, אבל זה מרגיש בדיוק כמו לקבל בעיטה בביצים. לא מדובר כאן בסתם בעיטה, אלא בעיטה חזקה ומדוייקת ממישהו עם כף רגל כל כך רחבה, שהוא פוגע בשתיהן.
איך מועדון ענק, הזוכה לתמיכה של קהל קנאי שמלווה את הקבוצה לאורכה ורוחבה של אירופה ומתגאה באיצטדיון ביתי מרהיב כסיינט ג'יימס פארק, אליו הגיעו בממוצע העונה 48,750 צופים למשחק, מגיע לשפל המדרגה?
לא צריך להרחיק לכת כדי לראות מה ניהול כושל וקבלת החלטות לקויה יכולים לעולל למועדון גדול. יתעופף לו המגפיי (עורב שחור-לבן הידוע בחוצפתו הרבה ומשמש כסמל של המועדון) 150 ק"מ דרומה, מעל איצטדיון אלנד רואד, בכדי לצפות בלידס יונייטד משחקת בליגה השלישית, כמה שנים אחרי שהעפילה לחצי גמר הצ'מפיונס.
מסתבר שללידס ולניוקאסל יש הרבה במשותף, בעיקר בשנה בה יצא הסרט "יונייטד הארורה". הסרט על פי סיפרו של דיויד פיס ובכיכובו של מייקל שין, מתאר פרק זמן של 44 ימים בהם שימש בריאן קלאף האגדי כמנג'ר לידס, לפני שעבר לתפקד כפרשן.
קלאף, חלוץ עבר מצפון מזרח אנגליה (מידלסברו וסנדרלנד) ומנג'ר מצליח בדרבי קאונטי, מזכיר בהתנהלותו את ז'וזה מוריניו בזכות ביטחון עצמי רב ולשון מצליפה. קלאף החליף את יריבו המר דון ריבי כמנג'ר לידס האלופה והשנואה במטרה לשדרג את המועדון, אך אלן שירר לעומתו עושה את הדרך ההפוכה.
שירר, יליד ניוקאסל, ויתר על כורסת הפרשן הנוחה של ה-BBC לטובת הקלחת הרותחת של מאבקי התחתית בניסיון נואש להציל את קבוצת נעוריו מירידה.
קלאף לא זכה לקרדיט רב בלידס ואת הפירות קטפה נוטינגהאם פורסט שנבנתה על ידו מהיסוד. שירר לעומתו, יסתפק בהרבה פחות. הוא אמנם נהנה בניוקאסל מסטטוס של אליל מאז ויתר על חוזה אצל אלכס פרגוסון, חזר הביתה ב-96' והפך לכובש הגדול בתולדות המועדון.
האם ניוקאסל תמשיך להיות יונייטד הארורה של שירר? רק ימים יגידו. עתידו של המועדון תלוי בהחלטה של שירר האם להישאר בתפקיד, בין אם יצליח במשימת ההישרדות ובין אם שחקניו ייכשלו. שירר עונד על צווארו את שרשרת החסינות, אבל האם יצליח לגרום לניוקאסל לשרוד את מועצת השבט האחרונה?
ואם כבר סמלים, אז כמה סימבולי שבעונתו האחרונה של גביע אופ"א בשמו הנוכחי (לפני שיהפוך לליגה האירופית) ו-40 שנה בדיוק מאז זכתה בו ניוקאסל בשמו הקודם (גביע ערי הירידים), המועדון נמצא על סף קריסת מערכות.
למרות ההצלחה האירופית כביכול, ניוקאסל סובלת מבצורת תארים שנמשכת מאז 3 הזכיות בגביע בשנות ה-50. לא פחות מ-33 מועדונים זכו בתואר כלשהו באנגליה מאז הניפו בניוקאסל את הגביע לאחרונה ב-1955.
אחת הבדיחות הארסיות המתארות את התופעה, מספרת על דיווח משטרתי של פריצה לחדר הגביעים בסיינט ג'יימס פארק. "משטרת טיינסייד מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר 2 חשודים שנראו עוזבים את המקום באישון לילה כשבידיהם שטיח בצבעי שחור לבן".
הברדק בניוקאסל לא התחיל עכשיו. הוא נמשך כבר כמה שנים, אלא שהשנה רמת החידלון הצליחה לשבור שיאים. אחד הקריטריונים להצלחתו של מועדון, ויעידו אוהדי מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, ליברפול ואברטון היא היציבות במשרת מפתח כמו המאמן וההנהלה.
מאז הגיע קווין קיגן והעיר את ה"ענק הרדום" בתחילת שנות ה-90, הציל את ניוקאסל מירידה לליגה השלישית (אימן לפניו איזה ארדילס) והצעיד אותה עד להתמודדות עם מנצ'סטר יונייטד על תואר האליפות ב-1995/96 - ניוקאסל החליפה עד היום לא פחות מ-11 מאמנים. דלגליש, חוליט, רובסון, סונס, רואדר ואלרדייס היו הבולטים שבהם, לפני שביג סאם פוטר וקיגן הוחזר.
מייק אשלי, מיליארדר מצליח שבנה ב-10 אצבעות אימפריה של רשת מוצרי ספורט, נכנס עם רכישת המועדון היישר לאור הזרקורים. בדומה לשושלת הבעלים של בית"ר ירושלים (זאבי, פניג'ל וגאידמק) התגלית שניהול מועדון לא דומה לעסק כלכלי, נשכה אותו בישבן.
בצעד תמוה לאיש עסקים מצליח, ובאקט שהזכיר את רכישת בית"ר על ידי זאבי, אשלי לא ערך בדיקת ספרים מקיפה וקנה את ניוקאסל מפרדי שפארד עם חובות הרבה יותר תפוחים ממה שנאמר לו. כיוון שהספר "דברי ימי בית"ר ירושלים" מעולם לא תורגם לאנגלית, אשלי, כמו ארקדי, הקיף עצמו ביועצים קרובים נטולי מושג או ניסיון בכדורגל ובבעלי אינטרס חמדנים והפקיר את את המועדון בידי חלמאים.
בשביל אוהדי ניוקאסל, להם יש זיקה כל כך גדולה לאזור וסלידה כ"כ גדולה מעיר הבירה, בעלים והנהלה מלונדון הוא חטא שווה ערך כמו שלאוהדי בית"ר יצניחו בעלים ערבים.
מי שהחליט למכור את ג'יימס מילנר לאסטון וילה תמורת 12 מיליון פאונד ממש לפני נעילת חלון העברות של הקיץ, הוסיף חטא על פשע ושכנע את אשלי להיפטר מ-10 מיליון תמורת בלם ארגנטיני כושל בשם קוקו הליצן. אוי סליחה, פבריציו קולוצ'יני.
קווין קיגן שהובא ע"י אשלי בקול תרועה רמה לקדנצייה שנייה, עזב בטריקת דלת כשהסיבות לעזיבה יידונו בבית המשפט. במקביל, פתחו האוהדים בהפגנות ל"גירוש מאפיית הקוקניז בחזרה ללונדון", כשאשלי ודניס ווייז יורדים למחתרת.
אשלי, שזכה עד אז לפופולריות בעיקר בגלל שוויתר על תא הדירקטורים במשחקי חוץ ועמד ביציע עם האוהדים לבוש חולצה (של קולוצ'יני) - הפך בין לילה לפרסונה נון גראטה בעוד שוויז נעלם מעל פני האדמה.
החיפושים אחרי תחליף לקיגן הפכו קשים פי כמה כשנודע שאשלי מאס בצעצוע ורוצה למכור את המועדון, כשכל מינוי מאמן יהיה זמני בלבד. בוקר אחד, נמצא פיתרון שהפך את ניוקאסל מבדיחה עצובה לקומדיה היסטרית. וויז, כנראה טיפס על סולם והצליח לשלוף מהבוידעם את מאמנו האחרון בתקופת ה"קרייזי גאנג" של ווימבלדון לפני 17 שנה - ג'ו קניר.
J.F.K? זעקו כותרות העיתונים אחרי שאחד השחקנים הגיב על המינוי בשאלה: ג'ו פאקינג קניר? מישהו פה בטח מסתלבט. אבל מי שההחליט להסתלבט היה דווקא קניר בעצמו כשפצח במסיבת עיתונאים מתוקשרת בסדרת קללות עסיסיות לעבר אחד מאוחזי העטים, שכתב כמה דברים שלא נעמו לבוס החדש. תחת הדרכתו של קניר התייצבה ניוקאסל והחלה להראות סימנים של קבוצה.
מייקל אואן נזכר שוב לכבוש. כן, כן, ההוא מהשער נגד ארגנטינה במונדיאל 98' וזה שלפני ארבע שנים שילמה עבורו ניוקאסל 19 מיליון ליש"ט לריאל מדריד, ומאז בכל שבוע מפקידה בחשבונו משכורת של 100 אלף פאונד. סך הכול שכר מצטבר של 22 מיליון, או בחישוב אחר 750 אלף עבור כל שער.
אבל אז, כשנראה היה שניוקאסל עולה על דרך המלך הגיעה התפנית והרכבת הפכה לרכבת שדים. השוער שיי גיבן רשם במשחק ביתי נגד ליברפול תצוגה מדהימה כשמנע לפחות חמישה כיבושים בטוחים וזכה לציון 10 בעיתונים, אך ספג גם חמישייה בהפסד 5:1.
ותיק השחקנים במועדון ומי שהשאיר במו ידיו את ניוקאסל מעל המים, החליט שהוא בברדק מאס, את שלו כבר תרם ועכשיו הוא מעוניין לעשות לביתו. מכאן, המעבר של גיבן למנצ'סטר סיטי תמורת 8 מיליון פאונד הושלם כעבור חודש בדיוק.
שיי גיבן, רצה לעשות לביתו וברח מסט. ג'יימס פארק (AP)
מאמן בריא יאבד בניוקאסל מספר שנים מחייו, זאת עובדה ידועה. קניר, לעומת זאת, שהגיע לניוקאסל עם היסטוריה רפואית, כמעט ואיבד את חייו כשנזקק לניתוח של 3 מעקפים ממנו הוא מתאושש עד היום.
בשעה שקניר מתלוצץ עם רופאיו, נותרה הקבוצה עם כריס היוטון וקולין קולדרווד כהנהגה כושלת מאחורי הקווים, בשעה שהארי רדנאפ בטוטנהאם, סם אלרדייס בבלקבורן, והצמד פול הארט ובריאן קיד מחוללים בפורטסמות' ניסים. תוסיפו לצרות רשימת פצועים ארוכה הכוללת בין היתר עבריין משוחרר בשם ג'ואי בארטון, וקיבלתם ספינה שמתחת לדופן הסיפון חקוק שמה: טיינ-טאניק.
האוהדים, המשיכו לתמוך וכמו בכל מקום בעולם הייאוש מקבל ביטוי מיידי בשירה. במהלך התבוסה 3:0 לבלקבורן באיווד פארק נשמעה הקריאה 'We are shit and we are sick of it' - אנחנו חרא ונמאס לנו מזה.
במהלך ההפסד לליברפול באנפילד, התעללו המקומיים בשירר כששרו לו ממרומי היציע: היית צריך להישאר בטלוויזיה.
שירר חייך כי הוא נהנה מחוש ההומור הסרקאסטי, אבל המשיך לחלק הוראות מהספסל. נקווה רק שמחזור המשחקים האחרון, לא ייקבע שאלן שירר יהיה הנציג היחידי של ניוקאסל בתוכניות "משחק השבת" של העונה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
