מי ישמור על מאחזם של הסרבנים?

"מהפרסומים האחרונים אני למד כי היישוב שלנו, שהוגדר בשרירות ל'בלתי חוקי', נמצא בסכנת עקירה. אנא, רשום לפניך כי במקרה כזה אני מנתק את קשריי עם מערכת הביטחון העושה הכל כדי למרר את חיי ואת חיי קהילתי. אם תחליטו כי קידה תיעקר, מחקו בבקשה את שמי מסדר הכוחות בצה"ל" (מתוך מכתב הקצינים של מאחז קידה).

מכתב הקצינים, תושבי מאחז קידה, שמודיעים על הפסקת שירותם בצבא ההגנה לישראל במקרה של עקירת היישוב, מחייב לשחרר אותם לאלתר מצה"ל. הוא מעיד על הכותבים, שמבחינתם הדמוקרטיה קיימת רק כשהיא משרתת את עמדתם. קיימת רק למען אמונותיהם ודעותיהם. כל צעד שבו הם עלולים לשלם מחיר שאיתו הם לא מסכימים אידיאולוגית – יביא לסירוב.

בכך מצטרפים הקצינים המתגוררים בקידה לסרבני מלחמת לבנון הראשונה, לסרבני השטחים באינתיפאדה, לסרבני השירות בהתנתקות ולשאר לובשי מדים, שמצפים מהמדינה לשרת את אמונותיהם, אך לעולם אינם מוכנים לשלם את המחיר כשהדמוקרטיה מכריעה בניגוד לעמדתם.

הדמוקרטיה ככלל אינה שלטת בשטחים. אלוף הפיקוד הוא הריבון. היא לא שלטת שם גם בתחום האזרחי, לפחות בסוגיית המאחזים הלא חוקיים. אבל תושבי המאחזים המשרתים במילואים מתגאים בשירותם בצה"ל. מתגאים בלי להבין שהם משרתים מדינת חוק. מדינה דמוקרטית. מדינה בה אזרח עלול לשלם בחייו כשהוא יוצא למלחמה שהוא לא מאמין בה – כמו רבים במלחמת לבנון הראשונה. אזרח שומר חוק משרת גם בשמירה על מאחזים שהוא אולי חושב שהיה צריך לפנות מזמן, אך עליו לסכן את חייו למענם.

 אזרח שומר חוק בדמוקרטיה הישראלית גם משלם מסים, למרות שחלקם מופנים למטרות שהוא לא מאמין בהן ואפילו מתקומם נגדן.

מכתב הקצינים של קידה מלא במרירות כלפי מערכת הביטחון, כלפי הפרקליטות המשטרה ובג"ץ כשהנשק אינו מאבק אזרחי להשגת מטרותיהם, אלא שימוש בדרגה ובתפקיד הצבאי כדי לכפות על מערכת מקבלי ההחלטות את דעתם. בחלקו הוא למעשה מכתב ילדותי כשאפילו "רצח אופי בכלי התקשורת" מופיע כסיבה להחלטת הקצינים לסרב לשרת. התקשורת, חברים, אינה כפופה לרמטכ"ל ולא לפרקליטות. כאן ישראל. לא רוסיה.

אם צריך לעקור את קידה, בהחלט ייתכן מצב שגם הם, הקצינים מהמאחז שהוכרז לא חוקי, יקבלו פקודה לעקור את ביתם. ואם צריך להגן על קידה מפני מחבלים, ייתכן שחבריהם יקבלו פקודה לשמור על היישוב, ואיש לא ישאל לדעתם הפוליטית או האידיאולוגית.

במלחמת לבנון הראשונה נרשמו בארגון "יש גבול" כ-500 איש. רק 50 מהם הגיעו לכלא לשלם את מחיר הסירוב. שמונת הסרבנים מקידה צריכים להניח את מדיהם מחר בבוקר ולהודיע כי אינם יכולים לשרת בצבא.

צה"ל, מצידו, צריך להודיע להם כי הם פטורים משירות. אין שירות על תנאי ואין כפיית עמדות על הרמטכ"ל הכפוף לדרג המדיני. חבריהם ליחידה מחזיקים בדעות מגוונות ואם יצטרך הרמטכ"ל לשאול כל אחד מפקודיהם של הקצינים אם הוא מוכן לבצע משימה זו או אחרת, יהפוך צה"ל לכנופייה.

ואם מבקשים הקצינים מקידה להימחק מסדר הכוחות של צה"ל, אולי כדאי לשאול אותם מי הם מצפים שיבוא לשמור על בתיהם במאחז? צה"ל שבו הם מסרבים לשרת, או צה"ל שמסכים לשמור עליהם למרות שהיישוב הוגדר "בלתי חוקי"?

סא"ל במיל' איתי לנדסברג, מיוזמי פורום המג"דים, המח"טים והטייסים במילואים