לבד, עם פירורי פריכיות בפופיק, הנה אני
צופה בכוכב נולד ומנשנשת פריכיות. אני חושבת שכבר לעולם לא אוכל לגור עם מישהו. אחרי שאת מסגלת לך מראה של מסקרה מרוחה ופירורי מזון על הפטמות, אין לך סיכוי להיפרד מהחופש האינסופי, המזעזע, המרקיב והמרענן כאחד של חיים לבד
רציתי שתתגנב בי מבלי שארגיש את התחושה המציפה הזו של השראה, ואז אפצח בנאום נצחי על מר גורלי, על הנערה השוטה והאומללה שאני, המנסה באופן בלתי נלאה לתור אחר אהבת נצח ומסתפקת בכל גבר גבוה עם שיער בהיר, שיודע איך אומרים "שיר ערש" באנגלית.
לא בנק, לא קורס ובטח לא ספר. רק מחפשת רופא אחר, כזה שהתואר שלו נגמר ב "לוג". פסיכולוג, אורולוג, פרוקטולוג, גינקולוג...
בדיחה גרועה לחשוב שעל זה קמות ונופלות מערכות יחסים בחיי, בדיחה גרועה לחשוב שברוב חוצפתי יש כל כך הרבה מילים באנגלית שאני לא יודעת, ועדיין מצפה בעזות מצח מאחרים לדעת.
אני חושבת שאני תופעת טבע לא תקינה, סוג של ביטחון עצמי מופרז על כלום. אני ריקה מתוכן, מעומק, אני בועת אוויר. הליום זו מחמאה עבורי. אני אפילו לא מעזה לחשוב לכיוון הליום.
היום הזזתי את מידות האגן שלי מבית קפה אחד לשני. בראשון שתיתי, עישנתי, עשיתי כאילו מעניין לי, ישבתי בפוזות מחמיאות. מידי פעם זרקתי מילים בצרפתית כדי להשלים את הלוק החדש שסיגלתי לעצמי, כאילו מהשורשים שלי, אך למעשה מבועות הדמיון השטחי שלי.
בבית קפה השני, שוב שתיתי , עישנתי יותר, צחקתי, כבר לא העמדתי פנים שמעניין לי, כי לא היה מי שיחשוב אם אני מעניינת או לא. לבסוף מידות האגן איכשהו עברו בדלת הבית, מלאת קפאין, ניקוטין ואדרנלין, ואף אחד לא היה "אין" כדי לשאת אותי.
שום דבר לא מקבל מקום בלו"ז הצפוף שלי הערב
הנה ערב פנוי, חשבתי. זמן טוב לעשות סדר. אכנס לחשבון הבנק מהאינטרנט, אבדוק מתי יש לי הדרכות, ארשם לקורס ההוא שנכשלתי בו כדי שלא אשכח מחר, אעשה איזו עבודה או שתיים, אלמד משהו חדש, אולי אפילו אקרא ספר, נו , את ההוא שמספר על רופאים. אח...רופאים. ממתי הם נהיו כל כך סקסיים בעיניי? אני חייבת להפסיק לחקות את אחותי.
עוד מבט:
חזרי לשוקו ולפוך, כלום לא מחכה לך שם בחוץ
מאי לוין
להישאר בבית זו פריוילגיה של זוגות בימינו. בשביל אהבה צריך לעבוד. וכך, הרווקים והרווקות שלא ויתרו על אהבה חוזרים הביתה, פושטים את בגדי העבודה ועולים על מדי הלילה בדרכם לבילוי. לחפש אהבה, או לעוד ערב של ניפוץ התקווה?
שום דבר לא מקבל מקום בלו"ז המאוד צפוף שלי הערב. פתאום צפייה באודישנים של כוכב נולד בתחתונים בלבד נהיה רגע קסום. מנשנשת פריכיות, ומפוררת אותן בלי בושה על החזה החשוף. אני חושבת שכבר לעולם לא אוכל לגור עם מישהו. אחרי שאת מסגלת לך מראה של מסקרה מרוחה ופירורי מזון על הפטמות, אין לך סיכוי להיפרד מהחופש האינסופי, המזעזע, המרקיב והמרענן כאחד של חיים לבד, בבועת האוויר (לא הליום) של חיי הריקים.
ניסיון נוסף לצאת מהביצה, בדיקת זמנים. רק 22:00. זה נורא בתור רווקה ללכת לישון ב-22:00. טוב, אבדוק אם ההוא מחובר. הוא תמיד אפשרות הראשונה בשבילי. אני תמיד האפשרות האחרונה בשבילו. פערים בסדר עדיפויות.. על זה פורצות מלחמות, לא? מזל האיר לי פנים. הוא מנותק. פלאי הטכנולוגיה. יש אלוהים בג'ימייל.
אני מתפלשת כמו כלבה בדרגה ג'
ועוד אחד:
כל אחד מתמודד בדרך אחרת עם הבדידות
הדס פרידמן
יש אנשים שנכנסים לזוגיות, כל זוגיות, גם אם היא לא טובה להם, ונשארים בה, רק מהפחד להיות לבד. יש אנשים שמדברים אל עצמם בפאב. ואפשר גם לאמץ חיית מחמד
כבר 22:30. אני מנקה מהפופיק את שאריות הפריכיות ושוברת שיא עצמי - הערב אין מקלחת. בסדיניי הלבנים אני מתפלשת כמו כלבה בדרגה ג' המתמרחת בריחות כדי להעלות את מעמדה.
פה הוא נרדם, אני זוכרת את האור המסנוור על גבו בבוקר. ופה ההוא, כן... אני זוכרת שהוא ישן עם היד למעלה, והשני רק על הבטן ויש אחד שאני תמיד אצלו ואת פניו הבהירות ראיתי במיטתי רק פעם אחת, ומאז שום דבר לא מסתדר כאן יותר. מזל שהוא עדין מנותק.
והנה הלילה נכנס גם לתוכי, לחדרי, למיטתי. משב רוח קריר מבקר אותי, ואני אומרת לו - בוא וקח איתך בלכתך את כל הזכרונות מהחדר, את כל המיטות, את כל המנוחות, את כל ההירדמויות והנרדמים. קח.
איני זקוקה להם עוד. קח אותם והבא לי רק אחד, שישן כאן לידי כשאני כל כך רחוקה מעצמי, וכל כך שונה. כי האומללות הזו תראה אחרת מאישונים מאוהבים, ועלי רק להרגיש לרגע שוב איך זה לאהוב באמת. לישון באמת.
לילה טוב.
פורסם לראשונה 12/07/2009 10:38
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
