זוהי שנת החפלה
יואב יצחק הכי טוב כשהוא נשאר נאמן לסגנונו הוותיק, יוני רועה אחראי לתוכנית המוזיקה הכי טובה בטלוויזיה, אודי הברי יצליח לפרוץ אם ימצא נישה חדשה ו"כוכב נולד" הוכיחה שהשנה היא ללא ספק שנת החפלה
יואב יצחק
בחודש הבא יופיע בארץ חוליו איגלסיאס. אם יש לו מקבילה ישראלית הרי שזה יואב יצחק, בייחוד בימים אלה, עם צאת "קומוביילה", סינגל חדש בו הוא שר בשתי שפות, עברית וספרדית. התוצאה לא רעה בכלל וברגעים בהם הוא שר בספרדית, הוא אף מצליח להזכיר בקצב דווקא את הבן, אנריקה.
אבל אני מקווה שהגימיק שבשיר לא מרמז על אופי האלבום המתגבש, שכן יצחק, מהאמנים הבולטים של הז'אנר, הוא לרוב אמן שלא נסחף אחרי טרנדים או ממציא את עצמו מחדש בכל אלבום. להיפך, כשאתה קונה אלבום של יצחק אתה יודע בדיוק למה לצפות, מה שהוא עושה כבר קרוב לשלושה עשורים: שירי אהבה עם המון נשמה.
יואב יצחק. כשקונים אלבום שלו יודעים למה לצפות (צילום: גל חרמוני)
לרוב, לקראת עבודה על אלבום חדש, יושב האמן עם מנהליו וביחד הם שוברים את הראש כיצד הוא יחדש, איזה שינוי הוא יביא הפעם. הרי הקהל אוהב שינוים, מחפש ריגושים וצמא להרפתקאות. התוצאה מוצלחת רק לעתים רחוקות. דווקא הדרך העקבית של יצחק מוכיחה שגם כשהולכים באותו קו אפשר לעשות זאת עם המון חן ועדיין לא לשעמם. בזכות זה מיצב יצחק את עצמו כאמן איכותי וייחודי. בז'אנר המזרחי, זה המון.
יוני רועה
ביום ראשון האחרון צוין יום השלושים לפטירתו של ג'ו עמר. רבות נכתב ודובר עליו עם לכתו, אבל מעל כל המספידים בלט דובר אחד, שהצליח להנציח את זכרו בצורה הכי מעוררת כבוד, וזהו יוני רועה.
רועה, כותב ומלחין מוכשר שאחראי לכמה מהלהיטים הגדולים במוזיקה הים תיכונית, הוציא החודש את אלבומו החמישי "תחנות איסוף", אוסף משיריו הגדולים בביצועים ועיבודים חדשים. הוא גם מגיש מדי יום שישי עם גלית גיאת את "חלון לים התיכון", רצועת מוזיקה בערוץ 24 שהמילה "איכותית" קטנה עליה.
יוני רועה וגלית גיאת. התוכנית מטפחת נופך שונה וייחודי (צילום: אלירן אהרון)
לטעמי, מדובר בתוכנית המוזיקה הכי טובה בטלוויזיה היום. בניגוד למקבילותיה בערוץ, כמו "מנטה" ו"בכפיים", הרי התוכנית הזאת לא נשמעת כמו העתק חיוור, אלא מטפחת נופך שונה וייחודי רק לה. החל מתוכנית מחווה מרגשת לעמר, במסגרתה אירחו את אמיל זריהן, ועד להופעות חיות של התזמורת האנדלוסית, דקלון, רמי דנוך ומרים ושירלי צפרי המקסימות. עם שמות כאלה, נראה לי שזה כבר אומר הכל.
אודי הברי
אודי הברי בן ה-33 הוציא החודש סינגל שלישי מאלבום הבכורה שלו, ומנסה לפלס את דרכו בז'אנר הים תיכוני. קשה לקבוע כרגע מה סיכויי הצלחתו, אבל ראוי להתייחס אליו. להצליח לפרוץ היום בז'אנר הים תיכוני זה דבר קשה עד בלתי אפשרי. השוק עמוס לעייפה בגברים שיודעים לסלסל, ומדובר בנישה תחרותית שעל כל משבצת פנויה מתקוטטים עשרות אמנים שמייחלים לחשיפה ובעיקר לפרנסה. על מנת להצליח צריך האמן להיות לפחות בעל חלק מהתכונות הבאות: קול משובח, יופי חיצוני, אישיות בולטת ויכולת כתיבה והלחנה. משה פרץ הוא דוגמה לאמן שניחן בכל התכונות האלו.
להברי יש גוון קול די מוצלח, הצלחה מפתיעה, ככל הנראה, בקרב המגזר הרוסי ובעיקר מוטיבציה גדולה, דבר שאין לזלזל בו. אבל על המזל לבדו אסור לסמוך. לכן אם הברי, או כל אמן חדש ואנונימי, רוצה לפרוץ במציאות של היום, כדאי לו לחפש נתיב שונה, לא שגרתי, שאפילו יהווה סוג של גימיק שדרכו הוא יבלוט ויקבל תשומת לב, למשל דואט עם זמר מוביל מהשורה הראשונה (ולראיה אישתר שחזרה לתודעה אחרי הדואט עם קובי פרץ), פניה לכותבים שלא מזוהים עם הזמר המזרחי (כמו יוני בלוך ודקלה שאחראים ל"מונו" של שלומי סרנגה), קליפ פרובוקטיבי (ע"ע מעשה ליאור נרקיס עם "מתוקה") וכו'.
אמן שיישמע כמו העתק של זמרים אחרים וילך על אותה נוסחה יתקשה לבלוט. דווקא מי שילך בדרך השונה, הלא שגרתית, הוא בעל הסיכויים הגדולים ביותר להצליח. שיהיה לו בהצלחה.
כוכב נולד
טבח. אין מושג אחר שיכול לתאר את מעשה הזוועה שיצרו ולדי ועומר אדם לדואט "יחד" של קובי פרץ ואישתר ב"כוכב נולד" השבוע. אבל על דבר אחד אפשר להסכים: נדמה שמעולם לא היה שמח באולפן כמו במהלך הביצוע של השיר. לפעמים גם גל אוחובסקי צודק, שנת 2009 היא בהחלט "שנת החפלה".
