כולם כבר יודעים שהגודל (של הכיפה) לא קובע
והחקירות של "כמה אתה דתי או איזה בד"ץ אתה אוכל" בשיחת הטלפון שלפני הפגישה לא בדיוק מעלות את רמת העניין של הבחור בכן. מבט על המגזר, עם פרוס חודש אלול
לאחר חגיגות האהבה של ט"ו באב, תחילת חודש אלול מביאה איתה במגזר הדתי אווירה מיוחדת וטקסית, מעין חשבון נפש, סגירת חשבונות ישנים והכנות לשנה החדשה. אפילו העבריין השכונתי מתחיל להופיע בבית הכנסת כדי לבקש סליחה ומחילה (אם זה מאלוהים, משכן שפינצ'ר לו את הגלגל בשביל הצחוקים, או סתם כדי לרצות את קצין המבחן שלו) לכבוד השנה החדשה.
גם בנושא הזוגיות, ניתן להגיד שזהו זמן מצוין לבחון את דרכינו המשונות, העקלקלות ולעיתים גם הנבזיות, בניסיון להחליט שאולי השנה ננהג אחרת (בדיוק כמו שהחלטנו בתחילת השנה שעומדת להסתיים).
לא קל לאדם להגיע למסקנה שהוא לא בסדר, במיוחד בתחום הזה. הגאווה, הכבוד, ובעיקר הרצון להתרברב מול החבר'ה בסיפורי גבורה, כמו למשל איך גרמנו לבחורה לפתח אלינו רגשות במחוות רומנטיות מזויפות, ואז לסנן אותה/לזרוק אותה בסמס לא בגלל שזה זול יותר, אלא פשוט מפני שאנחנו לא יודעים לחתוך דברים פנים מול פנים, או שאנחנו ממש מניאקים.
יש לנו נטייה להרגיש שאנחנו טליתות שכולן תכלת, והבנות הן אלו שלא יודעות מה הן רוצות מעצמן, הן אלו שאשמות בכל הצרות בעולם הדייטינג המגזרי.
עוד מבט:
חובש כיפה יקר, אל תתבייש להתחיל איתי!
עדי ריש
אחר חשיבה רבה, אכזבה רבה ושיחות צפופות עם בחורות דתיות,"עליתי" על זה. בני התורה האלה, גם אם תמצאי חן בעיניהם, לא יעשו דבר. מה, לכם לא נמאס להיות לבד? אתם לא מתים כבר לשמוע את חבריכם שרים "שמח תשמח" בחופה?
לעצור את מרוץ החיים (והדייטים) רק לרגע
בחורות מגזריות יקרות, שלא תבינו אותי לא נכון: גם אתן לא בדיוק שיות תמימות. אני לא יודע מה מלמדים אתכן במדרשה, אבל באמת, כולם כבר יודעים שהגודל (של הכיפה) לא קובע, אלא הדרך שבה משתמשים בה.
גם החקירות של "כמה אתה דתי/איזה בד"ץ אתה אוכל" בשיחת הטלפון שלפני לא בדיוק מעלות את רמת העניין של הבחור בכן. וגם אם קרה ומצאתן בחור שאחרי מבדקי המיון האלה יסכים לצאת איתכן (כן, הוא ישלם, אל תדאגו) – אתן דואגות לרמוז לו מראש שאתן בעניין של חמישה ילדים ומגורים בגולן ("ושרק אסד יעיז לחלום על המקום הזה... אני אראה לו כבר!"), ושאם הוא לא בעניין אז הוא יכול להשאיר את הכסף ולחזור הביתה לאמא ולחכות למישהי אחרת, "כי אני... אני לא מתפשרת!".
אז הנה הגיעה ההזדמנות שלנו, גברברים צעירים ועלמות יקרות, לעצור את מרוץ החיים (והדייטים) רק לרגע, להביט אחורה ולראות את מי רמסנו, במי פגענו שלא לצורך והאם יש מצב שאי שם מאחורה השארנו את אותו "אחד/אחת" שכולם מדברים עליו, מדמם בצד הדרך.
יכול להיות שעם בקשת סליחה כנה וחרטה אמתית – אולי השנה באמת נהיה טובים יותר. ומי יודע, אולי השנה דודה דליה תהיה מאושרת יותר בליל הסדר, בידיעה שגם אתם הצלחתם להסתדר עם מישהו.
מומלצים
