ראש השנה במבט סיני
האם יש קשר בין חג יהודי למסורת סינית? שרונה פומס בודקת כיצד סממני ראש השנה נוגעים בסמלים סיניים וכיצד הקשר ביניהם מגיע, בסופו של דבר, לרעיון אחד שמאחד את כולנו
לרגל השנה החדשה ביקשתי לבדוק האם יש לראש השנה משמעות אוניברסאלית ומה הקשר בין התפיסה היהודית לסינית, אם בכלל. תארו לעצמכם את התמונה הסתווית הבאה: העץ עשיר בפירות מתקתקים, בשיא בשלותו, וככל שהזמן עובר הפירות המכבידים נופלים אל האדמה בתהליך הדרגתי ומותירים את העץ עירום ועריה. הפירות חודרים אל תוך האדמה לתהליך ארוך של התעברות טרם לידה של עצים חדשים שינבטו שוב באביב. מזל טוב- נולדת!
ראש השנה הוא החג הראשון המסמל תחילתו של תהליך לידה רוחני דומה שתחילתו במסע שאורך אדם במהלך חייו ומיוצג באופן סימבולי בראש השנה. בתפיסה היהודית מסמל החג את יריית הפתיחה שנוצרה לפני כ-5700 שנה בהתפתחות רוחנית של האנושות שבטויה בלוח השנה. בתפיסה המזרחית, תהליך שחווה העץ דומה לתהליך שבני אנוש עוברים: מוות, התפתחות למצב טרום עוברי של נשמה הלוטה בערפל ,עד תהליך של הקלטות ברחם כדי להיוולד. בני אדם אמורים להתחבר לטבע ולרוקן את הפירות שהבשילו אל האדמה, להוריד את מה שכבר לא משרת אותם לחוות צמיחה, שינוי והתפתחות. בתפיסה היהודית ניתן לומר שניתנת הזדמנות ל"תיקון" כדי להיוולד בכל שנה מחדש. בתפיסה המזרחית הטבע חווה תהליך של לידה וכיוון שהטבע מבוטא בכל אחד מאיתנו אנו חווים תהליך זהה, אנו מושפעים מהצ'י של השמיים, עונות השנה והטבע, מכאן ההמלצה להתחבר לצ'י הזה בכל שנה עם בוא הסתיו.
זמן לחתוך
חודש ספטמבר 2009 בשפה אסטרולוגית סינית נקרא יין-מים-תרנגול, ובשפה ציורית - "מתכת של חרב" כאשר יסוד המתכת בשיאו. המתכת אנרגטית ועוצמתית עד מאוד, בדומה לחרב חדה העומדת לחתוך, לבתר ולהיפרד בצורה בלתי מתפשרת ממה שלא משרת אותה יותר. מתכת מייצגת באופן חגיגי זה התכנסות משפחתית, בהירות מחשבתית, להוציא את הטפל מהעיקר, היפרדות, התכנסות, התחברות לערכים של מוסר, יושרה, דין וצדק. ראש השנה מייצג את יום הדין - בחינת המעשים שעשינו, מי אנחנו ולאן פנינו מועדות. שנה חדשה מסמלת את לידתו של תהליך אישי, מודעות אישית ורוחנית שכל אחד מאיתנו מוזמן לעשות.
יין וינג
תחילתו של החג בארוחה משפחתית עשירה, מענגת ומתוקה מדבש - שמחה זו מייצגת את ההיבט הינגי המייצג פעילות שמביא החג. לעומת זאת, ביום הכיפורים המצב הוא של היעדר מזון, שתייה ורחצה, כדי להיות במקום נקי וטהור גם באופן פיזי מציינים שיא של תהליך ייני שאדם עובר. החוויה שאדם עובר משיא של ינג לשיא של יין אמורה לטלטל אותו ולהביאו למצב של איזון. מיזוג של יין וינג מביא ללידה בדומה לאנרגיה גברית ואנרגיה נשית החוברים יחד ליצירת תינוק. ללידה רוחנית זו קוראים קרמה, זרעים, שתחילתם במחשבה, בוראים מציאות, כאשר ההפירות שהם יצמיחו, מתוקים או באושים, ינבטו באביב ויפרחו בקיץ. במציאות שאנו בוראים אנו משתתפים בתהליך הדומה לבריאת עולם ביהדות, זה ניכר ב"ניצוץ האלוהי" הנמצא בכל אחד מאיתנו ובתפיסה המזרחית בהיותינו אחד עם הטבע.
בורא עולם
בעוד במערב מאמינים שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ ולכן מתפללים אליו ומבקשים סליחה איש מרעהו ומבורא עולם, במזרח מאמינים שהטבע, או הדאו, מנהל את היקום ולכן התמזגות עם חוקי הטבע היא תנאי להרמוניה. כך אומר הפילוסוף הסיני צואנג צה בספרו "קולות מן האדמה": "או כמה גדולה היא הבריאה!... בן המציית לאביו ולאימו יילך לאן שיצוו עליו ללכת – מזרח או מערב דרום או צפון. והרי היין והינג (היסודות של הטבע) הם לאדם יותר מאשר אב ואם... אם לא אציית להם לא תהא זו אלא עקשנות אנוכית...
האדמה הגדולה כופה עלי את החיים, מרגיעה אותי בזקנה ומשקיטה אותי במוות". אומר גם הפילוסוף הסיני לאו צ'ה בספר "הדרך והסגולה": "יש דבר שגיבושו בערפל נולד לפני השמים והארץ: שקט! שומם! עומד לבדו ואינו משתנה סובב בכל ואינו עייף. אפשר לראות בו את אם העולם. אינני יודע את שמו. אכנה אותו הדרך (דאו) בדוחק אתן לו שם: גדול... הדרך גדול, השמיים גדולים, הארץ גדולה, האדם גם הוא גדול. ביקום יש ארבעה גדולים והמלך נמצא באחד מהם. האדם שם לו למופת את הארץ, הארץ את השמים, השמים את הדרך והדרך את הכך מעצמו" (עמ' 52).
ייטב לו לאדם אם ינהג על פי הסדר שנקבע על ידי הארץ. הארץ נוהגת על פי סדר השמים. השמים נקבעים על פי סדר שנקבע על ידי הדאו, והדאו עושה את מה שמתבקש באופן טבעי. בכל פעם שנשכח נגיע לאותה נקודת התחלה, כמו מידי שנה בראש השנה המתחיל בסתיו. שנה טובה!
לפנייה לכתב/ת 
