מי צריך את חטיבות הביניים? פרק ב'

כמו בכל נושא, יימצאו גם בנושא חטיבות הביניים מצדדים ומתנגדים, אך נראה כי לא ניתן להתעלם מהממצאים הברורים ממחקרו של פרופ' אופלטקה שהוצגו בכתבה הקודמת בנושא: מי צריך את חטיבות הביניים?

לתפיסת המורים עצמם, חטיבות הביניים כפי שהן כיום, הן מודל בעייתי מאוד. הבעיות העיקריות שהוצגו בכתבה הקודמת הן היעדר יחס אישי, בעיות התנהגות, קשיי הסתגלות במעברים, קושי להגיע להישגים, היעדר הכשרה מתאימה למורים, פגיעה משמעותית בתקציבים וזהות אירגונית לא ברורה. בארה"ב, ממנה הגיע אלינו מודל חטיבות הביניים, ישנה כיום נהירה בחזרה למודל ה-8 שנתי (א'-ח').

חטיבות הביניים - מוקד בעייתי

חטיבות הביניים בארץ הוקמו ב-1968, כניסיון לפתור את הבעיות שהטרידו את קברניטי החינוך באותה תקופה. הסיבות המרכזיות היו הרצון לאינטגרציה וצמצום הנשירה המוקדמת של תלמידים מהלימודים.

כ-80% מבתי הספר בארץ חוטבו בתהליך הדרגתי. באר שבע למשל, נכנסה לתהליך רק ב-1996 ואילו ברמת גן ובגבעתיים נותר המודל הקודם של יסודי 8 שנתי - א'-ח' ועל יסודי 4 שנתי - ט'-יב'.

על פי נתוני משרד החינוך קיימות כיום כ-180 חטיבות ביניים עצמאיות ועוד כ-500 חטיבות ביניים הכלולות בבתי ספר שש שנתיים (ז'-יב').

גם במסיבת העיתונאים בה הוצג בזמנו דו"ח דברת, אמר שלמה דברת "לדעתנו, חטיבות הביניים שנוצרו כתוצאה מהרפורמה הם מוקד מאוד בעייתי, ולא פותחו מדדים ברורים". בשלב ההמלצות הוא אמר "אנחנו ממליצים על מעבר אחד בלבד מכיתה א' ועד יב', כלומר לבטל את חטיבות הביניים כשלב חינוך עצמאי ולעשות גן, בית ספר יסודי ובית ספר על יסודי".

 האם מודל החטיבות נכשל? צילום אילוסטרציה: index open

רוצים תקציב - יישמו את החיטוב

ההמלצה על מעבר אחד, מבלי לציין את שלב המעבר, נתנה למעשה חופש לכל רשות להמליץ על שלב המעבר המתאים מבחינתה. באותה תקופה רשויות רבות הרימו את הכפפה והגישו למשרד החינוך תוכניות לביטול חטיבות הביניים, ביניהן עיריות בת ים ובאר שבע. בבת ים המאבק הגיע עד לכדי השבתת כל מערכת החינוך העירונית על ידי ועד ההורים העירוני, בגיבוי ראש העיר שלמה לחיאני בשנת 2004 ורק בהחלטת בג"ץ חזרו 17 אלף התלמידים ללימודים.

בבאר שבע נמשך המאבק לביטול חטיבות הביניים עד היום. "הרפורמה לחיטוב בבאר שבע התקבלה ב-1996, היות ומשרד החינוך הציע כספים לבינוי בתיכונים שהיו במצב פיזי קשה", מספרת דר' סיגל רון, יו"ר תת ועדה לרצפים בחינוך וייחודיות בחינוך במסגרת ועדת החינוך של עיריית באר שבע. "אמרו לעירייה - אם אתם מעוניינים בתקציבים לשיפוץ, תיישמו את רפורמת החיטוב וכך קרה.

"7 שנים לאחר מכן, התחלנו לפעול לביטול החיטוב. ועד ההורים העירוני והעירייה תומכים במהלך הזה. ב-2007, ראש העיר רוביק דנילוביץ', שכיהן אז כסגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, הגיש למשרד החינוך תוכנית למעבר בחזרה למודל של 4-8. יולי תמיר, שכיהנה כשרת החינוך, אמרה שהיא מוכנה לאשר פיילוט באחד מבתי הספר, אך התנתה זאת בהסכמה של ארגוני המורים. ארגון המורים לא הסכים".

מדוע לדעתך ארגון המורים התנגד?

"המשמעות מבחינת ארגון המורים היא בעצם כוח שיילקח ממנו", אומרת רון. "כשנעשה מהלך החיטוב, מורי חטיבות הביניים עברו מהסתדרות המורים לארגון המורים. הארגון חושש שאם יבוטלו החטיבות, המורים יעברו בחזרה להסתדרות המורים. יש כאן מלחמה שהיא בעצם פוליטית".

סיבות לימודיות, חברתיות ואינטגרטיביות

קרן שקד, דוברת ארגון המורים, מגיבה: "ארגון המורים מתנגד לביטול חטיבות הביניים. לתפישתנו, ביה"ס העל יסודי הוא שש שנתי - כיתה ז' עד יב'. אין כל סיבה, חינוכית, לימודית או אחרת, להחזיר את הגלגל לאחור ולהעביר את כיתות ז'–ח', חזרה לביה"ס היסודי ובכך לפגוע בכל מה שהחינוך העל יסודי יכול להעניק ומעניק לכיתות ז'–ח', הן לימודית, הן חברתית והן אינטגרטיבית.

"רצונם של הורים חזקים הלוחצים על פוליטיקאים העומדים בראש מערכת החינוך ובראש המערכת העירונית לבטל את חטיבות הביניים ולהחזיר את כיתות ז'-ח' ליסודי, נובע מרצונם להתחמק מהאינטגרציה, ליצור הפרדה בין אוכלוסיות חזקות לחלשות ולהסתגר בחממה השכונתית, על טהרת בעלי האמצעים. לאור זאת, בוודאי שאין להתפלא על כך שאנשי המקצוע, קרי ארגון המורים, מתנגדים לניסיון פסול זה".

"אני חושבת שמשרד החינוך הצליח להתיש את כולם בנושא הזה", עונה רון. "זה גוף בירוקרטי שמאוד קשים לו שינויים. היינו מאוד מתוסכלים מהתגובות שקיבלנו במשרד החינוך, כי בחדרי חדרים כולם הודו שחטיבות הביניים הן נזק לילדים וכשהם היו צריכים לעמוד כנציגים בועדות השונות הם התנגדו למהלך. כולם אמרו אל תצטטו, אל תצטטו וזה ממש מתסכל לדעת שאת יודעת מה טוב לילדים שלך ושמערכת החינוך יודעת מה טוב, אבל משיקולים זרים, קורים דברים אחרים בשטח".

שתי שנות לימוד הולכות לאיבוד

בערים נוספות ציינו גורמים שהעדיפו שלא להתראיין לכתבה, שישנן התארגנויות לביטול החטיבות. נאור עמנואל, תושב כ"ס אף יזם עצומה ארצית לביטול החטיבות. "הגעתי למסקנה שילדים מפסידים בממוצע שתי שנות לימוד בגלל חטיבות הביניים", הוא אומר. "אני זוכר המון דאגות לאבד חברים ואני זוכר קשיים בכיתה ז' להתרגל לסביבה החדשה ולבית הספר החדש. הצגתי להם את האפשרות השנייה (מודל ה-4-8) והם אמרו 'זה נפלא'.

"הטענה המרכזית שלי היא, שהמעברים הללו שהמערכת מחייבת את הילדים בגיל צעיר לעשות מבית ספר לבית ספר, מחוללים שמות בנפשם, בתקופה קריטית. כמו כן, לדעתי כל תלמיד מאבד שתי שנות לימוד כתוצאה מהמעברים הללו - את כיתה ו', השנה שלפני המעבר לחטיבת הביניים המלאה בחרדות של הילדים ובהכנות למעבר ואת כיתה ז' שהיא השנה הראשונה בחטיבת הביניים, המוקדשת בעיקרה להסתגלות".

בזיכרון יעקב, צלח המאבק לביטול חטיבות הביניים, אך סיבות אובייקטיביות היו כאן לעזר. תלמידי היישוב למדו בעבר בבית הספר האזורי אורט שומרון. התחייבות שלטונית של רונית תירוש (מנכלי"ת משרד החינוך בתקופתה של לימור לבנת) אישרה בניית תיכון צומח בישוב והצמחה של בתי הספר היסודיים מ-ו' ל-ח'. בתקופתה של יולי תמיר, עקב התחייבות זו, החלה ההצמחה בבתי הספר היסודיים שביישוב מ-ו' ל-ח'. לדברי אהרון זבידה, מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, הרשות המקומית מימנה את כל השינויים המבניים.

"הנושא הוא בעיקרו כלכלי", הוא אומר. "מה יעשו עם המבנים של החטיבות וההתאמה של בתי הספר היסודיים. ישנם גם היבטים כלכליים הנוגעים למורים היות ומשרת מורה ביסודי שונה ממשרת מורה בעל יסודי".

אם כך, מדוע גם ברשויות צומחות בהן נוצרה הזדמנות לקבע מבנה חדש וללא תוספת תקציב להצמיח בתי ספר יסודיים ולבנות תיכון 4 שנתי, משרד החינוך לא מאשר את השינוי?

"ניסינו לקדם את הרעיון של הצמחה בתקופתה של יולי תמיר", מספר יצחק גולברי, ראש מועצת קדימה-צורן. "מנהלת מחוז המרכז במשרד החינוך, דר' סולי נתן, אמרה שלדעתה הצורך בבניית תיכון ביישוב (תלמידי הישוב לומדים כיום מחוץ ליישוב), היא ההזדמנות לעבור למודל ה-4-8. גם יגאל צרפתי, ראש מנהל הפיתוח במשרד, אמר שהוא חושב שקדימה-צורן יכולה לעבור ל-4-8.

"הנושא עבר למעלה ומשם התשובות היו חד וחלק שאין על מה לדבר, אין סיכוי, כי זו מדיניות של משרד החינוך שלא לעבור למודל 4-8.

"החטיבות גרמו לנזק עצום לתלמידים, המודל נכשל. אני רואה את המשבר שהילדים עוברים במעברים הללו ואני חושב שיפה שעה אחת קודם לבוא ולהחליט החלטות גורליות בנושא החינוך של מדינת ישראל, על ידי מתן אפשרות בחירה חופשית לרשויות המקומיות שיחליטו באיזו דרך להמשיך. יש קיבעון מחשבתי בנושא הזה. הרי ממילא מתכננים לבנות אצלנו עכשיו חטיבה חדשה ותיכון וזו הייתה הזדמנות לשינוי".

התועלת נעלמה. נשאר הנזק

"מאז שהוקמו חטיבות הביניים בארץ חלו שינויים רבים מבחינה חברתית ותרבותית", אומרת דר' עינת ווילף, מחברת הספר בחזרה לא'-ב', הדרך להצלת החינוך בישראל. "חטיבות הביניים הפכו למקום ביניים שהוא חסר אבחון. בעיות של אלימות והפקרות הן גבוהות בכל מקום, אבל מאוד בולטות בחטיבות הביניים. התלמידים לא מרגישים שייכים וזורקים לשם ילדים בלי שום הכוונה ובלי שום מדיניות. אם אי פעם הן הועילו, התועלת נעלמה והיום נותר בעיקר הנזק. צריך להחזיר את המתכונת הקודמת. צריך לאפשר ליסודי להיות שכונתי ובתיכונים ללכת למהלך של פתיחת אזורי רישום.

"לעשות את השינוי הזה כמהלך כולל, זה לא נכון ולא חכם. ישנה שורה ארוכה של בעיות במערכת החינוך וזה יגזול את תשומת הלב מדברים שאפשר לעשות מחר בבוקר, אבל צריך לאפשר לעיריות חזקות שרוצות בכך לעשות את המהלך. כך ניתן יהיה גם לראות בפועל שהשינוי בחזרה מצליח ואם כן, בבוא היום לעשות מהלך כולל.

"ברמה הלאומית זה נראה שינוי מהותי, אבל אם מורידים את זה לרמת השטח, יתכן שיש פתרונות נקודתיים שלא כרוכים בשינוי כל כך גדול. משרד החינוך הוא משרד מאוד ריכוזי ובכל תחום הנטייה היא לא לאפשר חריגה. הבעיה היא שבסוף נוצרים עיוותים אדירים".

האם התסיסה המורגשת בשטח תצליח להביא לשינוי? ימים יגידו, אבל משהו קורה כאן. אם אכן משרד החינוך מודע לכך שמודל חטיבות הביניים אינו מוצלח, כצעד ראשון יש לצפות שרשויות צומחות בהן השינוי הוא אפשרי עקב צמיחת היישוב, לא ימשיכו לקבל סירובים אוטומטיים של המשרד, שהרי בכך, מנציחים טעות היסטורית.

בנוסף, כפי שהציעה דר' ווילף, בואו נתחיל ברשויות שבהן זה מתאפשר. אבל כדבר ראשון נדרש ממשרד החינוך אומץ ציבורי לומר - המודל אינו מיטבי. בואו נבנה תהליך מדורג ומבוקר לשינויו. האם ימצא האומץ?

ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה.