המחלוקת על המימון: האם יש פריצת דרך?
חלק משמעותי מהדיונים בוועידת האקלים הוא על סוגיית המימון: כסף שיעבירו המדינות העשירות למדינות העניות כדי לאפשר להן להתמודד עם התחממות כדור הארץ, להערך ולהסתגל למצב החדש שנוצר.
במרכז ההתפתחויות האחרונות בוועידה עומדת ההצעה האתיופית לחבילת סיוע בהיקף ממשי שתועבר למדינות אפריקה ולמדינות מתפתחות נוספות. ההצעה מדברת על סכום בסדר גודל של 40 מיליארד דולר בשנה, שיועבר מתקציבי המדינות המפותחות ומכספי השקעות פרטיים לארצות המתפתחות. ההצעה האתיופית הועלתה בתיאום עם הצרפתים והבריטים.
הבוקר נעשים ניסיונות מקבילים להבטיח את תמיכת המדינות המפותחות והגוש האפריקני למהלך. אם הוא יתקדם - ייפרץ מבוי סתום באחת מסוגיות המפתח של הועידה.
אינני תומך בהתנהלותם של הסינים, שמסרבים למשל לאפשר פיקוח חיצוני על פליטות גזי החממה שלהם, אך עמדתם בסוגיית המימון דווקא חיובית ועשויה לתרום למימוש המהלך. הסינים, הנכללים בקבוצת המדינות המתפתחות, הודיעו כבר בתחילת השבוע שהם לא יבקשו מימון כלשהו מהמדינות המפותחות. יציאת סין ממשוואת מקבלי המימון נותנת רוח גבית למהלך האתיופי-צרפתי-בריטי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
