נפש יהודיה הומיה

הורן. הכל זה מדרש לתורה (צילומים: גיל יוחנן)

דרך מפותלת עד היידיש

סביה של הורן נולדו ברוסיה והיגרו לארצות הברית בתחילת המאה, הוריה כבר נולדו באמריקה. הורן גדלה במשפחה דתית קונסרבטיווית, עלתה לתורה בגיל בת מצווה, וגם היום היא קוראת לפעמים בתורה בבית הכנסת.

איך הגיעה לדוקטורט דווקא בספרות יידיש ועברית? "זה סיפור ארוך", היא צוחקת. "למדתי ספרות עברית לתואר הראשון, בעיקר את סופרי דור התחייה כמו ברנר, ברדיצ'בסקי, ביאליק. תמיד התעניינתי בחיבור שבין ספרות ודת, כי ביהדות ספרות ודת הם כמעט אותו דבר. אני לא יודעת אם יש עוד דתות בעולם שבהן אנשים מנשקים ספרים, רוקדים עם ספרים, שהספר הוא מרכז הדת".

באיזה עוד דת מנשקים ספרים?

בכל זאת, די מהר הבינה הורן שהעברית שהיא קוראת אצל ברנר לא דומה כלל לעברית המודרנית שלמדה. "מדברים בסיפור של ברנר על ביטחון, ואני קוראת ושואלת את עצמי 'למה הם מדברים על security'? ואז הבנתי שלא מתכוונים לביטחון של העברית המודרנית, אלא לאמונה. או משפט כמו 'הוא דיבר על העולם' – זה לא עולם במובן של world, כי עולם ביידיש זה האנשים הצפופים שחיים מסביב. הבנתי שברנר כתב בעברית, אבל חשב ביידיש. וכך כל הסופרים מהתקופה הזאת. הם כתבו בעברית, אבל חשבו ביידיש".

הורן התחילה ללמוד יידיש כדי לחזק את העברית שלה, וכך גילתה את "הנסתר", הוא פנחס כהנוביץ שמופיע כאחד הגיבורים בספרה, וגם את שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים וי.ל פרץ. "באמריקה קל יותר ללמוד יידיש מאשר בישראל, כי אין שם הבוז והשנאה שקשורים בשלילת הגולה", היא אומרת.

"לעומת זאת, יש באמריקה בורות עצומה בנוגע למקורות היהודיים. בישראל מתלוננים שהחילונים לא מכירים את המקורות היהודיים, אבל בהשוואה לאמריקה הישראלים הם מומחים. ראיתי פה בארץ תוכנית של 'מונית הכסף'. שאלו שם מישהו איפה שם יהושע את ארון הברית. באמריקה אף אחד לא היה יודע, אבל כאן איזה בחור יוצא בלילה ממועדון ואומר 'אה, בשילה'".

הורן מנסה להפוך את האנגלית לשפה יהודית לא פחות מהעברית או היידיש או הלאדינו. משימה קשה? יכול להיות, אבל יש לה כבר כיוון. "כשכותבים בשפה יהודית באופן טבעי המקורות היהודיים כבר ספוגים בה", היא אומרת.

"גם אם את מספרת בדיחה מטופשת בעברית, יש בה מלים מהתנ"ך. זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב ספרות לא-יהודית בשפות יהודיות. אבל באנגלית זה קשה יותר, אז ברומנים שלי אני מנסה לכתוב באנגלית כאילו היתה שפה יהודית – לכלול התייחסויות למקורות יהודיים בטקסט עצמו. רק דוברי אנגלית יכולים להכיר את ההתייחסויות האלה".

חוזרים לאותנטיות ולשורשים (צילום: רויטרס)

הורן שולפת מהתיק שלה ספר עב כרס בכריכה קשה – זהו ספרה החדש שלא תורגם עדיין לעברית, וחבל. הוא נקרא All Other Nights. היא שואלת איך הייתי מתרגמת את הכותרת לעברית. התשובה המיידית היא כמובן "כל הלילות האחרים", אבל הורן התכוונה למשהו אחר לגמרי: "מכל הלילות". ההגדה של פסח.

"כל קורא יהודי אמריקאי יזהה בכותרת את 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'", היא אומרת. ספרה הראשון נקרא "In the Image". הורן התכוונה ל"בצלם אלוהים", המופיע בספר בראשית.

מורדים וחוזרים לשורשים

"סבא וסבתא שלי מצד אמי היו כבר חילונים לגמרי", היא מספרת, "וחילוני בארצות הברית זה לא חילוני בישראל – הם ממש חוגגים את חג המולד. אשתו השנייה של סבי לא יהודייה. היום המצב משתנה. יש לי הרבה סטודנטים יהודים באוניברסיטה שבאו מבתים חילונים וחזרו בתשובה".

הורן מוסיפה כי יש עכשיו הרבה סופרים יהודים אמריקאים שעוסקים בזהות היהודית שלהם. "לפני שש שנים יצא לאור ספר שנקרא 'The Lost Tribe', אנתולוגיה של סיפורים שכתבו 40 סופרים יהודים צעירים. לפני 30 שנה אי אפשר היה לפרסם ספר כזה, כי היו בקושי עשרה סופרים כאלה.

איך את מסבירה את זה?

"יש כמה סיבות. אמריקה השתנתה. ב-30 השנים האחרונות נעשה יותר פופולרי לחדד את הזהות האתנית שלך. לכן יש גם יותר סופרים אפרו-אמריקאים או לטינו-אמריקאים. זה משהו שגם המו"לים קידמו ועודדו. בנוסף, יש עניין הולך וגדל בדת, מן תחייה דתית בשנים האחרונות, בעיקר בקהילות נוצריות, אבל גם בקהילה היהודית.

"ויש עוד סיבה שקשורה לאירועי 11 בספטמבר. אנשים לא ממש מדברים על זה, ולא עבר מספיק זמן כדי לדעת עד כמה זה נכון, אבל אחרי מיתקפת הטרור הזאת הקהילה היהודית באמריקה הפכה יותר מופנמת, מתגוננת".

להיות יהודי אחרי 11 בספטמבר

הורן מספרת שלימדה אז באוניברסיטה, והתלמידים היהודים חשו צורך להתגונן מפני האווירה העוינת בקמפוס כלפי ישראל וכלפי היהודים, שרק הלכה וגברה בעקבות התלקחות האינתיפאדה השנייה. "סטודנטים ראו בשיעורים שלי סוג של מבצר מפני העוינות בקמפוס.

"בניו יורק נהגו לחגוג את שמחת תורה ולסגור חלק מווסט אנד אווניו באפר וסט סייד – שכונה יהודית מאוד – וכל בתי הכנסת היו יוצאים עם ספרי התורה ורוקדים ברחובות. אבל אחרי 11 בספטמבר לא חגגו ברחוב, נשארו בתוך בתי הכנסת. שמונה שנים אחר כך, ועדיין לא פתחו את הרחוב מאז לחגיגות שמחת תורה.

החינוך האמריקאי של הורן לימד אותה להסתכל אל העתיד. החינוך היהודי שלה לימד אותה להתעמק בעבר. איך מיישבים את הסתירה הזאת? "כולנו חיים עם סתירות, לא?" היא עונה בשאלה כמו יהודייה אמיתית. "האתוס האמריקאי הוא

תמיד עם הפנים לעתיד, החלום האמריקאי פירושו שלא חשוב מי ההורים שלך, איפה נולדת ולאיזה מעמד נולדת, מה שחשוב זה מה אתה עושה עם החיים שלך, ואיך אתה משתמש בהזדמנויות שנקרות בדרכך.

"לעומת זאת, על מה בנויה אגדת הזהות היהודית? כולנו היינו בהר סיני, זה כן משנה מאיפה ההורים שלך, זה כן משנה באילו נסיבות נולדת, וזה אפילו משנה מי היו אבות-אבות-אבותיך. המאורע הכי חשוב בחייך כבר אירע לפני 3,000 שנה, הרבה לפני שנולדת. באמריקה זה אפילו לא מנומס לשאול מישהו איפה הוא נולד ומאיפה ההורים שלו. אצל יהודים זה בדיוק ההיפך".

את מאמינה שתכתבי פעם ספר על דמויות לא-יהודיות עם עלילה לא-יהודית?

"זה כנראה בלתי אפשרי, וחוץ מזה, מי יקנה את זה? כבר יש לי מוניטין בתחום", אומרת הורן, וממהרת להיכנס למונית שבאה לקחת אותה מירושלים להרצאה באוניברסיטת בר-אילן.