מיקס & מאץ'

אתר העשור: יוטיוב

נראה שמיותר לציין בכל פעם מחדש את השפעתו של האינטרנט על העשור האחרון ובכל זאת יש כמה תופעות אינטרנטיות שמגיעה להן תשומת לב: יוטיוב הוא ללא ספק אחת מהן.

מדובר באתר שהפך במחי כמה תקתוקי מקלדת את הסלון הביתי של כולנו לאולפן צילומים בינלאומי, ואותנו לכוכבי על נערצים. בכנות, באיזה עידן שני תינוקות רבים (שם קוד "צ'ארלי"), סרט חתונה מטופש (שם קוד: "הכלה המרקדת") ומעריץ עם אישיות גבולית (שם קוד: "עזבו את בריטני") יכולים לגרור אחריהם מיליונים, להגיע למהדורות החדשות, לייצר תעשיית חיקויים ופורה ולהפוך כמעט בין לילה לכוכבים הכי גדולים בעולם?

בעשור האחרון קרה דבר מדהים. הרצון שלנו להתפרסם הפך את כולנו לשחקנים בהפקה הפרטית של חיינו. אנשים מתעדים את עצמם ישנים, קוראים, מרכלים, רבים ומשתגעים, מעלים את זה לאתר וראו זה פלא, זה מעניין מיליונים, זרים להם לחלוטין.

יוטיוב. אתר שהפך את הסלון הביתי של כולנו לאולפן צילומים בינלאומי

הקלחת המבעבעת הזו של טראש בינלאומי עם הבלחות של פניני יצירתיות של ממש יצרו דיאלוג רב תרבותי מרתק שבמסגרתו דרים תחת אותה קורה סרטונים מקוריים של סטודנטים לקולנוע, יצירות מוזיקליות חדשניות (ותודה לקותימן) ואינספור חתולים שמפגינים כישורים יוצאי דופן.

יוטיוב ניפק כוכבי ענק שזכו לחשיפה מטורפת מבלי להיעזר באף גורם מסחרי רב זרועות – מהפכה. ברגע שהפסקנו להסתכל על האתר הזה כארכיון עצום ממדים והתחלנו להביט בו בתור מה שהוא באמת, גילינו מראה המשקפת את כל מה שאנחנו: קצת גאונים, קצת עלובים, קצת מצחיקים, קצת פתטים ובעיקר הכי אנושיים שיש. שי פרץ

אולפן העשור: פיקסאר

כל הדיון הנ"ל, על הוליווד שממחזרת ספרים, סרטים וחוברות קומיקס, ועל קהל שבולע את הסרטים האלה בצמא, היה עובד הרבה יותר טוב אם פיקסאר לא היתה קיימת. מאז "צעצוע של סיפור" ב־1995 פיקסאר אחראית למהפכה בתחום הטכנולוגיה והאנימציה בהוליווד.

הסרטים שלהם העלימו כמעט לחלוטין את סרטי האנימציה הקלאסית, זו הנוצרת על ידי עפרונות ומכחולים. אבל הם עשו דבר מהפכני נוסף: אף אחד מהסרטים שלהם הוא לא עיבוד לכלום. כולם תסריטים מקוריים.

"צעצוע של סיפור", מהפכה בתחום האנימציה (צילומים: אימג'בנק)

פיקסאר אולי עובדת כמעבדה טכנולוגית של עידן החלל, אבל היא למעשה בית יוצר קלאסי, במתכונת של הוליווד הישנה, שם היו מטפחים במשך שנים כל רעיון וכל תסריט והופכים אותו, בתהליך הנמשך שנים, מנבט רעיוני לתסריט מושלם.

פיקסאר הפכו ליצרני תסריטים מושלמים ונפלאים, בית ספר לתסריטאות. העשור האחרון בניצוחם היה מופתי. "למצוא את נמו" הוא הסרט היחיד ברשימת שוברי הקופות של העשור האחרון שמבוסס על תסריט מקורי. חוץ ממנו, הם הוציאו בעשור האחרון את "מפלצות בע"מ" המקסים, את "משפחת סופר על" המצוין, את "רטטוי" המושלם, את "וול־E" המרגש ואת "למעלה" הפלאי.

בכל אחד מהסרטים האלה הם מייצגים בדיוק את הפרדוקס של הישן מול החדש: מכונית חדשה מול טראנטה שמוצלחת ממנה. קשיש שמעיף את ביתו עם בלונים. וגם כשהם סוף סוף יוצאים לחלל, הם מספרים על רובוט שאוהב מיוזיקלס משנות ה־60, ועל אנושות שחולמת על כדור הארץ ירוק. יאיר רוה

הריאליטי של העשור: הישרדות

האשמה האמיתית במהפכת הריאליטי בטלוויזיה היא "הישרדות", או יותר נכון, הקהל האמריקאי שחיבק אותה ולא הסכים להרפות. כשנקנה הפורמט של "הישרדות" מחברת Castaway Television Productions על ידי רשת CBS בשנת 2000 (לאחר ששודר לראשונה בטלוויזיה השוודית) ועלה לאוויר הטלוויזיוני, נפל דבר בתעשייה: התברר שההמונים אוהבים את הז'אנר החדש הזה.

נתוני הרייטינג הרקיעו שחקים וחבורת הזרים שהושלכה על אי בודד ללא אוכל, מים או סלולרי, גרמה למנהלי כל הרשתות לדחוק דרמות וסיטקומים מהפריים טיים כדי להחליפם בחבורות אנשים שמוכנים לחשוף את עצמם אל מול המצלמה בקונטקסטים מתחלפים ואחר כך, לתת למקצוענים לערוך את זה לכדי מופת של תככים ודרמה.

מאז 12 השבטים לא היה כזה אקשן. "הישרדות"

על אף שריאליטי נתפסת בפורומים רבים כטראש טלוויזיוני, ולרוב בהחלט בצדק, "הישרדות" היא ההוכחה שגם הז'אנר הזה יכול להנפיק תוכניות מושקעות, מעניינות, מותחות וחכמות, וכן, להראות כוסיות בבגדי ים תוך כדי. וזו הרי הגאונות האמיתית. הדר טורוביץ'

סדרת המופת של העשור: הסופרנוס

כשאומרים סוגה עילית מתכוונים ל"הסופרנוס", ואין יוותר עילית מיצירתו המופתית של דייוויד צ'ייס על המאפיונר שהולך לטיפול. אבל גם על בדידות, על משפחה, על ערכים, על מוסר, עולם חדש ועולם ישן.

עם דיאלוגים מורכבים, בימוי מדויק ועלילות עתירות רבדים וסמלים, "הסופרנוס" שינתה את פני הטלוויזיה, כשהיא מציגה יצירה שהיא אמנות אך בד בבד פונה אל ההמונים, ומוכיחה שלא חייבים להתפלש במים החמימים והרדודים של בריכת הילדים שהיתה הטלוויזיה האמריקאית בשנות ה־90.

מלבד העובדה שהיתה כר פורה ליוצרים, היא גם העניקה לנו הזדמנות לראות מה במאים ותסריטאים ענקים בתחומם יודעים לעשות כשנותנים להם גיג בטלוויזיה. הרגישות והקשיחות בהן טיפלה הסופרנוס בדמויותיה המורכבות והמרתקות שינו את פני הטלוויזיה לנצח. הדר טורוביץ'

שינו את פני הטלוויזיה. "הסופרנוס"

כוכבת העשור: ביונסה

זה ממש לא מפתיע לגלות שביונסה, אולי הדבר הכי אקסטרווגנטי שקרה לסצנת המוזיקה בעשור הזה, מתלבשת על הרוח שמלווה את העשור כולו, כמו כפפת המתכת שלה לידה הענוגה.

ביונסה מאגדת בחובה כמעט את כל הניגודים שהכיל העשור הזה. כוכבת פופ מחד, אך כזו שמתהדרת בהילה של איכות מוזיקלית מאידך (ככה זה כנראה כשהבן זוג שלך הוא ג'יי.זי הגאון). 

ביונסה. הדבר הכי אקסטרווגנטי שקרה לסצנת המוזיקה בעשור הזה

היא מתחזקת תדמית מינית ופתיינית שכל תנועת אגן שלה יכולה להפציץ את אזור החלציים של הקשוחים שבגברים, ועדיין שומרת על אורח חיים נקי ותמים, שכולל גבר אחד, שאיתו היא גם התחתנה ואפס שערוריות. אצילית מרוחקת וכנועה מחד, פלרטטנית, מעוררת הזדהות וחזקה מאידך. וזה בלי להתייחס לכמות הלהיטים המטורפת שהיא ניפקה בעשור האחרון, ליכולות הריקוד המהפנטות ולקול המצמרר. כוכבת. אבל באמת. הדר טורוביץ'

נסיכת הטראש של העשור: פריס הילטון

כל מה שפריס הילטון היתה צריכה זו קלטת סקס אחת, שדלפה לרשת והפכה אותה באופן רשמי למגה סלב, ועושה רושם שהיא לא הולכת לשום מקום.

הילטון הפכה לסמל הסטטוס של הסלב בשנות האלפיים ולאייקון של טראשיות שיודע איך להפוך 15 דקות של תהילה לשנים של ביזנס משגשג. אם מסתכלים על זה לעומק, היא לא באמת עושה שום דבר חוץ מלהופיע באירועים, לעדכן את הטוויטר שלה ולצלם תוכניות ריאליטי הזויות.

היא לא יודעת לשיר, לשחק או לעשות משהו אחר, אבל זה בדיוק מה שהופך אותה למופת של טראש כהלכתו - להיות סלב סתם ולצחוק על כולם בדרך אל הבנק. חגית גינזבורג

השואו של העשור: ליידי גאגא

כשמדברים על שואו, מיתוג וויזואליה מתפרצת, אי אפשר לפסוח על ליידי גאגא, אולי אמנית הפופ הכי צבעונית שיצאה מהעשור הנוכחי.

גאגא, או בשמה האמיתי סטפני ג'רמנוטה, התחילה את הקריירה הבימתית שלה כיחצנית מסיבות שהופיעה באירועים עם מלכות דראג. מה שלימד אותה את הכלל החשוב מכל: זה לא משנה מה את אומרת, אלא איך את נראית כשאת אומרת את זה.

מהרגע הראשון שהיא החליטה להשתלט על העולם, גאגא לא התפשרה לשנייה על הלוק. למעשה, הוא היווה חלק בלתי נפרד מהאישיות הבימתית שלה.

זה התחיל בקליפים, שבניגוד לאחרים, דווקא אצלה בלטו לטובה בהשקעתם. היא הציגה תלבושות אוונגרדיות, הופיעה עם קביים לצרכי כוריאוגרפיה, תסרוקות גדולות, אקססוריז מטורפים ושיק מעוות אך אפקטיבי.

ליידי גאגא. תשומת לב בכל דרך

גם בחוץ היא לא הפסיקה לשים דגש על הוויזואליות - בהופעה בטקס פרסי MTV היא עלתה לבמה עטופה בתחבושות והחלה לדמם (אפקט, לא באמת), בביקורה בבריטניה הסתובבה עם שיני ערפד וכוסית תה, ביפן חבשה מעין חיה סגולה על הראש ובגרמניה התעטפה במעיל עשוי מבובות של קרמיט הצפרדע.

אפילו בישראל, אליה הגיעה בקיץ האחרון, השקיעה במעיל ניטים מעוטר במגן דוד. המטרה ברורה - למשוך תשומת לב בכל דרך אפשרית. המשימה? הושלמה. נמרוד דביר

הטרנד הבריאותי של העשור: יוגה

ממש כפי שמשקה החיטה והקינואה פילסו את דרכם אל תוך הניסיון הפתטי שלנו להפוך את עצמנו לבריאים יותר, כך גם הבליחה לחיינו היוגה, שמטרתה לגרום לאיזון מוחלט בין נפש בריאה לגוף בריא.

היוגה, שהפכה לסחורה כה אטרקטיבית בעשור הזה, משקפת במובנים רבים את הרדיפה שלנו אחר בריאות וחיים נכונים ומחוברים יותר, לצד חוסר הרצון שלנו לקום מהספה.

אז אתמול זה היה יוגה, מחר פילאטיס ומחרתיים יוגלאטיס - אנחנו לא מתמידים בדבר. לא בוחרים דרך אחת ודבקים בה. אנחנו רוצים הכל מהכל, כל עוד זה נהנה מהילה של עדכניות אופנתית. שי פרץ

• עוד על הטרנדים של העשור האחרון, התופעות והאנשים שעשו אותו - בגיליון פנאי פלוס החדש והחגיגי