רוקד בחיק עצמו: סקס והיחיד מול המראה
אני, האגודה ליחסים חד-אישיים, תנועת-יחיד המונית של קהילת האניסקסואלים והישביות בישראל ובפזורה המרוכזת בעצמה, כותב בזאת בדעה צלולה וקפה עכור, את האניפסט. מניפסטו של כל אדם באשר הוא אדם ואין לו צורך בעוד אדם
אני, כמו שאתם רואים אותי, אני, קהילה אני. לא סתם אנידיבידואל תלוש ואבוד בעולם קר ומנוכר, אלא אחד שיודע שתמיד, אבל תמיד, יהיה מישהו שיידע לעמוד מאחריו. אני, כפרה עלי.
גבירותיי ורבותיי, חבר שפוטים ומושבעות, אני, אני&אני הפקות-עצמיות, גאה ויהיר להציג בפניכם המשתאות את האניפסט שלי - המניפסט האישי של כל אחת ואחד מכם.
רק שבמקרה שלכם, ואולי גם שלי, התיאוריה לא ממש מחייבת את הפרקטיקה, או במילותיו של משורר שכוח לצלילי לחן עממי-עצמי:
בום-בום / מבטיחים גולו-גולו / ( X 2 )
בום-בום / מדברים פקה-פקה / ( X 2 )
האניפסט
יחידי כל העולם - אל תתאחדו!
אני, האגודה ליחסים חד-אישיים, תנועת-יחיד המונית של קהילת האניסקסואלים והישביות בישראל ובפזורה המרוכזת בעצמה, כותב בזאת בדעה צלולה וקפה עכור, את האניפסט. מניפסטו של כל אדם באשר הוא אדם ואין לו צורך בעוד אדם.
שופרם של כל המדוכאים והמדוכאות שטוב להם ככה, כמו שהם.
תורת הפזורים המאמינים כי לא כל לב חייב צלע ולא לכל שיר יש מכסה.
שעונם של היודעים שלהגיע בזמן לדייט, זה לאחר לעצמך.
אהיה אני לכם לפה, ואתם תהיו כפרה עלי.
אגדות אחים גרים עם עצמם! אחיות-יער חופשיות בטבע! מה אנחנו? הכל! מי אנחנו? אני! מי אני? טוב, זה תלוי.
לאני אין גבולות, אין מינים ואין הגדרות, מחוץ לקהילה של עצמו:
* אניסקסואל – גבר, סטרייט, הומו, תלת-מיני או משושה, שמממש את זכותו ליחסי-אהבה עם עצמו. ע"פ חוקי המשיכה, עושה את עצמו בעצמו, או עם עצמים בלתי-מזוהים.
* ישבית – אשה, סטרייטית, לסבית, חד-חורית, אם-ביולוגית, החלקה-כימית, או פסים, שיש בה כל מה שאשה צריכה. תשבץ שאינו זקוק למאונך ופותר את עצמו גם באלכסון.
אני, למשל, כוסון-פוני לוהט שלי, אני טראנסצנטר
בתוך כל המרחב העצום, העמוק והלח הזה, יש לכל נפש את הזכות לבחור בזהות משלה. אני, למשל, כוסון-פוני לוהט שלי, אני טראנסצנטר – בטראנס מעצמי, עמוק במגדר האני, במקום קרוב למרכז.
ולמה שלא אהיה? בחברה שלמדה לקבל כל נטייה בגאווה זקורה ופתיחות פעורה, למה לא לקבל גם את היחיד במינו ואת היחידה המובחרת?
למה אין הכרה בקיומה של הקהילה החד-אישית המסרבת להתקהל באולם ולהתקלל ברבנות? למה נמשך דיכויים של אלה שמסרבים לצאת מהארון כל עוד יש בו מראה?
מי יודע מדוע ולמה הזברה לובשת פיג'מה, אך לבן-אנוש אסור לישון לבד במיטה, לא לקום ממנה לשום-מקום, ולשים רק פס? לא עוד!
היום, גם אנו, כמו אחינו לועסי-הנוצות ואחיותינו לוחכות-הקטיפה מהקהילה הוורודה, דורשים הכרה בקהילה השקופה: אנו, שונותנו, גאוותנו, מצעד החיים היפים שלנו, המהפכה המתמדת וזוחלת לפנינו, הפאשיזם לא יעבור, עד שלא נשב אנחנו.
קהילה חיה ונושמת, עולה ויורדת, מתרווחת ומתפשטת, שכל מי שירצה להצטרף אליה, יוחרם על ידה לאלתר. אני לא צריך אף-אחד ושום-אחת. יש לי טריפ קבוע, בכל פעם בשבוע, יש לי לאב-בוי!
אחיי החורגים מרצון! אחיותיי חורצות הלשון! זה היום לעשות מעשה, ולאו דווקא זה עם זו וזו עם זה! זו השעה להיאבק על זכותנו לחיות כרצוננו ולמות עלינו! זה הרגע חזרתי לעניין, ואני, המוני, אספסופי, לינץ' בטעם קיטש שלי, קורא בשארית-כוחותיי הכבירים: מי לאני אלי! להפגנת-ההמונים המהממת שלי ההמונים אינם מוזמנים. אתם הרי שם ממילא. כל אחד ואחד בנפרד חולה על עצמו וביחד, אני ואני ואני, זה כבר מגיפה עצמית גלובלית. מגיפה מגיפה תריסים אל תוכה וצורחת מביניהם - די!
די לדיכוי החברה הכוססת את מוחנו לקססה אפורה של אופיום להמונים בגני-אירועים!
די לתודעה הכוזבת, העובדת עלינו בעיניים, עיניים שלנו, ומפיחה תקווה לאכזבה בטוחה!
די לקרובים, רחוקים, ואחוקים עם חיים מחוקים, שמקרבים את קץ ימינו המתוקים!
די ל"עד מתי"! בוז ל"את ביזבוז"! ואגרוף מכה ל"למה אתה מחכה"!
די לאפולוגטיקה! די לדיאלקטיקה! די לדידקטיקה! די לדודות!
אהבה עצמית היא אהבת-הזולת!
וכאן המקום לומר בפה גדוש ולזעוק בפורקן נינוח: אהבה עצמית היא אהבת-הזולת!
וגם: אהבה אמיתית לכאב נולדה! אבל זה כבר אמר עופר לוי המלך.
רק מי שחולה על התחת שלו, יכול להבין את חולאי החברה עד לעשירון התחתון.
רק מי שהוא זה חיים שלו, יודע עד כמה הם יכולים להיות קשים, חראם עליו.
רק אוהב-עצמו יכול לראות באחר צל של עצמו, ולאהוב אותו גם כשהוא דורך עליו.
צל-בלהות מהלך על פני החברה ומדיר שינה מצרות-עיניה. זה צילי המוקדם, או גילי המאוחר המסרב לקום בזמן. תורתו של מורנו ורבנו אני, עבדקני, מהפכני, קל נארקס החינני, אבי המניפסט הלא-קומוניקטיבי שיופץ ברחבי העולם הצר, בין מיליונים בודדים שמסרבים להיות עותקים.
אחיי הלוחמים הלא-מולחמים, אחיות הגרילה חסרות-הגורילה!
לא טוב היות האדם לבדו, והאויב של הטוב הוא המצוין.
אם שלום עושים עם אויבים, אז השלום מתחיל בתוכנו, עם האויב שבפנים.
אל תגידו יום יבוא, דחו זאת למחר! אל תביטו לאחור, שלא ייתפס הצוואר!
אל תצפו לעתיד בעיניים כלות, הבריזו לו אתם!
שאו את הבשורה, שחררו את הידע, הפיצו את המגיפה בין ההמון הנגוע, או בעצם, אל תעשו כלום עם עצמכם. בטח לא עם עצמי.
כולנו נבראנו שווים ולכל אדם יש יכולת, אבל מי, מי, מי יכול עלי? אני ואני נשנה את העולם, כי יש לנו אהבה והיא תנצח, אינעל-העולם!
יחידי כל העולם – אל תתאחדו!
סינגלי כל העולם – אל תסתגלו! יחידי כל העולם – אל תתאחדו!
אין לנו מה להסס, אין לנו מה להחליט, ואין לנו על מי לסמוך אלא עלינו שאיתנו בשמיים. אין לנו מה להפסיד מלבד עצמנו, אנו, אוננו, הוננו, חיים ללא אצבע עושה נו-נו-נו, חיים שלנו אנחנו, אני, כפרה עלינו.
*הנזכר לעיל ולעילא, להלן: אני, הינו אדם חופשי בדעותיו ואינו מאמין באף מלה היוצאת מפיו. להזכירכם: זכותי הריבונית על גופי שלי, מאפשרת לי להפיל גם אותי.
לפנייה לכתב/ת 
