בתה של גולדה נפטרה: "הן אהבו למרות הכל"

שרה רחבי, בתה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, הלכה בסוף השבוע לעולמה בגיל 84. היום (א') היא הובאה למנוחות. קרוב משפחתה סיפר ל-ynet על היחסים החמים ששררו בין רחבי לאמהּ חרף חילוקי הדעות הפוליטיים שהתגלעו ביניהן לא פעם, והריחוק שנכפה עליהן בשל השליחויות שלקחה על עצמה האם. 

"שנים רבות לפני שגולדה התיישבה על כס ראש הממשלה, שרה ליוותה אותה בנאמנות", סיפר אותו קרוב משפחה, שביקש להישאר בעילום שם. "בין היתר היא עשתה זאת כשהייתה ילדה, ואמה יצאה לשליחות בארצות הברית ב-1932, ובמוסקבה, שם שימשה קשרית תחנה אלחוט בשירות גולדה, שעבדה באותה העת בשגרירות שם".

לדבריו, גולדה ובתה ניסו כל העת לגשר על המרחק הפיזי ביניהן. בגיל 18, לאחר שסיימה את לימודיה בבית החינוך בתל-אביב, החליטה רחבי לקבוע את מקום מגוריה בקיבוץ רביבים שבנגב, אז אחד הישובים הדרומיים ביותר בישראל. "גולדה רכשה בית בקיבוץ, והייתה נוסעת כמעט בכל סוף שבוע לבלות עם בתה, הן כראש ממשלה והן כשהייתה שרת החוץ", אמר. הוא סיפר כי ערב סיום המנדט, אף הציע הנציב הבריטי למאיר לפנות את שרה מרביבים, מחשש שהקיבוץ ייפול לידי המצרים.

אף שהיו קרובות מאוד, העיד, הן ניהלו ויכוחים רבים על רקע השוני בין השקפות העולם שלהן. "לשרה היו דעות מאוד מגובשות, בעיקר בכל הנוגע לענייני חברה. היא הייתה קצת יותר שמאלנית מבחינה חברתית, וטענה שגולדה לא הקצתה מספיק תשומת לב לחברה בישראל לעומת יחסה לענייני חוץ וביטחון". הוא סיפר כי הוויכוחים בין השתיים התעצמו לאחר שהתפוצצה פרשת "הפנתרים השחורים", אך הדגיש כי מנגד הייתה שרה גאה מאוד בחוק הביטוח הלאומי ובחוקים חברתיים אחרים שהעבירה אמה.

"כשעברתי טיפולים, היא עמדה בדלת ובכתה"

אחד הנושאים שהסבו כאב רב לשרה היה המחאה הנוקבת נגד גולדה לאחר מלחמת יום הכיפורים. "היא לקחה את זה קשה מאוד. ההפגנות אז היו על בסיס יומי, ופגעו בשתיהן מאוד. שרה הבינה שגולדה חייבת להתפטר". קרוב המשפחה סיפר כי שרה ואחיה מנחם תמכו בכך שאמם תיקח על עצמה את ראשות הממשלה ב-1969, וסברו שעליה להמשיך לקדנציה נוספת, למרות שרצתה לפרוש ערב הבחירות בשנת 1973. "בדיעבד, כולם הצטערו על ההחלטה הזאת. המשפחה שלהם הייתה חמה מאוד, וגולדה תמיד נהגה להתייעץ עם קרוביה כשעמדה להכריע בצעדים משמעותיים".

לכל אורך חייה, זכורה רק פעם אחת שבה מתחה שרה ביקורת פומבית על התנהלות של אמה מולה ומול אחיה. בראיון שהעניקה לפני מספר שנים ל"ידיעות אחרונות" אמרה: "אין פלא שהיא התייסרה כל כך על האמהוּת שלה, אבל אנחנו לא האשמנו אותה, רק התגעגענו אליה. היא נסעה לאמריקה כשהייתי בת שש בשליחות מועצת הפועלים. נשארנו עם אבא בארץ, בשכונת הבוכרים בירושלים, ואני חליתי בדלקת כליות. אישפזו אותי, ואחרי חודש וחצי בבית חולים היא באה ולקחה אותנו איתה לארה"ב לשנתיים, שם קיבלתי טיפול".

רחבי אמרה אז כי בדיעבד היא יכולה להגיד שלא הייתה עוזבת את ילדיה בארץ כפי שעשתה אמה, ובוודאי שלא ילדה

חולה, "אבל זאת הייתה האישיות וזאת הייתה התקופה". מנגד סיפרה: "אני כן זוכרת שעוד כשהיינו בתל-אביב ועברתי טיפולים מכאיבים, היא הייתה עומדת בדלת ובוכה". גם גולדה עצמה התייחסה בכתבי זכרונותיה לרגשות האשם שחשה. "מעולם לא הייתי פטורה מההרגשה שבאיזשהו אופן אני פוגעת בהם", סיפרה שם.

למרות הסוגייה הכואבת מבהיר קרוב המשפחה כי בין גולדה לשרה היו יחסים שהוא מאחל לכל משפחה. "שרה כיבדה את אמה ואת דרכה על כל המשתמע מכך". בתקופה האחרונה הייתה רחבי חולה, ואת השבועות האחרונים העבירה בבית החולים. בלילה שבין שישי לשבת הלכה לעולמה, והותירה אחריה שני ילדים, נעמי ושאולי.