ממזרים - התבלין של התורה

המרד הגדול

קרח, דתן, אבירם ואון בן פלת הם השמות המובילים את המרד הנוכחי נגד משה ואהרון. המרד שלפנינו שונה ממרידות המדבר המוכרות, שהרי רוב מרידות המדבר עסוקות בחרדה מפני סכנות המדבר - רעב, צמא ולעתים גם פחד ממלחמות. ההפתעה המצפה לנו בפרשות 'שלח לך' ובפרשה הסמוכה לה, פרשת 'קרח', היא שהמרידות הנמצאות במרכזן מתמקדות במנהיגות של משה ואהרון.

בפרשת 'שלח לך' מערערים המרגלים על התבונה שבעצם הכניסה לארץ ישראל, ובפרשת קרח המרד מקבל אופי ברור וישיר של מרד בהנהגה (טז, ג): "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". לא אוכל, לא מים ולא פחד ממלחמה - "מדוע תתנשאו" - גלוי, פשוט ולא מעמיד פנים.

אחוות האנדרדוג

תמיד, כבר בתחילת הקריאה בפרשה, אני מוצאת את עצמי מזדהה עד צאוור עם זעקת העשוקים של קרח וכל עדתו. הם צודקים, הם גם רוצים חלק בעוגת השלטון. זה לא הוגן שמשפחה אחת משתלטת על העמדות הבכירות. אני לגמרי איתם. יחד עם זאת, העמדה של אהרן ומשה מובנת – הנהגה לא אוהבת שינויים ונסיונות לרענון המערכת, הנהגה אוהבת לשמור על הסדר ועל עמדות הכוח שלה. סדר הוא שקט, ושקט הוא ערובה להמשך יציב של השלטון, אז למה שמשה ואהרן יתלהבו מהשאלות הקנטרניות של קרח?

בחירה וקדושה

אני תרה בפרשה אחר הטיעונים שמציגים משה ואהרן כנגד טיעוניהם של המורדים (טז, ה): "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו". (טז, ז): "והָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ". בחירה וקדושה, הרעיון הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בסיפור קרח. ההנהגה הקיימת נבחרה על-ידי אלוהים ומכאן קדושתה וסמכותה. קרח מתריס נגד הטענה שאלוהים בוחר לו נציגים מקודשים מתוך העדה: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'". אף אדם לא קדוש מזולתו זועק קרח, אלוהים שוכן בקרב העדה כולה. זעקותיו של קרח נבלעות איתו ועם רכושו באמא אדמה.

האם אני אוהבת את רעיון הבחירה?

יש משהו נוח ומקל בטענת משה שהוא ואהרן נבחרו על-ידי אלהים. משה לא מבקש להצדיק בנימוקים הגיוניים את העובדה שהוא הנבחר. משה לא טוען שהוא ואחיו טובים מיתר החבורה. באופן פרדוכסלי, תפיסת הבחירה והקדושה יכולה לאפשר דווקא התבוננות שוויונית על הקהילה. לא הייתה תחרות, לא התקיים מבחן. ההנהגה לא מבקשת להצדיק את עמדת הכוח שלה בעליונות מוסרית או אינטלקטואלית או ביכולת ביצועית העולה על הממוצע. ההנהגה נבחרה על-ידי אלוהים – זו סמכות עצומה שנרכשה ללא מאמץ וללא הסבר מובן לבני אנוש, ועל כן אפשר להוסיף ולהאמין שבמושגים אנושיים כולנו שווים.

אז למה אני לא אוהבת את רעיון הבחירה?

אולי כיוון שאני תחרותית, אולי כיוון שאני אוהבת שוק פתוח והזדמניות שוות לכל בני האדם. אני מודעת היטב לכך שגם שוק פתוח הוא לא באמת פתוח, וששוויון הזדמנויות הוא פעמים רבות אחיזת עיניים שמייצרת השכבה השלטת של החברה, ועדיין, אין מה להשוות את חופש התנועה של החברה התחרותית לקפאון המנהיגותי שמבקשת לייצר החברה הכהנית.

וגם בגלל שאני אוהבת את חז"ל

חכמי המשנה מבית הלל וממשיכיהם יצרו את המהפכה החברתית והחשיבתית שעליה מבוססת התרבות התלמודית כולה. בית הלל אומרים (אבות דרבי נתן א ג): "לכל אדם ישנה (ילמד) שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים". רבי מאיר אומר: "אפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול".

צעקות השוק החז"לי מוכרות ונעימות לי יותר מדממת המקדש הכהני. המחלוקת שאין לה סוף, ריבוי הדעות והצבעוניות המיוחדת של מביעי הדעות, כל אלה התאפשרו רק בזכות המרידה בעולם הכהני והמעמדי בכלל. בני עשירים ובני כהנים נדחו מפני תלמידי חכמים – מעמד שנקנה ביכולת אינטלקטואלית ובמאמץ יומיומי.

ממזר תלמיד חכם א'

שיא השיאים של המהפכה החז"לית מול המעמד הכהני בא לידי ביטוי במשנה האחרונה של מסכת הוריות: "כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולם שוים. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".

יש קדימויות מעמדיות טוענת, בקריצה, המשנה שלנו. באופן עקרוני כהן קודם לכל אדם אחר (לצורך פדיון שבויים, השבת אבידה ועוד), אלא שאם יש כהן גדול שהוא עם הארץ ותלמיד חכם שהוא ממזר, נעדיף את התלמיד חכם על פני הכהן הגדול. עצם הבחירה להשתמש בתארים הנרכשים 'תלמיד חכם' ו'עם הארץ' בדיון העוסק בכהונה, היא חתרנית. ההצמדה של ההישגים האישיים למעמד המקודש, שומטת את השטיח תחת רעיון הקדושה המעמדית. בעולם שבו יש תלמידי חכמים ועמי ארצות אין כהונה. אלו שתי תפיסות עולם שלא יכולות לדור יחד. ואני, תמיד אעדיף את הרעש ואת ימי החולין של חז"ל.

ממזר תלמיד חכם ב'

ונקנח בפירוש חתרני ומלבב למושג 'ממזר תלמיד חכם': "צריך... שיכניס החשק בדברי תורה שעל-ידי זה, כל החשק שלו נכלל בקדושה ונעשה מהם גם כן

ממזר תלמיד חכם... על ידי הפלטת אותו חשק עם הניצוצות קדושות בנפש תלמיד חכם מישראל." (רבי צדוק הכהן מלובלין)

כלומר, כדי להיות תלמיד חכם אמיתי יש צורך בניצוצות של 'ממזרות', ביכולת חשיבה ופרשנות חתרנית, חדשנית. יכולת שתמיד תהפוך את המרכז לשוליים ובחזרה. העמדה של תלמידי החכמים תמיד מסכנת את מעמדם. ממזר תלמיד חכם שייך לשוליים של הקהילה והוא מביא עמו את השוליים של התורה והופך אותם ואותו למרכז. עד שהמהפכה הבאה תכריע גם אותו. זוכרים את רחב מהפטרת הפרשה הקודמת? חז"ל הבינו היטב מדוע עליהם לצרפה לבית המדרש שלהם. רחב, הממזרים, בני בניהם של סיסרא ושל המן, זה התבלין האמיתי שלו זקוקה התורה.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בסיומו של שבוע ארוך ציין צביקה היקר (515) שהיה שבוע יפה ופורה במיוחד, ויש לו חלק גדול בהחזרת התורה ליושנה. ייתכן שזה היה גם בהשפעתה הברוכה של רחב. דודי פ"ת (149) קורא לטורים שבעקבותיהם שבוע מלומד ומוצלח "טורבינה" מים שקטים היקרה הציע את הכינוי "טורבין". ואני, כדרכי, למדתי הרבה תורה ואני ממליצה מאוד על הדיון המלומד שעורר שלומי (133). תודה על התורה. היה יופי.