שתף קטע נבחר

סופות חול במזרח התיכון

עם ירידת הנוכחות הצבאית של ארה"ב במזה"ת, גדלה שבעתיים חשיבותה של ישראל עבורה, כבעלת ברית אמינה ומרתיעה מול הטרור האיסלאמי. והפלסטינים? זה עניין משני

פינוי הכוח האמריקני מעיראק והפינוי הצפוי מאפגניסטן - במקביל להתמכרות הנשיא אובמה לתיווך בין ישראל לרשות הפלסטינית - מזכירים לי עצה של חבר מטקסס: "כשאתה נוהג במערב טקסס ונקלע לסדרה של סופות חול קטלניות, אל תתמקד בשיחים קוצניים המתגלגלים על הכביש".

 

ב-1990, האמין הנשיא בוש ב"סדר עולמי חדש" ודבק בהידברות עם סדאם חוסיין, ולא בהדברתו. הוא ראה בעניין הפלסטיני את מוקד זעזועי המזרח התיכון, והתמקד בניסיון להסיט את ראש הממשלה שמיר מעקרונותיו ולסחוט ממנו ויתורים סוחפים. באוגוסט 1990 פלש סדאם לכוויית, חשף את שקר "המזרח התיכון החדש" וסחף את ארה"ב למערבולת מדממת הנמשכת עד היום.

 

חלפו 20 שנה, ובבית הלבן שוב יושב נשיא שסבור כי על ארה"ב לפעול במסגרת קונצנזוס בינלאומי, ודבק בהידברות עם משטרי וארגוני טרור, ולא בהדברתם. הוא רואה בעניין הפלסטיני את שורש הקלחת המזרח-תיכונית, ומתמקד בניסיון להאיץ את סטיית ראש הממשלה נתניהו מעקרונותיו ולסחוט ממנו ויתורים נוספים.

 

ב-2010 צוברות סופות חול מזרח-תיכוניות עוצמה קטלנית, המלמדות על משקלו המשני של העניין הפלסטיני בסדר העדיפויות הערבי. ללא שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי ולעצם קיום המדינה היהודית, ארה"ב מתפנה מעיראק ותתפנה מאפגניסטן ואילו איראן מתקרבת ליכולת גרעינית המדירה שינה ממנהיגי המפרץ הפרסי והמזרח התיכון כולו. הפינוי יזעזע את עיראק, ישחק לידי איראן וסוריה ויאיים על קיום משטרי ירדן, סעודיה, כוויית ושאר מדינות המפרץ.

 

גבול סעודיה-תימן רותח, הטרור הפנים-מוסלמי משתרש, מצרים עלולה לעבור לנתיב מוסלמי-טורקי או אף לנתיב מוסלמי-קיצוני, סודן וקרן אפריקה עתירות סכסוכים, המהפך המוסלמי בטורקיה מעודד מוקדי תסיסה אזוריים, ולבנון מהווה זירה להתגוששויות בינערביות. סכסוכים בין-מוסלמיים נוספים ממשיכים לזעזע את המזרח התיכון ולחזק את חדירת רוסיה, סין וצפון קוריאה לאזור. למו"מ הישראלי-פלסטיני אין השפעה על כל ההתפתחויות אלו.

 

הפינוי האמריקני מעיראק מנפץ את קונספציית "הסבירות הנמוכה" למתקפה ערבית מהחזית המזרחית ומדגיש את הרף הגבוה של צורכי הביטחון במזרח התיכון בכלל ובגבול המזרחי בפרט. ככל שארה"ב מפנה כוחות, כן עולה חשיבות רכסי יהודה ושומרון, שהם "רמת הגולן" של ירושלים ושפלת החוף.

 

שפיות ויציבות העולם והמזרח התיכון זקוקים לארה"ב נחושה ומרתיעה, לא הססנית ונסוגה. פינוי עיראק - יחד עם הרפיון כלפי איראן וצפון קוריאה - מתפרשים על ידי יריבי ארה"ב כהמשך לבריחה מווייטנאם, מביירות ומסומליה, מכרסמים בתדמית ההרתעה של ארה"ב ומזרימים אדרנלין לוורידי ארגוני ומשטרי טרור.

 

ככל שארה"ב מורידה את הפרופיל הצבאי במזרח התיכון, וככל שהאזור הזה תוסס יותר, כן בולט הערך המוסף של ישראל כבעלת ברית אמינה, יציבה, דמוקרטית ובעלת יכולת ותרומה ייחודיים בתחומי המודיעין (יותר מברית נאט"ו), המחקר והפיתוח, הייצור, השדרוג והיצוא הבטחוניים, הלוחמה בטרור (אתר אימונים לחיילי ארה"ב) והמבצעים (כמו למשל השמדת המפעל הגרעיני בסוריה). תכונות אלו חיוניות לארה"ב שבעתיים נוכח התרחישים הצפויים ב-2012-2011.

 

למען התועלת ההדדית של ירושלים ווושינגטון יש להעמיק את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל לבין ארה"ב. המיקוד צריך להיות לא בשיח הקוצני הפלסטיני המתגלגל, אלא בסופת החול הכלל-מזרח-תיכונית - נושא קריטי לאינטרסים כלכליים ובטחוניים של ארה"ב, ישראל והעולם החופשי.

 

יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים