מסכת אבות

ללא כותרת, שמן על בד, 2010, חנה יגר מתוך תערוכה בגלריה גל און

יותם הדס/ אחוז במוט האוהל

יצאתי גם אני לחפש את העשתונות אך אין זוכה ואין מלוכה,

או איך לאמר, המונח "גוי" מוליכני אל בננות.

עשרים שנה קודם אני בוחר להפטיר הפטרות:

"ויקרבו ימי דוד למות (...) קללני קללה נמרצת"

על אף זהו בית כנסת אוף-קינג ג'ורג',

מרכא טפחא אתנחתא שיגעוני עד זוב חוטם

ואחותי צורחת שאפסיק להתאמן.

אך אני מפטיר, מפציר

בה: זה עבור סבי;

היא עונה: אתה עושה לי סבוריאה.

אני ממשיך, מדוע הלצה זו

מזכירה לי חסידות? או אולי עגורים

עוזבים יוצאים אל המערב החם,

מתי נאכל? אם אצא -

כבר לא אחזור. מרגיש יותר

כמו עגורן, מנוף אל נוף התפוגגה שחריתי,

התעגלה כרסי, בגדי קטן; השלום לה?

התאהבתי בה בין לבן לבתואל.

אל המהאיינה אינני הולך, הלוואי!

בתרבדה מגרדת אותי מן המחבת, כמו שנאמר,

בלי משיח ושמן. היא: סוטרת הלב (זהו טקסט

בודהיסטי), זן נדיר, נרקיס וטוב לו.

עדי זהב על לבושה,

שקטה ככפר, עולזת כקהיר, זו של שלטון האיובים,

קרי: איוב-ים. קרי: "איש היה בארץ עוץ"

ואיננו הקוסם! כך אני חש -

דורותי בציקלון, מסורתי - זמר לה,

וזה בבסט קייס סנריו. ויען השטן:

מסכן זה הטומן ראשו בחול כמו סלע, מבטיח לא לנדוד

ומתהדר כי ישבו בו בנות יענה כי נתן מים במדבר.

הבט: מוקפת קהיר חולות ומי מאכלסן? חופו

אחים, חופו. קול קורא.

שירה עבה ובדואי, כל שנותר. יאשש זאת

אוזימנדיאס. ואני, עז קור,

בין ג'ורג',נביאים וסמטה אלמונית

נשרכתי.

, 2010

יותם הדס הוא משורר החי בניו יורק ועורך משותף ב- Leveler מגזין השירה האינטרנטי המתפרסם בשפה האנגלית

• גלריית "בית העם" מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית - לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר".
• לכל הגלריות לחצו כאן.
• הצעות לשירים ועבודות אמנות שילחו לאימייל beithaam@gmail.com