הבורא

רשף לוי ראה את כולם סביבו מתפלשים בפסטיבל מכירות פורמטים לחו"ל. "חוץ מ'פסוקו של יום' הכל נמכר", הוא מפריז בחינניות. לוי החליט שהגיע הזמן להכניס לחגיגה גם את "הבורר", שהעונה השלישית שלה עלתה השבוע ב־HOT. כולם אמרו לו שאין לו מה לחפש שם, שאחרי "הסופרנוס" נסגרה ההרשמה לסדרות מאפיה, אבל לוי התעקש.

הסרט "איים אבודים" השתתף בפסטיבל בארצות הברית, ולוי הצליח ליצור קשר עם "עורכת דין נחמדה שעוזרת ליהודים". היא ביקשה ממנו לשלוח את הסדרה לסוכנות הטאלנטים שמייצגת גם את קונאן אובראיין, כולם שם עפו מהסדרה וביקשו לייצג את לוי.

"הייתי בחופשה בפריז ותיאמו שיחה ביני לבין הסוכן. אני במלון עם הילדים מסביב, מביאים את ריק רוזן, הוא ועוד עשרה סוכנים על הקו והוא אומר לי 'ראינו את העבודה שלך' - הוא לא ראה כלום, סתם אמר לי - 'מאוד אהבנו, מה הציפיות האמנותיות שלך?' ואני אומר להם, 'שואו מי דה מאני'. אמרו, 'מה?' צעקתי להם, 'שואו מי דה מאני!'".

למה?

"ידעתי שהם יאהבו את זה. הם נקרעו מצחוק, היו מאושרים שסוף סוף בא אמן שלא אומר להם אני רוצה לביים, אני רוצה לשמור על האופי האמנותי של הסדרה, רק מאני".

אז היה די קל.

"חכי. באתי לפגישה, רוזן אמר לי 'לא ראיתי את הסדרה, אבל אמרו לי שזה על מאפיה. אתה חצוף, יש לנו את 'הסופרנוס', אנחנו לא יכולים למכור דבר כזה'. אמרתי לו 'תראה פרק'. אמר לי 'עזוב אותך, מה עם הסרט 'איים אבודים', נעשה רימייק'. אמרתי לו 'לא, הכסף הוא בסדרה'. לא הסכים. אחרי כמה זמן קשת הביאו אותו לארץ לאיזה אירוע. ניגשתי אחרי ההרצאה שלו, לא זכר אותי. נתתי לו DVD, אמרתי לו 'תראה פרק אחד במלון, מה אכפת לך, אין לך מה לעשות פה ממילא'. הוא אמר לי 'רשף, זה לא יעבוד, בוא נמצא לך משהו אחר'. התעקשתי. הלך למלון, ראה פרק אחד, ראה את כל העונה ברצף, התקשר ואמר לי 'תקשיב, כל מי שמשווה את זה ל'הסופרנוס' הוא אידיוט. אני אמכור את זה'. אחרי שבועיים התקשר ואמר ש־FOX קנו".

על סמך העונה הפחות מוצלחת.

"אני לא יושב, מריח את בית השחי שלי וחושב שאני גאון. אני בהחלט אוהב את העונה הראשונה, אבל אני יודע שיש בה פגמים. האמריקאים, לעומת זאת, לא רואים את הרגעים האלה כי זה זר. הם מבחינתם רואים רק את הרגעים המצחיקים והמתח. לא את ה'אין לנו כסף' או את חוסר האמינות שיש לפעמים".

אם אתם עדיין דוהרים על כרכרת ההשוואות בין "הבורר" ל"הסופרנוס", בואו נבהיר את זה אחת לתמיד. המקור של הסדרה הוא בכלל התנ"ך. רשף לוי, התסריטאי ("אהבה קולומביאנית", "איים אבודים", "תיק סגור", המחזה "החולה ההודי" ובאמת, היריעה קצרה), מגדיר את עצמו כ"כותב יהודי, ישראלי". הוא גם קורא את התנ"ך כל שנתיים־שלוש מההתחלה עד הסוף כתרגיל, ומקנח בסיפורים מהמשנה והגמרא, "למרות שאני לחלוטין לא דתי", הוא ממהר להדגיש, "ואני לא מתחזק, אני נחלש משבוע לשבוע. יותר ויותר אוכל לא כשר ורק חושב יותר על אורגיות".

חיבור בין קומדיה וקטסטרופה. ציון ברוך, רשף לוי ושלום מיכאלשווילי

(צילומים: אוהד רומנו) 

ללוי חשוב שתדעו את זה לאור חלק מביקורות הטלוויזיה, שטענו ש"הבורר" מדלגת בקלילות רבה מדי בין קומדיה לאפוס הטרגי שעוקב אחר עלילות משפחת אסולין בדרכים. "אנשים חשבו שזה אמור להיות עוד 'הסופרנוס', למרות שספר מלכים וסיפורי דוד המלך הם מקור ההשראה המרכזי של 'הבורר'. דווקא האמריקאים קלטו את זה ישר. הם אמרו מיד, 'זה סיפור תנ"כי על אבא ושני אחים שאחד מהם הוא אח אובד'.

"אני חייב להגיד שמהבחינה הזאת הקהל והמבקרים נמצאים בעמוד אחר. יש משהו מוזר בארץ והוא על גבול הברברי בעיניי, שלמבקרי טלוויזיה יש בעיה עם משהו שהוא קומי ודרמטי. כי כשאתה מסתכל על ההיסטוריה של הטלוויזיה, זה הדבר שהכי מצליח והכי איכותי, בתיאטרון וגם בקולנוע, ב'איים אבודים' אין להם בעיה עם זה. רק בטלוויזיה בארץ זה נתפס כבעיה. החיבור בין קומדיה וקטסטרופה זה המצע שלי כיוצר, זה הכישרון שלי. בעיניי, משהו שהוא רק דרמטי יש בו משהו פגום, כי החיים גם מצחיקים, לא רק רציניים. יותר מזה, ככל שהמטוטלת בין הצחוק והדרמה קיצונית יותר, ככה זה יותר עובד".

אתה לא מרגיש שאלה שני סגנונות שמקהים זה את זה?

"לא. יש לי הצגה בהבימה, 'לרקוד ולעוף'. זכיתי עליה בפרס של הבימה למחזות מקוריים, ושבוע אחרי זה קרה איתה משהו עוד יותר נחמד, היא הפכה להצגה הכי נצפית היום. ושם זה השיא, כי כשזה מצחיק, זה הכי מצחיק בעולם, הקהל מתפרק, וכשזה עצוב הוא בוכה ומזדעזע".

מה שחשוב הוא שלוי טס לעיתים קרובות לשבוע ללוס אנג'לס, שם הוא עובד עם שני הכותבים של "הסופרנוס" שנשכרו למלאכת כתיבת הסדרה, דיאן פרולוב ואנדי שטיינברג. יחד הם הופכים את ברוך אסולין ליהודי רוסי שחי באמריקה. "כולם בני אדם ואני לא דופק חשבון לאף אחד. הם עשו את 'הסופרנוס', אני עשיתי שבעה ילדים. אני חושב שאני עשיתי הרבה יותר מהם. עם כל הכבוד ל'הסופרנוס', קרה לך שילד הקיא לך במטרו והחלפת טיטול לילד אחר תוך כדי הליכה עם אשתך, כשכל הצרפתים מסביב לא עוצרים בכלל כי מה אכפת להם מהיהודים? לי כן".

אבל הם לא הביאו אותך לשם כדי שתעשה להם ילדים.

"הם הביאו אותי כי לא הסכמתי שהם לא יביאו אותי. בהתחלה הם רצו לקנות את הסדרה בלי שאהיה מעורב או אקבל קרדיט יוצר סדרה. אמרתי, 'חבר'ה תחפשו את החברים שלכם'. אמרו 'מה, אתה מפסיד פה מיליונים', אמרתי 'קחו אותם, לא מעניין אותי כסף, אני לא מוכן שהסדרה הזאת תצא מידיי באופן כזה מוחלט'. והם נעלמו, ואחרי חצי שנה הם חזרו ואמרו 'התחרטנו, שווה לנו לקנות אותך'. מה קרה בחצי שנה הזאת? הם ניסו לעשות סדרה אחרת שלא הצליחה.

"אני מגיע, משכנים אותי באיזה מלון ואני לבד. חי עם מזוודה, הכל באוטו, כמו איזה סוכן נוסע של תמרוקים. עוברים מפגישה לפגישה והסטודיו של FOX הוא בגודל של פתח תקווה. אתה צריך GPS להגיע לכניסה הנכונה. בדרך אני עובר ליד מקום שכתוב בו 'האוס'. מה זה? מצלמים פה את 'האוס'. אני רואה את יו לורי מעשן סיגרייה בחוץ. עומד בצד כמו שהיה בחינוכית, כשהייתי ילד וראיתי את 'זהו זה'".

אתה מתרגש?

"אני אומר 'איזה קטע, אני מכפר סבא, גדלתי בעיר שהיה בה קולנוע אחד ועכשיו אני פה ויש פה את ההוא מ'האוס'. זה לא כמו לפגוש שחקנים ישראלים ברחוב. שחקן ישראלי שאתה פוגש ברחוב הוא אומר לך, 'שמע, יש עליך עשרה שקלים? אני מה זה רעב, מת לפלאפל. שם הכל מסודר. יש משא ומתן של שנה על הקרדיטים, כי זה הכי חשוב. בארץ מי שנמצא בחדר כשסוגרים את הרולר, מקבל קרדיט של מפיק שותף, יוצר סדרה ושותף בבימוי, למרות שהוא רק עכשיו נכנס לחדר.

"מצד שני, אני יודע ששם היה לי פחות חופש אמנותי. כי HOT זה בית. מירית טובי (מנהלת מחלקת הדרמה בחברה, ס.ש) לא תכפה עליי רעיונות. שם, אם אומרים לך 'זה יהיה מונגולי', זה יהיה מונגולי. הכל סמכות והיררכיה".

ברוך "הבורר" אסולין. כוכב הסדרה, משה אבגי

זה מחיר ששווה לשלם?

"לא. לא אעזוב את ישראל בחיים. אמכור להם רימייקים, אבל אני לא עובר לשם בחיים. הם מקנאים בי, הכותבים האמריקאים, בגלל החופש הזה. הם יודעים שבשנה הבאה אני עושה סרט על איזה נושא שאני רוצה".

איפה זה עומד עכשיו?

"כרגע אנחנו אמורים להיפגש עם FOX ולדבר איתם על הפיילוט לפני שכותבים אותו. אני שמח שהקשר שלי עם תעשיית הבידור בעולם הוא דרך ארצות הברית, כי האירופים מצפים ממך לעשות רק סרטים אנטי ישראליים. חד וחלק. בא לי פעם להציע תסריט לקרן גרמנית על פלשתיני שהרגו את המשפחה שלו, ואז לעשות את זה הפוך לגמרי. להביא מתנחלים ולהגיד שאריאל צריכה להיות פה, ולשלוח להם את הראף קאט הראשון, שיהיו בשוק, ולהגיד להם - לזה הבאתם כסף.

"בארצות הברית כולם יהודים, מאפיה יהודית מטורפת. היה סיני אחד בחברה במפגש של 30 איש. איך שהסיני יצא כולם התחילו לדבר יידיש. אמרו לי 'אתה משפוחה!', איך שהסיני חוזר, כולם חוזרים להיות אמריקאים. 'יס יס, ווי אר אמריקנז'. איך שהסיני יוצא - 'ווי אר אול ג'וז!'. אלה יהודים שגאים ביהדות שלהם. הם אוהבים את ישראל, לא שזה עוזר אם אנחנו שונאים את עצמנו".

חיה פוליטית?

"אני לא איש ימין, ואני מתבייש שהמדינה מעבירה חוקי נאמנות מפגרים, כי ביהדות אחד הציוויים הראשיים זה לכבד את הגֵר, לקרב אותו. נכון שיש בעיה ביטחונית שאנחנו רוצים לפתור, אבל תחבק את האנשים שרוצים להיכנס. אני מוכן לקבל כל אחד שרוצה להיות אזרח ישראלי. תחתים אותו על הצהרה שהוא מכבד את חוקי המדינה, כמו בכל מקום נורמלי.

מצד שני, אם מישהו תכנן פיגועי טרור וקיצרו לו את החיים באיזה מבצע בשייטת, אז אני בעד השייטת בקטע הזה, אני בעד הקבוצה שלי. אני אוהד שרוף, וכשיש מלחמה אני רוצה שהקבוצה שלי תנצח. אין לי פתרונות פוליטיים. אני מוכן להצביע למען כל הסכם שלום שמישהו יביא, ולא אכפת לי שיחזירו את פתח תקווה. אבל אני לא חושב שלקחת על עצמנו את האשמה יקדם אותנו לאן שהוא. אני חושב שיש פה שני עמים מטורפים שלופתים זה את הגרון של זה וההפך כבר מאה שנה, מה זה בכלל מעניין מי אשם? תביאו את השלום, תחזירו את שליט ותשתקו".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"