'הוא ציווה שלא נכעס'. אודי והילדים רוקדים בווידאו

רק לפני כמה שבועות, הם צהלו ורקדו בבית. הרב אודי פוגל שיחק עם ילדיו בקוביות, שמחים ומאושרים מול המצלמות. גם בליל שבת הם הלכו לישון רגועים ושלווים. אחר כך נטבחו באכזריות בלתי נתפסת בידי המחבלים - ההורים, אודי ורותי, יואב (11), אלעד (4) והדס (3 חודשים). כעת, צפייה בתיעוד שמביא ynet, מצמררת במיוחד.

"אני לא מאחל לאף אחד בעולם לראות את פניהם של אודי ורותי, אלעד, יואב והדס הקטנה כפי שאני ראיתי" - כך אמר היום (ב') חיים פוגל, ששכל את בנו, כלתו ושלושה מנכדיו בטבח בביתם באיתמר. לדבריו, הוא לא מחפש נקמה. "אין לי כעס על אף אחד. אודי ציווה אותנו לא לכעוס, למרות שזה קשה". 

הטבח באיתמר - כתבות אחרונות:

• "תמר דומה לאמא שלה, חזקה כמו ברזל"
• אבו מאזן: פיגוע בזוי, לא יכולתי לראות התמונות
• השר אדלשטיין: שהעיתונאים יתמודדו עם התמונות
  

בבית משפחת פוגל בנווה צוף יושבים שבעה הוריו של הרב אודי פוגל ז"ל, חיים וצילה, וארבעת אחיו: מוטי (38), מיכל (33), ירון (30) ומתן (22). חיים, שהגיע לבית בנו לאחר הרצח, סיפר על הזוועה, בקול חנוק מדמעות. "לאחר הטבח היה חשוב לי לגשת למקום.

 להיות שם בזירה עצמה ולפגוש בפעם האחרונה את בני ונכדי על מנת שאוכל לספר. רציתי לראות אותם, איך הם היו, ברגעיהם האחרונים", הוא אמר.

"לא הסכמתי שצילה אשתי תיכנס. נכנסתי לבד עם אנשי המשטרה. פגשתי שם גם את שלושת נכדי שנותרו בחיים - תמר, ישי ורועי. היה לי גם חשוב לסגור מעגל מסוים. אתם לא יכולים להבין את זה, אולי זה מה שהקדוש ברוך הוא התעקש שיהיה, כדי שנוכל לספר".

בית המשפחה באיתמר לאחר הטבח

חיים נזכר בפעם האחרונה שראה את בנו, כלתו ונכדיו: "במוצאי שבת, לפני יותר משבוע, נסענו אליהם. כמו כל שבת היה שם שמח, שירים וריקודים. זה הזיכרון האחרון שיש לי ממנו, מהם. ראינו אותם בשמחתם וזה ילווה אותנו לעד". הפעם האחרונה בה דיברו צילה וחיים עם נכדיהם היתה ביום שישי, לפני כניסת השבת. האח ירון אמר: "אודי התקשר אלי והזכיר לי שאני בחופש. שנוכל ללמוד תורה ביחד ולחזק את הקשר".

"אודי התנגד שיקראו לו רב"

ההורים חיים וצילה פוגל והאח ירון  (צילום: אוהד צויגנברג)

לדברי חיים, הוא לא חשש לשלומם של בני משפחתו באיתמר. "אודי היה מודע לכל הסיכונים, אבל היה שם מתוך אידיאלים ואמונה. להירצח בבית שלך, במיטה שלך, במקום המבצר שלך זה נורא. מי מסוגל להיכנס לתוך בית של מישהו ולרצוח ילדה בת מספר חודשים בדם קר? מה? הם הלכו להילחם בחיילים? מה הם עשו להם? מי הדבר הזה ששולח אנשים לעשות דברים כאלו? איזו חברה מותירה כאלה דברים? אנו עם מתוחכם, רק חבל שלא עשינו את גדר היישוב באיתמר קצת יותר מתוחכמת. רוחו של עם ישראל בשפל. את זה גם אמרנו לראש הממשלה אתמול. אנו נמצאים במצב שהערבים רוצים לשבור אותנו לאט לאט ואנו נותנים להם".

חיים הוסיף, כי יש גם מקומות מסוכנים נוספים ברחבי הארץ. "בתנו גרה בשדרות עם הילדים. אנו מבקרים שם ויודעים שזה מסוכן, אך יש לנו אמונה. זה מסוכן לכולם ובכל מקום. אני מלווה יישובים מטעם אמנה זו תקופה ארוכה. אני זוכר שבאינתיפאדה השנייה ליווינו משפחות רבות שחוו אסונות ברחבי יהודה ושומרון. היינו הרבה בצד המנחם וכעת מנחמים אותנו. ככה זה, כנראה שזו גזרת ה' עלינו. אני זוכר שהיינו נוסעים באינתיפאדה השנייה לחזק ישובים כמו איתמר, משום שהירי על הכבישים היה בלתי פוסק. גרו שם אנשים חזקים אז וגם היום".

מודעת אבל בבית משפחת פוגל (צילום: אוהד צויגנברג)

"הם לא ישברו אותנו"

הוא גם מתח ביקורת על התנהלות ישראל ביהודה ושומרון. "אין לי כעס על אף אחד. אודי ציווה אותנו לא לכעוס, למרות שזה קשה. אני עוסק בהתיישבות ולא איש של נקמות. אנו יושבים בארצנו וזה מה שאנו צריכים לעשות. הרפיסות בכל מה שקשור להתיישבות נותנת להם תחושה שהנה, עוד קצת, הם ישברו אותנו. זה לא יקרה. אבל זה מה שהם מנסים לעשות ואנו עוזרים להם. אני לא בא בביקורת לאף אחד, אבל כל פעם ששר הביטחון או בעל החלטות אחר פועל נגד המתיישבים - הם מפרשים את זה כאור ירוק לפגע בנו. זה כמו שמאמן קבוצת כדורגל אומר לשחקנים שלנו אתם יודעים מה - אל תנצחו את הקבוצה השנייה, שלא נעשה להם טראומה ואני אומר הטראומה צריכה להיות אצלם ולא אצלנו".

הרב אודי פוגל (משמאל) בישיבה באיתמר

"לפני יומיים אף אחד לא היה שומע מה יש לי להגיד. מי אני? מה אני הסופר גרוסמן?", המשיך חיים פוגל. "אנו מדברים על הצורך בהתיישבות במשך כל השנים ולא בגלל הרצח עכשיו. אודי ניסה בדרך של שלום והבנה להנחיל את האידיאלים של ארץ ישראל ושמקומנו כאן בחבל ארץ זה ושנעשה הכל בכדי להישאר כאן".

חיים התייחס גם למחבלים ושולחיהם: "הם לא מטורפים. זו המילה הטובה ביותר לברוח מאחריות. זה החינוך הבסיסי שמנחילים להם כל הזמן, מאז שהם ילדים - לשנוא ולרצוח. זה לא רק מולנו, אלא גם מול כל העולם ולכן זה לא פלא שהם מסוגלים

 לעשות מעשים כאלה. אני מבין שאם רוצח רוצה לרצוח הוא יעשה את מלאכתו משום שהוא חדור אמונה לכך אבל לא מבין לאן רוח העם הזה נעלמה".

ירון האח הרחיב על אישיותו של אודי: "יש דבר אחד שאודי לא אהב לעשות וזה לדבר רעה על מישהו. הוא אהב מאוד ללמד, לשיר וללמוד - בעיקר תורה והיה לו ידע מדהים. אני זוכר איך ישבתי מול יואב הקטן והתביישתי משום שידע על תורה יותר ממני. הילד הזה פשוט ידע הכל. היה לו בית שמח, במיוחד בשבת, בית רגוע, פשוט ולא מיוחד. הוא לא אהב טלוויזיה, אבל כשהיה כדורגל הסכים להציץ". האח מתן סיכם: "כולם יכולים להיות חכמים לאחר מעשה. לומר שהיה ניתן לעשות כך או אחרת, אך האמת היא שכל מה שצריך לקרות קורה ובכל גם אודי האמין. אנו לא מחליטים מה קורה פה, אנו יכולים לעשות הכי טוב ולחיות עם התוצאות".