הזרם הממלכתי

הכל יפה מאוד, אין ספק, אבל לא ברור מדוע הוא לא מספר לי כי זה יהיה, איך הולכת המילה הזו, "משרד"? מאיפה בדיוק הגיע המינוח "מוזיאון"? נדמה לי שגרמה לא באמת מאמין שינהרו מכל הארץ כדי לראות פוסטרים של שערים שלו מ"העולם הזה", ובכל זאת, אחרי כמה שעות עם האיש והתופעה אני יכולה להבין את הלך המחשבה הזה. גרמה הוא לא מגלומן, הוא פשוט איש ממלכתי ברמות קיצוניות. את הממסד הוא יצר סביבו בדרך ההתנהלות שלו, במנהגים שסיגל - מעין פקיד אמנות חרוץ של העם והמדינה מטעם עצמו.

כל מי שנכנס לביתו מקבל מיד לא רק דיסק אוסף של שיריו, אלא גם סידור (כן, גם כותבת שורות אלה, תבואו לקידוש); שומע את תולדות חייו המפורטות יותר מאשר כל סיפור בגוגל ומתרגל להטיות שונות של השורש ח.ב.ק שגרמה אוהב כל כך - והיופי הוא שזה עובד. אחרי שנצמד לשמעון פרס במשך כל כך הרבה שנים הוא כבר מזמן החבר האישי של נשיא המדינה. אחרי ששחרר להיטי קונצנזוס אייקונים כמו "שיר הפלאפל" ו"ילדות בראש העין" - הוא באמת הסמל העיקרי של העיר. וגם אם בגיל 61 המוזיקה שלו נדחקה מזמן החוצה אל מול גל הפופ המזרחי החדש, גרמה מצא דרך ליהנות גם מזה - ובדרך הממלכתית ביותר שאפשר - בערוץ הראשון.

השבוע תעלה שם "ניסים גרמה מארח", שבה הוא שר ומארח את כוכבי הזמר המזרחי וגם דמויות אחרות האהובות עליו, כמו שלמה שרף או ח"כ בנימין בן אליעזר (פואד), שהתארח אצלו זמן קצר לפני התמוטטותו. אחרי שש שנים שבהן הגיש את "ציפורי לילה ים תיכוניות" בגלצ גרמה מרגיש נוח בכיסא המראיין ולעת עתה נראה כי הדבר היחיד שהוא צריך להתרגל אליו זה הלוק: "אני לא איש חליפות ובאולפן שמו לי חליפה איטלקית שמאוד הולמת אותי. את לא יכולה לראיין אנשים מכובדים בלי זה, צריך לכבד את הצופים. ג'ינס זה לא מתאים לפריים טיים".

אסי עזר לובש ג'ינס מולך, ובכל זאת יעבור אותך כנראה ברייטינג.

"אנשים אומרים לי, 'גרמה, השתגעת. איך אתה עולה מול 'האח הגדול', ועוד שבועיים לפני הגמר שלהם?'. אבל זו הבעיה שלי. תמיד התחלתי בדרך קשה, אבל תמיד ניצחתי. זה אתגר להיות מולם, אני לא שמח שזה ככה, אבל אני מאמין שיש גם קהלים שרוצים משהו אחר. אם הבאתי חומרים מהראיון עם פואד שכולם מבקשים עכשיו, אז כבר ניצחתי.

"אני מכיר את החברה הישראלית, שחורים ולבנים ועניים ואנשי עסקים, מכיר את כולם ויודע מה צריך. גם מבחינה אמנותית וגם פוליטית, אני חושב שצריך להירגע ולחבק, לעשות כיף ולעשות הנאה. לא צריך להיכנס לאנשים ללבנים ולתחתונים. אומרים לי שאני משוגע, אבל גם כשעשיתי דיסקו תימני אמרו לי שאני מטורף, ואז העבירו את הקונספט להד ארצי והשמיעו לעפרה חזה וכתוצאה מהרעיון שבניתי היא עשתה קריירה ז"ל מנחותה בגן עדן. אני תמיד רואה קדימה. זה כנראה כי אני גר פה בראש העין, זה גבוה".

"אני נאמן לפרס". עם הנשיא

אז מכאן אתה רואה שתעקוף את "האח הגדול"?

"אני לא יודע, אני עסוק בתוכנית שלי. האמת היא שלא ראיתי כלום מהעונה הזאת של 'האח הגדול', אני כל כך עסוק שגם ירדתי שלושה קילו. העונה הראשונה סקרנה אותי בגלל הבחור הזה והבת שלו, איך קראו לו?".

בובליל.

"כן. מי שהמציא את זה עשה פילוח של החברה הישראלית ופגע. זאת לא המצאה גאונית, אבל זה אדם שעשה תחקיר חכם, מה עובד על העם, ופגע. וכל הכבוד לו. המציאו עכשיו סנדוויץ', זה טוסט נקניק, וזה הולך, זה עובד, כי זה חכם. אז לא מתווכחים עם זה".

מה העם רוצה היא סוגיה שאנחנו חייבים לדוש בה הרבה היום, יום טעון וסוער בעולמו של גרמה - כמה שעות אחרי שהתבשרנו כי יהורם גאון חושב שהמוזיקה המזרחית החדשה היא "זבל שהשטן לא ברא". גרמה, טיפוס פשרני מטבעו, מנסה להתנצל בשם גאון ולהניח כי המילים נפלטו ללא כוונה, אך אחרי שאני מעדכנת כי גאון הכריז שהוא "לא חוזר בו מאף מילה", אין מנוס מלהתמודד.

בניגוד למי שפירשו את דבריו של גאון כמגן דווקא על דור המייסדים והנלחמים של המוזיקה המזרחית, שעימם נמנה גרמה, הוא לא מתרשם מהדברים. אולי צריך לדאוג לליין־אפ של התוכנית שמלא בכל האנשים שנעלבו מדבריו של גאון, או שגרמה באמת מאמין שאם סלל את הדרך לדור מוחצן יותר, זה לא מקנה לו זכות להעביר עליהם ביקורת: "אני חושב שכל מי שהולך נגד הזרם טועה. העם תמיד

 צודק. יהורם הוא חבר טוב שלי, שנינו חברים במועצה לתרבות ואמנות של ישראל ואני מאחל לכל אחד קריירה כמו שלו, הוא מלח הארץ, הוא הטביע חותם והוא מדהים והוא סמל לחיקוי. אם הוא לא חזר בו זאת זכותו, מותר לו לחשוב ככה, זו מדינה דמוקרטית, אבל המוזיקה הים תיכונית בשיא הצלחתה במדינה והעם מחבק והעם אוהב ועם הצלחה לא מתווכחים. לראיה קחי את כנסת ישראל - מי שמביא יותר מנדטים הוא צודק, הוא שולט".

אבל יש גם אופוזיציה.

"ומה זה עוזר להם? הם מחליטים? אני לא מתווכח עם הצלחה. את מכירה את אלה שהולכים נגד הקיר? אני לא מאמין בדרך הזו. גם כשאת פותחת עסק לשווארמה והוא מצליח, לא אתווכח עם זה, נקודה. ואם האמנים האלה מובילים היום, אז אני לא מתווכח".

אז אתה מרוצה מהצעירים?

"הייתי השבוע בחתונה של מושיק עפיה, הם כולם חברים שלי. כל הדור החדש - גם קובי פרץ ומשה פרץ ושרית חדד ואייל גולן. הרמה השתנתה ברמות שאת לא מכירה. הסאונד הוא אחר, היום יש 15 נגנים על הבמה, תאורה אחרת, הכל אחרת. אז פעם הופיעו באווניו והיום זה בקיסריה, מה לא בסדר בזה? אני חי בתוך עמי - מי שם אותי לבקר מי שמוכר כמויות אדירות של דיסקים? ה־3,000 איש שהיו בקיסריה, לא אגיד להם 'נא עליכם', לא עושה את זה, זה טיפשי".

מה אפשר לשפר בכל זאת?

"את הטקסטים. אפשר לעלות את הרמה, אבל זה לא תפקיד שלי להתעסק בזה. בכל תחנת רדיו יש תפקיד של לשונאי, למה שתעשי את העבודה של אחרים? שהם יטפלו בזה, הם מקבלים משכורת. הרשות השנייה ומדינת ישראל צריכים לטפל בזה, זה תפקידן".

גרמה נולד, חכו לזה, בראש העין. מותג התלתלים הקופצניים ליווה אותו תמיד, בתחילה בקריירה כרקדן בלהקת ענבל, לאחר מכן בהצגה "ילדי הכרך", ובמהלך השנים גם הגיח כשחקן ב"פרפר נחמד" (אומנם רק פרק אחד, אבל לדבריו עשה היסטוריה בשידורים חוזרים) וכאביה של גלית גיאת ב"שמש". בשנות ה־80, כששר "אני הוא מלך הקסטות", המילים כבר לא היו רחוקות מהמציאות, הרחוב אהב את הדמות המסלסלת הזו, לדבריו דווקא בגלל שהוא התחיל במקום הקשה ביותר: "הממסד היה מאוד אשכנזי, והייתי לבד, אבל עם הזמן אנשים כמו יענקל'ה אגמון וצדי צרפתי היו מוריי ורביי. אחרי שלמדתי הכל על במה, סאונד, תפאורה - רק אז הקלטתי אלבומים, והתקשורת חיבקה אותי מאוד. השירים 'מלך הקסטות' ו'נולדתי בראש העין' זכו להצלחה מדהימה, אולי בגלל ההשקעה שלי בתיאטרון. אולי מבחינתם הייתי הקלאסיקן, התימני שהשקיע. אבל לא עשיתי את זה בשבילם. בשביל עצמי, החלטתי ללכת בדרך הקשה, בלי יוהרה".

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"