הצלילים שעושים ממנו גבר פורנוגרפי
האשה מהשיווק והאיש מהתכנות נעשו ידידים קרובים ויושבים כבר ליד שולחן קבוע. אחר כך, כשהוא חוזר למשרד שלו, יש לו באופן קבוע סיבה להתחרט על מה שאמר, או דווקא על מה שלא אמר. הוא רוצה להתקשר אל המשרד שלה, להסביר לה שזה לא הוא, ואז נכנסת המזכירה שלו והוא שוכח
"כבר עשר שנים", אמרה.
"עשר שנים?! לא מאמין, ולא יצא לנו להיפגש?"
"כמה זמן אתה פה?"
"גם עשר שנים".
"באיזו מחלקה אתה עובד?" שאלה לאחר שהתיישבו ליד השולחן.
"אני בתכנות. ואת?"
"בשיווק".
הם נפגשו בתור לקפה גם למחרת. "מה נשמע?"
"בסדר. ואצלך?"
"גם בסדר".
"זה העיקר".
השתתקו לרגע. יש אנשים שנראים חכמים כשהם שותקים. הוא נראה טיפש. התבלבל בגלל זה. במקום לדבר על הנושאים שהוא בקי בהם, למשל על הממשלה ועל תיאטרון וספרות, שאל אם ראתה את התוכנית האחרונה של ארץ נהדרת. הם דיברו על ארץ נהדרת עד שההפסקה הסתיימה, כעבור עשר דקות.
הוא זוכר מהפגישה הזאת בעיקר את המבוכה. התחרט ששאל על ארץ נהדרת. מה היא חושבת עליי, דיבר אל עצמו, שאני בטח מכור לטלוויזיה.
הם נפגשים מאז בכל יום. לפעמים היא מכינה קפה לשניהם והוא מחכה בצד, ולפעמים הוא מכין קפה והיא מחכה בצד. כשהיא מחכה, הוא שולח אליה מבטים חייכניים. כשהוא מחכה, היא מסתכלת סביב. פעם הוא ישאל אותה למה היא מסתכלת סביב.
נעשו כבר ידידים קרובים ויושבים כבר ליד שולחן קבוע. אחר כך, אחרי שהוא חוזר אל המשרד שלו, יש לו באופן קבוע סיבה להתחרט על מה שאמר, או דווקא על מה שלא אמר. הוא רוצה להתקשר אל המשרד שלה, להסביר לה שזה לא הוא, ואז נכנסת המזכירה שלו והוא שוקע בעבודה.
>>> הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
>>> בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
כשהם מדברים, הגבר מהתכנות והאשה מהשיווק, הוא נוטה להסכים עם הדעות שלה, גם בניגוד לדעות שלו, והוא מדבר על חשבון הזמן שהיא יכולה לדבר. איך אפשר שלא להתחרט? הוא כבר לא יודע מה עדיף בשבילו – שייפגשו בכל יום, או שלא ייפגשו. בימים שהם לא מתראים, בסופי שבוע. הוא מרגיש רגוע יותר. הוא מתגעגע אליה, אבל אין לו סיבה להתחרט.
הוא חושש שהוא מטריח אותה בסיפורים חוזרים
בכל פעם, הוא מתחרט בעניין אחר. פתאום הוא חושש שהוא מטריח אותה בסיפורים חוזרים. סיפר יום אחד שתלה את נעלי הכדורגל שלו כבר בכיתה ד', ובאותה הזדמנות, סיפר גם שהפסיק לעשן בכיתה ד'. אחר כך, כשהוא משחזר לעצמו את השיחה, כמו בכל יום, נזכר שזו לא הפעם הראשונה שהוא מספר את אותם שני הסיפורים ובאותו סדר. אולי הוא מתבלבל ולא סיפר אותם לפני זה, אבל זה לא משנה. מטריד אותו שהוא מתחרט כל הזמן, כאילו הוא אדם אחד בחיים ואדם אחר בפגישות שלהם.
בהזדמנות אחרת, דיברו על הצגה. "הלכת אתמול להצגה בקאמרי?" שאלה.
"היא בשבוע הבא", אמר.
"הא, נכון, התבלבלתי".
"את לא זוכרת מה שאני אומר לך", יצא לו קול של נזיפה.
"אני זוכרת כל מילה שאתה אומר", יצא לה קול של עלבון.
כשהם מדברים, חודרים לקול שלו צלילים שהוא לא שולט בהם, דקיקים, מעט צרחניים, כאילו הוא כועס. הצלילים האלה מציירים אותו כמו אדם נוקשה.
יש לו עשר דקות של אושר בכל יום
חלם שיהיה להם זמן לדבר יותר מעשר דקות. אולי, במקרה כזה, הוא יצליח לדבר בקולו הטבעי ויהיה לו זמן לתקן דברים שלא היה צריך להגיד. החלום הזה התגשם. יום אחד, המנוע של האוטו שלו העלה עשן, בכניסה לחנייה של החברה, והוא השאיר את המפתחות של האוטו אצל המזכירה של האחראי על התחבורה, וחזר הביתה באוטובוס. האשה מהשיווק עמדה בתור לאוטובוס. היתה להם חצי שעה לדבר.
"את נוסעת בדרך כלל בהסעה?"
"עדיף לי ככה. לא רוצה לחפש חנייה".
"פעם ראשונה שיוצא לנו לדבר כל כך הרבה זמן", אמר.
"באמת רציתי לספר לך משהו, אבל שכחתי. תכף אזכר".
הרימה את זרועות הידיים כמו מנצחת של תזמורת.
"תנשמי עמוק, תחכי קצת ותראי שזה יחזור אליך", אמר בקול הטבעי שלו.
דווקא בגלל זה הוא התחרט אחר כך. הוא נראה לעצמו כאילו, להבדיל ממנה, הוא שולט במצב.
יש לו עשר דקות של אושר בכל יום. עשר דקות בדיוק. לפעמים התור לקפה מתארך ויש לו שמונה דקות. לפעמים היא מאחרת ויש לו פחות. פעם אחת התקלקלה מכונת הקפה ונותרו לו חמש דקות. יש גם ימים שהיא חולה. היא לא מופיעה בתור לקפה והוא סופר את הדקות, אולי תצוץ ברגע האחרון. כשהיא חולה, יש לו סיבה להתקשר אליה הביתה. "ביקשתי את המספר מכוח אדם", הוא יכול להגיד.
הוא התקשר רק פעם אחת. נבהל עד כמה הצלילים הבלתי נשלטים בקול שלו מועצמים דרך הטלפון. מאז הוא אינו מעז להזמין אותה אליו הביתה, גם לא לארוחת ערב בלבד. הצלילים הארורים האלה עושים ממנו גבר פורנוגרפי.
מה יש בעשר דקות האלו, הוא מטריד עצמו במחשבות, שדווקא בהן, הדקות הכי חשובות לאישיות שלי, אני לא מצליח להיות אני.
