אופנה: תצוגת הבוגרים של ויצו חיפה

תצוגת הסיום של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה של המרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה, חותמת את עונת תצוגות האופנה השנתיות של בתי הספר לעיצוב בארץ. אם להודות על האמת, אחרי קול הצעקה שהוקמה מצד מחצית מבוגרי שנקר שלא זכו להציג את הקולקציות שלהם, שלא לדבר על דגמים מעייפים בתצוגת הסיום של בצלאל, יש משהו מרענן בחבר'ה מחיפה; בסך הכל הוצגו עבודות של 30 בוגרים, שחתימת ידם ברורה בכל פריט ופריט שנראה על המסלול אמש. כן ניתן לזהות התכתבות עם טרנדים עכשוויים ופה ושם נגיעות של פריטים לבישים ומסחריים יותר. 

הערב נפתח בהחלטה תמוהה להעניק את הבמה לסטודנטים משנים ב'ו-ג' הפחות מנוסים, שהציגו שמלות ערב בהשראת עולם הפנטזיה של המעצבת הוותיקה מיכל נגרין, דגמי Street Wear בהשראת המותג סקצ'רס ועוד. רובם ככולם העיבו על פתיחת התצוגה, שכן מדובר בשמלות, מכנסיים וחולצות לא לבישים, מעבר לגבולות האוונגארד ובעיקר נראים כפרי בוסרי. אני בטוח שאותם סטודנטים שעדיין רחוקים מקו הסיום של לימודי עיצוב אופנה התרגשו מאוד להציג את הדגמים הראשונים שלהם בפני אנשי התעשייה והתקשורת, אך בעיניי, זאת הייתה טעות להעמיד אותם במצב כזה.

אחרי שצלחנו את החלק הראשון של הערב, הציגו 30 בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה את פרויקט הגמר שלהם, חמישה דגמים בלבד לכל סטודנט. באופן כללי, הרבה פוטנציאל נראה על המסלול, שלא בא לידי ביטוי בבגדים שלבשו הדוגמנים והדוגמניות, כאילו יד נעלמה בלמה את המעצבים. לדוגמה שמלות הערב שהציגה מעיין גולקו, נראו מיושנות, לא לבישות וכמעין פארודיה על פרויקט סטודנטיאלי.

גם הגלביות שהציג ארז גולקו (הגבר היחידי בחבורה) הדירו שינה מעיניי, ובמיוחד הסטיילינג של צמחיה המציצה מכיס הטוניקה שלבשה אחת הדוגמניות.

אבל היו כמה קולקציות שהצליחו להפתיע אפילו ציניקן-פאשניסט שכמותי: נתחיל בסריג הסגול שהציגה ניצן קריספיל תחת הכותרת של "הצטלבות הרמונית". קריספיל יצרה שפה ויזואלית שמפגישה בין שני סגנונות אמנות מנוגדים (הארט-נובו והארט-דקו) והתוצאה היא עושר טקסטילי מול בדים נשפכים, וזרימה מול פיתול גיאומטרי. התעלפתי על הסריג ועל המכנסונים בשחור-לבן שהשלימו את המראה. ואני לא לבד; גם קארן דונסקי ציינה את הקולקציה של קריספיל כאחת משלוש ההיסטריות של הערב.

אחת משלוש ההיסטריות: מתוך הקולקציה של ניצן קריספל

מי שעוד עשתה לי ולגברת דונסקי נעים בלב, היא אוריין אזרד שהציגה קולקציה חמה במיוחד בהשראת ההפרעה הנפשית פירומניה. ותודה ששאלתם: מדובר בדחף להצית אש ולחולל שריפות מתוך יצרים מיניים מודחקים, והאווירה של הקולקציה היא בהתאם; שמלות וטוניקות בגזרות משוחררות אך עדיין מחמיאות לגוף הנשי בצבעי האש השונים. על הסטיילינג המדויק שנראה על המסלול, ושילוב אלמנטים של עץ בפריטים השונים קבלי את הברטלייק ממני.

אוריין אזרד, קבלי את הברטלייק הראשון בקריירה שלך כמעצבת

כדאי לשים לב גם למיזוג הסממנים האתניים והמערביים שבאו לידי ביטוי בקולקציה של נעה כץ. אחרי שטיילה במערב אפריקה בחרה כץ לעבוד עם צבעים עזים שמקורם במסורת של שבט זולו והתוצאה היא שמלות בצבעוניות שהרסה לי את הבריאות ואהבתי במיוחד את הז'קט המחויט והגיאומטרי בצבעי השחור-לבן. הבחירה של כץ במוטיבים האתניים מעניינת ויותר מכך - נכונה, שכן אחד הטרנדים החמים העונה הוא החזרה לאתניות ולשבטיות. המסורת של שבט זולו היא פרשנות יצירתית בהקשר הזה.

בגזרת קולקציות הגברים אפשר היה לראות בעיקר תחפושות ופחות בגדים לבישים, במיוחד בקולקציה של אילונה אדלין-אדמון (התרבעות) שבין המעיל הארוך שהזכיר לי את הסרט הנסיך הפרסי, לבין הדוגמן שלבש ז'קט דמוי קוביה כבר חיכיתי שהסבל יעבור.

בינה סמט העלתה את אחד הדוגמנים שלה בחצאית עם רוכסן קדמי לבמה, מה שלא הרשים אותי במיוחד ויעל פיק החליטה שמכנסיים באורך שמתחת לברך משום מה מחמיאים לפרופורציות של הגבר הישראלי. ובכן, אתם יודעים מה תהיה התשובה שלי: זה רק מקצר.

מפיקת ובמאית התצוגה, סמדר גנזי וכן מעצב האופנה יובל כספין שגם הנחה את חלק מהפרוייקטים, הביעו חשש לגבי עתידם של הבוגרים. שכן יחד עם אלה משנקר ובצלאל, תעשיית האופנה בארץ תתמודד עם כמאה מעצבי אופנה טריים שלא ברור איך והיכן ישתלבו.

כספין טוען ש"תמיד אפשר לפנות גם לתחומים שקשורים לעיצוב אופנה, כמו סטיילינג, עיצוב תלבושות לתיאטרון ולא חייבים להישאר רק בתחום הספציפי הזה". מחשבה לא קלה לפני שיוצאים לדרך בשאיפה לפצוח בקריירה מוצלחת - אך מעכשיו רק ימים יגידו. אני מתחייב לעקוב אחרי החבר'ה הצעירים בביצה שלנו - ואולי יום אחד נתראה בשאנז אליזה.

• כל הצילומים: מירי דוידוביץ'
  

עוד כתבות באתר לאשה

להיות עסוקה אבל מטופחת - מדריך טיפולי יופי מהירים

ניחוח אישי: טרנד ערבוב הבשמים, נסי ורססי

איך תתלבשי כמו קרן מור ונינט טייב: הכינותי מראש