אולי הכמיהה לאהבה אמיתית אינה מציאותית?
אני מעדיפה גבר אמיתי ולא פנטזיה. אחד שהמשחקים היחידים שהוא ישחק איתי הם טניס או שש-בש. אחד שלא ישפוט אותי על מי שהייתי, אלא יסתכל על מי שאני היום. אחד שיבין שאין לו מה לפחד מהכוח שלי, כי הוא נועד גם עבורו. גבר שיבין שגם דמעות הן דרך לבטא רגשות, לפעמים - דרך טובה יותר ממילים
אולי לא אמצא? אולי אני מחפשת משהו שלא קיים? אולי אני לא מספיק מחפשת? האם אני באמת עושה כל מה שאני יכולה בשביל לשנות את המצב שלי? אולי הייתי יותר מדי זמן לבד עד שאני לא יכולה להיות בזוג? אולי אני לא בנויה לזה? לא יודעת.
>>> בואו לדבר על מציאת אהבה גם בפייסבוק שלנו
פעם בכמה חודשים אני נשברת. הפעם הזו הגיעה השבוע. הספק מתעורר ומתחיל לכרסם. אחרי שהוא מפרק לי חצי אונה במוח, הוא עוצר רגע לנוח. יכול להיות שהוא שבע? לא, הוא סתם התעייף. האמונה קולטת שהוא עוצר ומתחילה להתנפל עליו, מנצלת את רגע החולשה של היריב ומנסה לאסוף שאריות מהאונה הימנית שלי, שנותרו פזורות.אולי הכמיהה הזו לרגש עצום, לאהבה אמיתית, למישהו שירעיד את הקרקע תחתי, לגבר אמיתי - פשוט לא מציאותית. אולי צריך להסתפק במועט. אולי אני צריכה לוותר. אולי צריך להתפשר. אולי. אני פשוט לא יודעת איך עושים את זה. האמת, אני שמחה שאני לא יודעת. אילו הייתי מתפשרת, הייתי עכשיו נשואה + 2, עובדת אחת מתוך 6,000 במפלצת הייטק ענקית, ממורמרת ועצובה.
אהבה מהאגדות, או מהחיים? (צילום: סיגלית גיגה פרקול )
אני אוהבת להקריא אגדות על נסיכות לאחייניות שלי. אני נהנית לראות אותן מחייכות, כאשר הנסיך מציל את הנסיכה והם מתחילים את חייהם במדינת האושר, בשכונת "עד עצם היום הזה". אני מזמן לא מחכה לאביר על הסוס הלבן. לא מתה על סוסים, ואבירים לא עושים לי את זה. זה יכול להיות נחמד אם הגבר שלי יהיה חתיך ועשיר, אבל זה לא נמצא בראש רשימת המכולת שלי. האמת, אין לי בכלל רשימה. מזמן הבנתי שמכולת היא לא עסק רווחי, בערך בסוף שנות ה-80.
שאסתכל עליו ואחשוב לעצמי: כזה אבא אני רוצה לילדיי
אני מעדיפה גבר אמיתי ולא פנטזיה. אחד שהמשחקים היחידים שהוא ישחק איתי הם טניס או שש-בש. אחד שלא ישפוט אותי על מי שהייתי, אלא יסתכל על מי שאני היום. אחד שיבין שאין לו מה לפחד מהכוח שלי, כי הוא נועד גם עבורו. גבר שיבין שגם דמעות הן דרך לבטא רגשות, לפעמים - דרך טובה יותר ממילים. אחד שלא יתבייש לחזר אחריי, להביא לי פרחים ולהוריד את הזבל. כזה שיבין שאני לא יכולה להיות "האחרת" בשבילו, אם הוא מתנהג אותו הדבר. גבר שיידע לפרגן לעצמו. אחד שמעריך את העבר שלו ולומד מהניסיון, אבל לא נותן לו להשפיע על העתיד שלנו. אחד כזה שלא ירצה לשנות אותי או יצפה שאשנה אותו. גבר כזה, שאסתכל עליו ואחשוב לעצמי: כזה אבא אני רוצה לילדים שלי.
לפעמים, אנשים שלא מכירים אותי חושבים שאני בררנית. אני לא חושבת. אני פשוט בוחרת בקפידה את האנשים שנכנסים לי ללב, כי אני יודעת שרוב האנשים לא משתנים. וגם אם כן - אני לא רוצה שאף אחד ישתנה בשבילי.
אולי אני חיה בסרט, מחכה לגבר שלא באמת קיים. אולי אקרא את זה בעוד כמה חודשים, אסתכל על הראש המונח על הכרית לידי ואחייך חיוך גדול. ואולי עדיין אירדם באלכסון.
לפנייה לכתב/ת 
