תמונה כללית

פותחים חשבון לילד? אל תיפלו למלכודת בבנק

רוצים לנהל כספים על שם ילדיכם שטרם מלאו להם 18? כדאי שתהיו מודעים לכך שהבנקים עלולים להגביל את אפיקי ההשקעה ולא לאפשר לכם להחליט היכן להשקיע. לא בטוח שמותר להם לעשות זאת, אבל בינתיים יש לכך פתרון פשוט

האותיות הקטנות / יעל אונגרפורסם 21:04, 18/08/2011
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

האב הצעיר שנכנס לסניף הבנק היה נרגש-משהו. זה עתה נפתח חשבון חיסכון שהיה סגור משך כמה שנים, והצטבר בו סכום נאה. "זו תהיה התחלה יפה לחיסכון לחינוך גבוה עבור הזאטוט", אמר לעצמו. הילד אמנם עוד בגן חובה, אבל כמי שגדל במשפחה שהייתה אמונה תמיד על דאגה ליום המחר, החליט האב שלעניין כה חשוב כמו אוניברסיטה צריך לדאוג שנים רבות מראש.

 

 

בסניף הבנק קיבלה את פניו פקידה אדיבה להפליא. היא הקשיבה לבקשתו, הבינה שהחשבון ייפתח על שם הילד, החתימה את האב על המסמכים הרלבנטיים, ובסוף התהליך ביצעה את ההפקדה בחשבון.

 

כעבור ימים אחדים שב האב והגיע לסניף הבנק, הפעם על מנת לתת הוראות לסניף איך להשקיע את כספי בנו. ואז הוא הופתע לגלות, כי כאשר מדובר בכספי קטינים, אין הוא חופשי לתת הוראות השקעה כרצונו, וכי הוא רשאי להשקיע רק במסלולים מסוימים, סולידיים למדי. הוא תהה מדוע הוטלה עליו מגבלה כזו, ומפי הפקידה למד שאֵלו ההוראות.

 

החוק מגן על קטינים

הסיפור הזה מעורר כמה וכמה שאלות, אך לפני שנעלה אותן כדאי להיות עֵרים, כבר בשלב זה לעובדה, שגם אם נפתח חשבון בנק על שם קטין כשהוריו לא היו מודעים לחלוטין לכל המגבלות הללו, הרי כדי לבטל את הגדרתו של החשבון כחשבון של קטין, מה שיאפשר להוריו להשקיע את הכסף כרצונם, יש צורך לפנות לבית המשפט. רק ערכאה זו מוסמכת להורות על שינוי הרישום - והשופטים עושים זאת תוך בחינת טובת הקטין.

 

אשר לשאלות: מדוע בעצם קיימת מגבלה על השקעת כספי קטינים? האם הבנקים מפעילים הוראה זו נכון וברוח הוראות החוק? ומה שמִן הסתם מטריד הורים לא מעטים: איך נמנעים מכניסה למלכודת הזאת שאליה פסע בלא יודעין אותו אב, שכל מה שביקש היה להבטיח את עתידו של בנו הקטן?

 

נפתח בשאלה הראשונה. על פי תפיסת החוק, המשקפת תפיסה חברתית ומוסרית רחבה יותר, על קטינים, כלומר מי שטרם מלאו להם 18 שנים, יש להגן. החוק אף קובע אילו חובות יש להורים כלפי ילדיהם. למשל, עליהם לדאוג לצורכיהם, כולל חינוכם, לימודיהם, ושמירת נכסיהם של הקטינים, ניהולם ופיתוחם. ולמען הסר ספק ממשיך החוק וקובע: "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".

 

מכאן ברור, מדוע ניהול כספים הרשומים על שם קטין אינו דומה לניהול כספי אנשים מבוגרים. זהו עניין רגיש, והקטין חסר הישע הוא זה שצריך לדאוג לו.

 

קטין איננו "חסוי"

אך זה מביא אותנו לשאלה הבאה: האם הבנקים פועלים נכון וברוח הוראות החוק הרלבנטיות לעניין? כאן התשובה כבר אינה כה נחרצת. למעשה, אין הוראות חוק ספציפיות כיצד יש להשקיע כספים של קטינים שהוריהם הם שמגדלים אותם ומנהלים את רכושם - וזה הרי המצב הרוֹוֵח בדרך כלל. לעומת זאת, קיימות הוראות חוק בקשר למי שבחוק מוגדר כ"חסוי".

 

צילום: shutterstockההורים לומדים לדרך הקשה (צילום: shutterstock)

 

חסוי, כדאי לדעת, הוא אדם, כולל מבוגר, שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס. כאשר מדובר בקטין, בית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס אם שני הוריו מתו או אינם מסוגלים לנהל את ענייניהם, או שהאפוטרופסות הטבעית שלהם על ילדם נשללה מהם או הוגבלה בנסיבות מסוימות, או שהם אינם מסוגלים או אינם רוצים למלא את חובותיהם כלפי ילדם.

 

כאשר מתמנה אפוטרופוס לחסוי שהוא קטין, הרי שבדרך כלל קורה הדבר בנסיבות קשות, ואך טבעי שהרשויות ירצו לפקח על האפוטרופוס, ולוודא שהוא נוהג כראוי בקטין ודואג לטובתו. כיוון שקל לטעות בניהול כספים ורכוש שיש לחסוי, נקבעו הוראות ספציפיות בחוק בקשר להשקעת כספיו, ועל האפוטרופוס שמינה בית המשפט לפעול לפיהן.

 

כך, למשל, כאשר מדובר בכספים שאינם נחוצים לחסוי לשם קיום צרכיו השוטפים, אך צפוי שיידרשו לו תוך שנתיים ממועד ההשקעה, צריך להשקיעם בפקדונות בנקאיים שקליים, נושאי ריבית או הפרשי הצמדה וריבית. ואם מדובר בכספים שלא צפוי שיהיו נחוצים לחסוי תוך שנתיים, יש להשקיעם בתוכניות חיסכון בנקאיות צמודות מדד, על פי כללים מסוימים. ויש גם הוראות נוספות.

 

חגורה ושלייקעס להבטחת כספי הקטינים

וכאן אנו חוזרים לאב שביקש להשקיע את כספי בנו. הוא, בדרך הקשה, למד שבפועל הבנק מחייב אותו להשקיע את כספי בנו על פי כללי ההשקעה החלים על השקעת כספי חסויים, על אף שבנו אינו בגדר "חסוי", הוא פשוט בנו הטבעי. וכאמור, למן הרגע שהחשבון הוגדר כחשבון של קטין, יש צורך בהליך משפטי לא פשוט כדי לשנות את הגדרתו.

 

לדעתי, בנק אשר נוהג כך כופה על לקוחותיו מגבלה שהחוק אינה מחייב להטיל אותה. הרי אילו רצה המחוקק, היה קובע דרכים להשקעת כספיהם של קטינים באופן כללי, גם כאלו שהוריהם מגדלים אותם ומנהלים את כספיהם, ולא רק הוראות ספציפיות לגבי חסויים. כיוון שלא עשה זאת, נראה שכל עוד זה המצב, למעשה - בכפוף לחובה הכללית של הורים לדאוג לשמירת נכסי ילדיהם ולנהוג כהורים מסורים - אין לבנקים אפשרות משפטית לכפות עליהם דרכי השקעה מסוימות.

 

להערכתי, אילו הועמד העניין במבחן משפטי, לא בטוח שבית משפט היה סומך את ידיו על הפרשנות המרחיבה שהבנקים נותנים בסוגיה זו.

 

אם כך, מדוע בכל זאת נהג הבנק בדרך זו? נראה שהתשובה הטובה ביותר היא, שהבנקים מעדיפים להבטיח כך את עצמם מפני טענות שאולי יעלו - בבוא היום - הילדים שיגדלו, ויבקשו לדעת מדוע הבנק איפשר להורים להשקיע את הכספים בדרך שאולי גררה הפסדים. לכן, הבנק מעדיף לנהוג בדרך מחמירה, בבחינת חגורה ושלייקעס גם יחד להבטחת כספי הקטינים.

 

כך תנטרלו את תכתיבי הבנקים

זה כשלעצמו לא עניין ראוי לגינוי. אולם, יש לזכור גם, כי בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) נקבע, כי אסור לבנק לעשות, במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת, דבר אשר עלול להטעות לקוח בכל ענין שהוא מהותי לגבי השירות שמעניק לו הבנק. לאור זאת, על פקידי הבנק אשר פותחים חשבון בנק על שם קטין להבהיר בצורה ברורה ונהירה להורים, מה ההשלכות הצפויות מצַעַד כזה - ולאפשר להורים לשוב ולשקול בדעתם אם כך הם אכן רוצים לנהל את כספי ילדיהם.

 

וכאן למעשה טמונה התשובה לשאלה השלישית - איך נמנעים מכניסה למלכודת הזאת? ובכן, תמיד ניתן לנהל את הכספים על שם ההורים, דבר שאוטומטית ימנע כל תכתיב מצד הבנק. ואפשר להסדיר במקביל את עניין זכותו של הקטין בכספים הללו באמצעות מסמכים משפטיים שאינם חלק ממסמכי הבנק.

 

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet