'מורעלים': דידי לובצקי מלביש את הזומבים במדים
קומדיית האימה "מורעלים" מציגה לכם על המסך דם, איברים קטועים והמון הומור שחור - וזה עוד כלום לעומת מה שקרה על הסט. במאי הסרט דידי לובצקי מספר על החוויה: "אני מנסה להקפיד שהמוות יישאר רק על המסך". הערות הבמאי
רק לפני שבוע וחצי הצגנו בפניכם את הבמאי אריק לובצקי, שסיפר לכם על תהליך ההפקה של סרטו החדש "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" - והנה מגיע אלינו אחיו הצעיר דידי לובצקי, עם סרט משלו: "מורעלים". לא, אין מדובר בנפוטיזם מסוג כלשהו: קומדיית האימה של דידי מציגה בימים אלו בסינמטק תל אביב, והיא מביאה לצופים חוויה שונה בתכלית מהדרמה הקומית העממית של אריק.
ב"מורעלים", שהופק בשיתוף הרשות השניה, קרן סנונית וקרן רבינוביץ', לוקחים חלק שחקנים פחות מוכרים וביניהם דוד שאול בתפקיד הראשי (שמשחק גם ב"פנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן") וגם אורנה שיפריס, ארתור פרי, רודי סעדה, מגי אזרזר ויהודה פרידמן. העלילה נסובה סביב עובד רס"ר שנשאר לעשות סדר פסח בבסיס ומגלה כי רוב רובם של לובשי המדים הפכו לזומבים. הוא מנסה לשרוד את הלילה ולהציל את אהובתו במסע ספוג דם וטעון בכלי משחית קרים וחמים למיניהם.
במאים ישראלים נוספים מדברים על סרטיהם:
- אריק לובצקי על "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן"
- עידן זעירא על "פלנטה אחרת"
- מיכל אביעד על "לא רואים עלייך"
- נדב לפיד על "השוטר"
- מרקו כרמל על "אחותי היפה"
בניגוד לקומדיות או דרמות רגילות, בסרט אימה כמו "מורעלים", אנשי האפקטים המיוחדים (קרן טליאס וריצ'רד טקץ') עומדים בקדמת הבמה, ומייצרים בעזרת האמצעים שבידיהם (ובמקרה זה, הם די דלים) את חוויית האקשן והזוועה. זאת בסיוע המאפרים, שהופכים את פני המשתתפים למדממים, ואנשי האפטר אפקטס (טל אלמוג ויותם רוזין), שמוסיפים אפקטים מומחשבים להעצמת סצינות המוות.
בסרט זומבים, סצינות המוות אף יותר מורכבות מכיוון שעל פי המסורת, כדי לחסל זומבי יש להרוס את מוחו באמצעות מכה לראש, או עריפתו - מה שמצריך צילום של האקטים הללו. "זה כבר מקשה עליך בכל קטעי המוות", מודה לובצקי. "אתה לא יכול פשוט להראות בן אדם נופל, אלא לראות אותו חוטף. לגמרי סמכנו על אנשי האפקטים שלנו, הכל מצויר פיקסל אחרי פיקסל".
עם זאת, חלק משמעותי מעיצוב סצינות המוות נעשה על הסט, ולא פעם נתקלו לובצקי ואנשי צוותו בבעיות ותקלות למיניהן שהקשו על המשך ההפקה. "בסרט אימה אתה לא יכול להרוג אדם באותו אופן פעמיים. לכל אחד מהארכי-אויבים תיכננו דרך אכזרית מאוד למות", מסביר הבמאי, ומספר על סצינה בעייתית במיוחד, במהלכה הגיבור עורף את ראשו של אחד מאויביו הבכירים. הבובה שהוקמה לצורך המשימה כשלה ונפלה, והצוות נדרש לפתרון יצירתי אחר - באמצעות הצל.
"בהחלט עשינו הרבה ניסויים וטעיות, חצי תל אביב היתה מלאה דם, ואז אמרנו 'אוקי, אנחנו מוכנים' - אבל קורה, לא הלך. השוט פשוט לא עבד. ואז קפץ רעיון. ראינו את החברה עומדים ומתווכחים והצללים שלהם זזים על הקיר, והבנו - ככה אפשר לעשות את זה".
מה שמותר לעשות עם בובות, לא בהכרח מותר כשמדובר בשחקנים וניצבים בשר ודם, ולכן גם בסצינות האקשן נדרשה זהירות מיוחדת כדי לא לפגוע במשתתפים, שהם לא באמת זומבים במציאות. "כלל חשוב בקולנוע, שאני מנסה להקפיד עליו, הוא שהמוות יישאר רק על המסך ולא יזלוג לנו בטעות לסט", אומר לובצקי, ומספר כי נדרש לצלם את הסצינות המורכבות הללו ללא כוריאוגרף שאמור היה להתגייס לטובת העניין ובסופו של דבר לא הצטרף.
"יש לנו סצינה שבה הגיבור סוגר חשבונות עם כל הזומבים המתעללים. כל שוט של חצי שניה, לוקח שעה-שעה וחצי. אנשי האפקטים שמים צינורות לאנשים ומתכננים בדיוק לאיפה הדם יטוס ומה יקרה. אבל מאוד חשוב לדאוג שלא יקרה שמישהו יקבל באמת את המזמרה או את הלום בראש. בנינו כלי נשק מגומי, אבל רוב הזמן זה תכנון. הכל מתוכנן, אין פה שום טעויות...סתם, זה לא נכון".
