"תיאטרון באר שבע רחוק מדי לחברי האקדמיה"
תיאטרונים הפועלים בפריפריה טוענים לאפליה מובנית שלהם מול תיאטרוני תל אביב והמרכז, שפועלת נגדם בסיכויים לזכייה בפרסי האקדמיה, ודורשים "שמעניקי הפרסים יעשו מאמץ ויסעו דרומה או צפונה". מנהל פרס התיאטרון: "אין פתרון אמיתי לדבר"
"תיאטרון באר שבע עמל כדי לחשוף את ההצגה בפני 60 חברי האקדמיה לתיאטרון. אפילו הועמד לטובת העניין אוטובוס שאמור היה להסיע אותם, אך תגובת חברי האקדמיה היתה שבאר שבע רחוקה מדי ושהם מעדיפים לחכות למועד בו ההצגה תגיע לתל אביב", כתב גאון והוסיף, "לצערי לא יהיו יותר הרצות בתל אביב, ולמה שיהיו? זהו הרי תיאטרון באר שבע, לא הקאמרי. אין לו תקציב של 400 אלף שקל להשקיע בהצגות מיוחדות רק לחברי האקדמיה. זו חוויה מאוד מעליבה. אבל מעבר לכך יש כאן בעיה והיא שהצגות שנוצרו לתיאטרונים מחוץ לתל אביב, לא מקבלות יחס זהה לאלה שנוצרו במרכז. להיות חבר אקדמיה זו אחריות גדולה, לא רק צ'ופר, והייתי מצפה מהם לעשות את המאמץ. יצירת הצגה דורשת השקעה לא מעטה, והיינו שמחים לו אלה שמעניקים לנו פרסים יכבדו את זה גם כשזה אומר נסיעות דרומה או צפונה".
תגובתו של שמואל הספרי, יו"ר איגוד המחזאים ומהכותבים המובילים בישראל שזכה בלא מעט פרסים מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון, היתה נחרצת כהרגלו. "הפרס הזה, שהומצא לטובת יחסי ציבור, איבד מזמן את משמעותו. אבל כיוון שהוא ממשיך להתקיים אני חושב שזו חוצפה שחברי אקדמיה לא נוסעים לבאר שבע כדי לראות הצגות שעליהן הם מצביעים אחר כך. אם אתה לא רואה הצגות בתיאטרון הבית, אין לפרס הזה כל הצדקה. התנאים חייבים להיות שוויוניים, ולמה שהקאמרי, בית לסין והבימה ייבחנו על הצגות שמציגות בתנאים המיטביים על במה שעליה נבנתה ההצגה בעוד שתיאטרון באר שבע יציג באולם זר? באר שבע נמצאת במרחק של שעה נסיעה מתל אביב ועדיין יש אנשים שחושבים שהיא מעבר להרי החושך. אני משוכנע שאם היו אומרים לאותם חברי אקדמיה מכובדת שההצגה מציגה בפריז, הם היו מוצאים לזה זמן".
שמוליק יפרח, מנכ"ל תיאטרון באר שבע, מדגיש כי ההצגה "בוגד" הוצגה בתל אביב לפני שנבחרו חברי האקדמיה לשנה החולפת. לדבריו, מועדים נוספים קשה היה לתאם, אך הוא מדגיש כי מדובר בכשל טכני וכי אין לו טענות כלפי האקדמיה. "יש אהדה גדולה מצד האקדמיה ואנחנו מרגישים את זה", הוא אומר ומוסיף, "אף אחד לא אמר לי באופן רשמי שאם נעמיד הסעה, חברי האקדמי לא יגיעו, אבל מתוך הסטטיסטיקות של אחוזי הצפייה בקרב חברי האקדמיה, כשהצגות מציגות בתל אביב זה קל יותר.
"אני לא מסתיר את העובדה שלנו, כפריפריה, יש בעיה. אנחנו לא חשופים. אנחנו נתונים לנכונות של חברי האקדמיה להגיע אלינו וזה מרדף לא פשוט. יש לנו המון הרהורים לגבי המשך דרכנו, מה שבטוח שאם נמשיך לקחת בו חלק, נתעקש על שיפור עמדותינו ביחס לתל אביב".
"אמרו לי שככה זה"
הבעיה שהציף בעז גאון מטרידה גם תיאטרונים אחרים שפועלים מחוץ לתל אביב. הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה, משה נאור, ניסה להעלות את הנושא פעמים רבות בעבר במסגרת ישיבות של הנהלת הפרס אך התייאש. "אמרו לי שככה זה", אומר נאור, "כשמספר חברי האקדמיה היה מצומצם, זה היה פשוט יותר לנייד אותם אבל אז, בניגוד לדעתי, היקף חברי האקדמיה גדל והתיאומים הפכו לבלתי אפשריים. גם אצלנו מרבית חברי האקדמיה רואים את ההצגות מחוץ לאולם הבית".
את ההצגה "יוליסס על בקבוקים", שתוגש השנה לפרסים בקטגוריות שונות מטעם תיאטרון חיפה, יראו חברי האקדמיה על במת תיאטרון הקאמרי בתל אביב. "זה מאוד מעצבן", אומר נאור, "זו אפליה חמורה כי לא כל תיאטרון מייצר הצגות על גלגלים. ניוד פוגע באיכות ההצגה ומשנה אותה בהכרח. יש הצגות שנוצרו לחללים מסוימים כשהדוגמה הקלאסית היא כמובן תיאטרון החאן. מבנה האולם מיוחד ואין מה להשוות בין הצגה שלהם בבית לבין הצגה שלהם על במת בית ציוני אמריקה. אלו שתי הצגות שונות ולהתייחס אליהן כזהות, זה לא להבין את חשיבות היצירה".
נאור, שמתלבט מזה זמן באם להמשיך לקחת חלק בפרס התיאטרון, מציף בעיה נוספת שמדגישה את הבעייתיות בצפייה בהצגות חוץ. "אין לנו כסף לשכור את האולם ליומיים לפני שחברי האקדמיה באים, כך שבאותו היום שבה ההצגה מציגה באולם החוץ אנחנו צריכים להקים את התפאורה, להציב את התאורה, לערוך חזרות תאורה וחזרה מהירה על כניסות ויציאות עם השחקנים. זה לחץ היסטרי. כשחושבים על כך, זה מגוחך לתת את פרס תאורן השנה על תאורה שעוצבה לאולם מסוים ונצפתה באולם אחר שבו היא הוקמה בשתי שניות".
"כמו להתלונן על מזג האוויר"
מנכ"ל תיאטרון החאן הירושלמי, דני וייס, מתלבט גם הוא בשאלה האם להמשיך לקחת חלק בתחרות, שבאופן מובנה לדבריו אינה שוויונית. "יש פה שלל בעיות שגורמות לנו בכל פעם מחדש לגרד את הראש ולתהות אם כל הדבר הזה נכון לנו", הוא אומר ומדגיש, "עוד אין לנו מסקנות".לדברי וייס, המאמצים שמשקיע התיאטרון סביב נושא האקדמיה ופרסי התיאטרון אדירים, וגם אם תיאטרון החאן מעולם לא נחשב מופלה לרעה במסגרת זו, ידו אינה על העליונה בשל מיקומו הגיאוגרפי. "זו אופרציה מטורפת", הוא אומר, "זה מתחיל בשיחות טלפון ותיאום תאריכים שחייבים להתאים לאלו שבהם יש מספיק מקומות פנויים באולם. אם אתה רוצה להביא את חברי האקדמיה לירושלים צריך לארגן הסעות. כל זה דורש אדם במשרה לכמה חודשים טובים בשנה, ואלו משאבים כבדים על תיאטרון בסדר גודל שלנו".
כמו נאור, כך גם וייס מרגיש שמדובר במלחמה אבודה. "יש יתרון מובנה לתיאטרונים התל אביביים, כיוון שהם יותר נגישים וזמינים למרבית חברי האקדמיה שרובם ככולם גרים בתל אביב או במרכז. כיוון שכך הוא ונקודת המוצא אינה שוויונית, אני מרגיש שזה כמו להתלונן על מזג האוויר". וייס מדגיש כי ברוב המקרים מצליח החאן להביא את רוב חברי האקדמיה לירושלים. אלה שאינם מגיעים לאולם הבית, רואים את ההצגות בבית ציוני אמריקה בתל אביב. "זו כמובן חוויה שונה לחלוטין", הוא מדגיש.
בפברואר יציג החאן את ההפקה החדשה של מיקי גורביץ', "חוקר פרטי", בתל אביב ולדברי וייס זוהי דוגמה אחת מיני רבות לדילמות התפעוליות שכרוכות בניוד הצגות. "המעבר בין האולמות מסובך ומחייב שינויים כל כך גדולים שאין סיכוי שנצליח לעשות הקמה וחזרות ביום ההצגה. לא היתה לנו ברירה אלא לקיים את שתי ההצגות המתוכננות בזו אחר זו למחרת. החלטנו שלא להזמין אליהן חברי אקדמיה אלא להתעקש שיגיעו לירושלים, שם יראו את ההצגה במיטבה. הרצון הטבעי והמובן הוא להראות את ההצגות בבית ולא להתפשר על הצגות חוץ".
איתמר גורביץ', מנהל פרס התיאטרון, אומר בתגובה לדברים: "הטענות בהחלט משקפות את המצב לאשורו: זה נכון שאין שוויון כוחות בין כל התיאטרונים. אנחנו מודעים לבעיה. יש קושי אמיתי להביא את כל חברי האקדמיה לצפות בכל ההצגות של תיאטרוני הפריפריה. מדובר בכ-12 הצגות בחיפה, באר שבע וירושלים בכל עונה. איך שלא הפכנו בזה, אין פתרון אמיתי לדבר. אנחנו לא מתעלמים מהבעיה ומנסים להיטיב עם תיאטרוני הפריפריה בדרכים שונות מדי שנה. כך למשל הוחלט שעמותת התיאטרון תממן אוטובוס אחד בעונה לכל תיאטרון שפועל מחוץ למרכז ומשתתף בפרסי האקדמיה. קבענו גם שנחייב את חברי האקדמיה לצפות לפחות בהצגה אחת של התיאטרונים הפריפריאליים באולם הבית שלהם. זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות. אין טעם לגזור גזרות שהציבור לא יעמוד בהן. בכל מקרה, הנושא נמצא כל הזמן על השולחן בדיונים, וזה לא קל ולא זול".
לפנייה לכתב/ת 
