שתף קטע נבחר

תהיה טייקון עם מצפון. מכתב לאלפיון העליון

האין ביניכם כאלה שיקומו ויאמרו: כן, אנחנו עשירים, יש לנו יותר, ואנחנו רוצים לתת יותר. קחו מאיתנו 10 אחוזים מכל מה שיש לנו

שבעה מיליון אזרחים יש בישראל, 7,000 נמנים אם כן עם האלפיון העליון, בהם גברים ונשים, אבות ואמהות, ילדים, צעירים, זקנים וחולים. הרי גם עשירים מזדקנים, וגם עשירים חולים לפעמים. גם אתם, 7,000 המאושרים בישראל יודעים מצוקה מהי.

 

לאחר שישה חודשי מחאה, שבמהלכם הופנתה אליכם אצבע מאשימה, אני רוצה לפנות לכל אחד ואחת מכם באופן אישי, ולהזמין אתכם להשתתף במאבק על הצלת החברה הישראלית. מוכרחים להיות ביניכם כאלה שמוטרדים מהמצב, מוטרדים מהזעם ומהכאב, מוטרדים מכך שיש ילדים שאין להם איפה לישון, שיש זקנים שאין להם חימום, מכך שהחברה שאתם חלק ממנה שותתת דם.

 

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

המניפולציות של ועדת שניט / אסתר הרצוג

פני הדור כפני הכלב שנדרס פעמיים / דרור כהן

 

לא כולכם נולדתם באלפיון העליון. חלקכם חוויתם מצוקה על בשרכם. וגם אם התקדמתם מאז, יש לכם עדיין בני משפחה, יש לכם גם חברים, שלא יודעים איך יצליחו לשרוד. שמיואשים מההווה ומפחדים מהעתיד. אתם מכירים אותם. גדלתם איתם בשכונה, למדתם איתם בבית הספר, שירתתם איתם בצבא. אולי אתם עוד בקשר. אולי קשה להיות בקשר, כי הדרכים נפרדו, והפערים גדלו כל כך עם השנים. אבל אתם מכירים אותם, אתם זוכרים אותם. משהו מכל זה בוודאי מנקר בכם מדי פעם.

 

יש כמובן כאלה מכם, שנולדו לחיי רווחה. שלא ידעו מחסור מעולם, אבל אחדים מכם בוודאי שואלים את עצמם, מדי פעם לפחות, למה דווקא אני? במה זכיתי? איך זה שאני מתלבט החורף לאן לנסוע לחופשת סקי, כשיש אנשים שהחורף מביא להם רק קור, רטיבות ומחלות? מוכרחים להיות בין העשירים הצעירים כאלה שרוצים לשאול את ההורים: מה אנחנו עושים כדי לשנות את המצב? האם אנחנו באמת נגד צדק חברתי? האם ייתכן שהצדק הזה מובטח רק למוכשרים, לחזקים ולברי המזל?

 

חלק מכם נבוכים. אני בטוחה בזה. חלק אולי מתביישים. רבים בוודאי מפחדים. הרי הזעם לא ייעלם, ואם לא יינתן לו מענה, גם שנתכם תהיה ערבה פחות. אם לא יינתן לו מענה, תקרוס החברה, תקרוס גם הכלכלה שבזכותה אתם חיים כפי שאתם חיים. אבל אתם יכולים לעשות מעשה.

 

להיות אזרחים שווים

כל הקיץ אמרנו: לאזרח יש כוח. הרי גם אתם אזרחים. צריך להזכיר לכם שאתם יכולים עדיין לפעול לתיקון. האין ביניכם כאלה שיקומו ויאמרו: כן, אנחנו עשירים, אנחנו שמחים שאנחנו עשירים, אבל רוצים להיות חלק מהחברה. אנחנו רוצים לשאת בנטל באופן שוויוני. יש לנו יותר, ואנחנו רוצים לתת יותר. הטילו עלינו מסים נוספים, אלצו אותנו לשלם יותר לעובדים שלנו. כן, אנחנו ממש מבקשים. אנחנו רוצים להסתובב ברחוב ולהרגיש שאנחנו חלק אמיתי מהעם הזה. אנחנו לא רוצים לוותר על כל רכושנו, אבל אנחנו מוכנים לתת מעשר. עשרה אחוזים מכל מה שיש לנו. שלושה אחוזים כבר השנה. השאר בתשלומים שווים, בחמש השנים הקרובות.

 

ואולי אחרת: מס של עשרה אחוזים על ערך הדירות והבתים שלנו, לטובת בנייה של דיור ציבורי. מס, לא נדבה. צדק, לא צדקה. עשיר גדול ממני אמר את הדברים. אני מפנה אתכם לוורן באפט, אדם שאתם בוודאי מוקירים ומעריכים את דעתו, שקורא למחוקקים האמריקנים להפסיק לפנק את העשירים.

 

האפשרויות רבות, ומי אני שאומר לכם במה לבחור, אבל אתם יכולים בהחלט להקים שדולה משלכם. שדולת העשירים למען צדק חברתי. שדולה שתדרוש לעגן בחוק חלוקה הוגנת יותר, שתאפשר לכל מי שחי כאן להתקיים איכשהו: לא לישון ברחוב, לא להתחנן לאוכל, לא לקמץ בתרופות. חלוקה חדשה תאפשר לכם לשאת את ראשכם בגאון, כאזרחים שווים במדינה שלכם. זו תהיה חלוקה שאתם תקדמו ותעודדו משיקולים של מוסר ושל תועלת. של מי שאינו מסוגל עוד להתעלם מהמציאות הסובבת אותו.

 

בוודאי יש ביניכם לפחות אחד שיסכים, לפחות אחת שתוביל איתה אחרות, לפחות אחד שיקום ויאמר: כן, אני טייקון: אבל יש לי מצפון.

 

ליה נירגד, המשמר החברתי

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אתם יכולים לעשות מעשה. ליה נירגד
צילום: אילן נחום
מומלצים