אונס: מדוע לא מספרים לנו את כל האמת לגביו?
כאשה, יש לך סיכוי גבוה בהרבה להיאנס ע"י קרוב משפחה, שכן או מורה, אבל מפני שהייה בבית עם הקרובים אליך לא מלמדים אותנו לפחד. מלמדים אותנו לפחד דווקא מהמקרים הנדירים. אלו הם המקרים שמגיעים לכותרות ומרכיבים את הסיוטים והפחדים שלנו, ונראה לי שיש לעצור ולתהות על הסיבה לכך
עוד בנושא:
הוא טען שציית לכללים, היא טענה שזה אונס
לא האמנתי, גרושתי האשימה אותי באונס
אונס בדייט: לא זה לא, בכל שלב שהוא
אונס הוא כמו סלע ענק שנזרק בכוח לשלולית
למי שבדיוק חזר מחופשה במאדים ולא הספיק להתעדכן בחדשות, המדובר הוא על שני מקרי האונס שהרעישו השבוע את המדינה. במקרה הראשון הקורבנות היו זוג צעיר, בני 18 ו-19, במקרה השני צעירה כבת 19. המשותף לשני המקרים הוא ששניהם התרחשו בחניונים בתל אביב, בשעות הקטנות של הלילה, ובוצעו על פי החשד ע"י גברים שאינם אזרחי ישראל.
מקרי האונס הללו תפסו מקום נרחב בכותרות והסיטו הצידה את כותרות השבוע שעבר, שנגעו לחשדות האונס כנגד ראש עריית קריית מלאכי.
בניגוד לפרשת השבוע שעבר, שנשארה ברמת הידיעה החדשותית, את הפרשות של השבוע הרגשנו בכל נים בגופינו והן השפיעו באופן ישיר על ההתנהלות שלנו. כל שיחת חולין נגעה בחששות של נשים לצאת מהבית, ואת הפחד ניתן היה להריח מכל פינת רחוב.
פחד
זו המילה שמתארת בצורה הטובה ביותר את התחושה של נשים השבוע. היא באה לידי ביטוי בעליה במספר הפניות למוקדי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ובגידול ברכישת מוצרים להגנה עצמית כמו תרסיסי פלפל וגז מדמיע. למה דווקא המקרים האלה מייצרים כ"כ הרבה פחד?
משום שהם משקפים בדיוק מוחלט את האימג' שיש לאנשים לגבי אונס. המקרים האלה נראים אחד לאחד כמו סצנות אונס מתוך סרט, שהן ייצוג תקשורתי של התפיסה הרווחת לגבי מהו אונס, אבל גם חלק ממנגנון הייצור של התפיסה הזו.
אין אשה שלא גדלה עם פחד מפני אונס. בסיוטים שלנו אנחנו הולכות לבדנו (או עם בן זוג חסר אונים), באמצע הלילה באזור חשוך ונטוש. טיפוס מפחיד (כמו עובד זר או בן מיעוטים) תופס ואונס אותנו בברוטאליות על רצפת הרחוב, החניון או השירותים הציבוריים, תוך איום בנשק או הפעלת כח פיזי. הסיוט הזה קרם השבוע עור וגידים, והפך מחלום בלהות למציאות של כולנו.
85% ממקרי האונס מתבצעים על ידי אדם קרוב
דבר אחד שנשכח מדעתנו הוא שדימוי האונס הזה אינו באמת משקף את המציאות הרווחת, וכי מקרי אונס מהסוג הזה אינם שכיחים ואף נדירים. רוב מקרי האונס אינם מתרחשים ע"י גבר זר בסמטה אפלה. למעשה, מעל 85 אחוזים ממקרי התקיפה המינית מתבצעים ע"י אדם מוכר לקורבן, ורוב המקרים מתרחשים בבית של הפוגע או של הנפגע.
כאשה, יש לך סיכוי גבוה בהרבה להיאנס ע"י קרוב משפחה, שכן או מורה, אבל מפני שהייה בבית עם הקרובים אליך לא מלמדים אותנו לפחד. מלמדים אותנו לפחד דווקא מהמקרים הנדירים. אלו הם המקרים שמגיעים לכותרות ומרכיבים את הסיוטים והפחדים שלנו, ונראה לי שיש לעצור ולתהות על הסיבה לכך. למה מייצרים דימוי אונס שאינו משקף את האונס הרווח ודואגים להחדיר בנו פחד מפניו.
הקלות הבלתי נסבלת של הספין
התשובה שלי לתהייה הזאת קשורה לנושאים של חוסר אונים ושליטה. קל לנו יותר לראות אונס כמשהו שמתבצע בחניון חשוך או בסמטה נטושה, כי אז ניתן לעשות משהו שימנע את האונס - לא ללכת במקומות האלה לאחר רדת החשיכה. גם נח יותר עם מקרי אונס שמתבצעים ע"י אדם בשולי החברה, כי הפחד מתמקד באחר ובשונה, ואינו מעלה שאלות לגבי ערכי המוסר שלנו כחברה.
ההסתכלות הזאת על אונס גורמת לנו לתלות את האשם בקורבן: למה היא הלכה שם בכזאת שעה? מה היא לבשה? מה היא עשתה? האם היא הייתה שתויה? האשמת הקורבן מאפשרת תחושת שליטה על הסיטואציה, כי אם היא עשתה דברים ש"הזמינו" את האונס (כמו הליכה במקום נטוש, באמצע הלילה או רחמנא לצלן - בלבוש חשוף) אז אני לא אעשה את הדברים האלה ולי זה לא יקרה. דרך ההסתכלות הזאת, אונס נשאר מעשה שמבוצע ע"י "עשבים שוטים" כלפי נשים שלא פעלו באופן נורמטיבי או שהכניסו עצמן לסיטואציות שמועדות לפורענות.
מקרי האונס הנפוצים, לעומת זאת, מחדירים בנו תחושת חוסר אונים, בגלל שטווח הפעולה של הקורבן למניעת האירוע הוא מוגבל. איש לא ישאל מדוע בת ה-6 התלבשה כפי שהתלבשה, או מדוע היא שהתה בביתה, בבית חברתה או בבית המורה שלה. חוסר השליטה על הסיטואציה, וההכרה בכך שאונס יכול לקרות לכל אחד ואחת, הם לא דברים שאיתם היינו רוצים להתמודד.
הפחד מפני האונס ברחוב הוא בעייתי. הוא שולח אותנו הביתה, להסתגר במקום בו אנו בטוחות, ומתעלם מהעובדה שהמקום הזה פחות בטוח מהרחוב. הוא יוצר מסך עשן שמונע מאיתנו להיזהר דווקא במקומות המסוכנים ביותר.
הפחד מפני האונס ברחוב הוא בעייתי גם כי הוא מקשה עלינו לזהות מקרים שאינם נופלים לקטגוריה הזאת כאונס. אם לא רצית לשכב עם בן זוגך והוא כפה זאת עליך, אם הבוס שלך ניצל יחסי מרות, או אם לא אמרת "לא" אבל גם לא אמרת "כן" - כל אלה הם מקרי אונס, אבל אנחנו לרוב מתייחסים אליהם בחומרה פחותה למרות שהשפעת הפגיעה מאדם שסמכנו עליו יכולה להיות אף יותר חמורה.
קנייה של שוקר חשמלי לא תפתור את בעיית האונס וגם לא תקטין את מימדיה. היא מחזירה לנו את האיזון שהתערער ונוסכת בנו בטחון שווא, אך במחיר של הסטת תשומת הלב מהבעיה האמיתית.
מצד שני, אולי בעצם עדיף לפחד ברחוב מאשר בבית? לפחד מהזר ולא מהמוכר? מי בכלל רוצה לפחד דווקא מהאנשים הקרובים אליו, מהאנשים בהם הוא בוטח מכל? אולי עדיף להאמין שהקרובים אלינו לא ישברו את אמוננו, כי איך נוכל לחיות בידיעה שדווקא עליהם לא ניתן לסמוך?
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
