שתף קטע נבחר

צילום: דנה קופל

4 כללים שיעזרו לכם לשרוד את החופש הגדול

תתכננו מראש, תסלחו לעצמכם על הפשלות, תחברו להורים אחרים כדי להקל על המצוקה ואל תשכחו להצטרף למחאה החברתית. עשירית שנייה לפני שהחופש הגדול פורץ בגל חום לחיינו הפסיכולוג גיל ונטורה מנסה לעזור לכם לעבור אותו בשלום

שיואו, 27 באוגוסט. לא להאמין. באמת תודה, משרד חינוך כפרה. קטונתי. במה זכיתי לתפנוק הזה? לקחתם את האחד בספטמבר, טלטלתם, שקשקתם ויצא לכם מהפכה אחו-שלוקי: 27 באוגוסט. שלושה ימים שלמים טבין ותקילין. שאפו.

 

ואחרי שהבנו איך אפשר לחצוב אופקים חדשים בביטוי השחוק "לעג לרש", נפנה לחלקו הענייני של הטור. בואו תתקרבו הורים, תעשו לי מקום על המחצלת.

 

החופש הגדול הגיח וכל כותבי הטורים משחיזים טאבלט ומנסים להכין אתכם לחור יולי אוגוסט. גם אני וגם אני. אבל, ברשותכם, איי וולד לייק טו דו איט מי וויי.

 

כתבות נוספות של גיל ונטורה בערוץ הורים:

בלי רגשות אשם: תנו להורים לטעות בשקט

כשאבא מתפקד כמו רובוט: על הדיכאון ההורי

סביבה עשירה בגירויים? סתם מסחטת כספים

הילד לא משתלב? כך תעזרו לו להיות חברותי יותר

 

1. המלצת על: תסלחו לעצמכם. חוקי המשחק לא לטובתכם

הורים בחופש הגדול הם יצורים נורמליים בסיטואציה בלתי נורמלית בעליל: מחד, הקופה המשפחתית לא משתנה מבחינת משאבים (אמא ואבא עדיין צריכים לעבוד ולתחזק בית). מאידך יש זינוק בשני פרמטרים מדאיגים: הוצאות כספיות (קייטנה, סרט , סלולר ובמבה) וזמן שריצה של הילדים בבית (שעמום, מריבות, מפגעי לכלוך ואתגרי תזונה מתמידים).

 

נכון, אתם באים עם כוונות טובות ורוצים שיהיה בסדר. לעיתים זה יצליח. לעיתים לא. אתם עומדים לפשל מדי פעם. צעקה מיותרת תברח. חזרה מוקדמת מהעבודה לא תצלח. אני מגיש לכם את הפשוט בכל הטיפים הפסיכולוגיים: תקבלו את זה. תשלימו עם הכישלונות הקטנים הללו. תסלחו לעצמכם , תמשיכו הלאה ואל תשברו את הכלים. אתם הורים טובים. אל תקחו על גבכם פשלות של מדינה מטורללת עם סדר עדיפויות מטורלל. רוצים לקרוא לזה תבוסתנות? זכותכם, אבל המקום לזעוק חמס הוא לא בסלון, אלא בשדרות רוטשילד ובכיכר רבין. כשאתם בבית, תהיו פשוט החברים הכי אמפתיים של עצמכם.

 

2. בכל זאת – תתכננו

אם דפני ליף הצליחה שנה אחר שנה, גם אתם יכולים. תתכננו את צעדיכם למרות הבלת"מים!

 

תכנון הוא פעולה מנטלית שפירושה הבסיסי הוא לחשוב עכשיו על מה שאתה רוצה שיקרה אחר כך, ואם אפשר גם לתעד את המחשבות הללו באופן כתוב. תתכננו כמידת יכולתכם. באיזו שיטה? לא משנה (יש לא מעט מומחי "כך עושים זאת" שישמחו להציף אתכם בטיפים, חלקם לא רעים בכלל).

 

גם אם אתם מתכננים בגדול ("משפחה יקרה, באוגוסט נצא כולנו לחופש של שבוע") או בקטן ("חמודים, בואו תהיו קצת על האופניים עד שאימא תגמור את השיחות-טלפון ואז אולי נלך לקנות גלידה"), הממצא המחקרי שריר וקיים – תפקוד אנושי תחת תנאים של תכנון מקדים הוא בדרך כלל הרבה יותר טוב בהשוואה למצב של חוסר תכנון. גם אם אתם לא משלימים אותו במלואו, או אפילו במחציתו, הוא מדליק תהליך של למידת שטח, הסקת מסקנות ותפקוד יעיל יותר. כן, שווה לרשום את זה על דף. לא, לא חייבים לשתף את הילדים בכל היבטי התכנון, אלא רק במקטעים נבחרים , מייצגים ורייטינגיים.

 

3. תרגיעו את פסטיבל ההכנה לכיתה א'/ ד'/ ז'

אפילו בימים של מחאה חברתית מתעוררת ונטולת חשבון, הורים שוב ושוב נוטשים את הפוזיציה הלוחמת, נכנעים למשחק, ונופלים למלכודת האשמה של "אנחנו לא בסדר, לא הכנו את הילד כיאות לשנה הבאה". אפילו 40 שעות מצטברות של תגבור מתמטי/מילולי/שפתי/אחותי אין בהן די כדי ליצור מיומנות שכלית יש מאין. ההכנה לבית הספר או לגן חדש עבור רוב אוכלוסיית הילדים היא בעיקרה הכנה מנטלית.

 

על מנת להסיר ספק, "הכנה מנטלית" על פי מילון הפסיכולוגיה השפויה פירושה: "שהילד יצבור חוויות מהנות לאורך החופשה, שידברו איתו/יראו לו משהו על העתיד לקרות בשנה הבאה, שיתנו מקום של ביטוי גם לחששות וגם לתקוות שלו, ושישאירו אותו בסוף אוגוסט עם מסר שבכל מקרה, אנחנו איתך תמיד ואוהבים אותך תמיד". אם בגדול הילד יוצא ממנהרת החופשה באופן מחויך/סביר - קיבלתם ציון "עובר" בסעיף ההכנה.

 

4. תלכו ביחד

האם הקיץ שעבר על שלל הפגנותיו בישר על מותו של האינדיבידואליזם ותחייתה של התודעה הקולקטיבית? ואללה, לא יודע, ורק זאת אוכל לומר: הורים חייבים לחבור להורים אחרים כדי להסתדר טוב יותר בחופש. המשפט הזה יותר מדי חשוב מכדי שאעטוף אותו בניסוח מתוחכם. במקום זה פשוט אחזור עליו: הורים חייבים לחבור להורים אחרים כדי להסתדר טוב יותר בחופש.

 

זה הזמן לשלוף את כישורי הידידות, הפרגמטיות והגמישות מהבוידעם, ולהרים טלפון למשפחת דניאלי, מימון או הראל. אל תהיו קטנוניים, אל תקפידו על קוצו של יוד, ואל תיכנסו להשוואות מי נותן יותר. תיזמו שיתופי פעולה. תחליקו סכסוכים. סוכריית מוטיבציה: בסופו של דבר, לכולנו יש אויב משותף (השלימו אסוציאטיבית על פי בחירתכם ותעברו באופן טבעי לפיסקה הבאה).

 

5. תתמכו במחאה החברתית כמה שאתם יכולים

בשנה שעברה, בקיץ , המחאה החברתית היתה רלבנטית ומוצדקת. לעומת זאת, בקיץ הנוכחי, המחאה החברתית... עדיין רלבנטית, עדיין מוצדקת. ועוד איך.

 

אני לא אמרח אתכם בנימוקים עקיפים סטייל – תלכו עם הילדים, תהפכו את זה לחוויה משפחתית ומלמדת וכיו"ב. אנחנו מוכרחים לתמוך במחאה באופן אקטיבי. בייחוד באוקיינוס הקולות הנוכחי שמצווח שהמחאה מהדור הראשון היא כבר פאסה, ושומה עלינו לשדרג אותה למחאה גירסה 4, עם חבילת גלישה/הנהגה משופרת, עם פליטה מופחתת של קרינה פוליטית, בלה בלה בלה.

 

אל תקשקשו לי בשכל. שנה אחת של מחאה היא שום דבר במונחים של תהליך חברתי. צריך לתחזק אותה, לשמר אותה ולהימלט משלב האמצע הקטלני. ההנהלה הבכירה חייבת להפנים שלא היה מדובר בגחמה של קיץ אחד רומנטי, אלא תסכול עמוק שיש לו היבטים רגשיים ורציונלים מושרשים. יש לנו הרבה עבודה בחופש הזה. בואו.







 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
חופש גדול. מה, רק שלושה ימים פחות?
צילום: shutterstock
מומלצים