שתף קטע נבחר

הכי קל להתלהב מריצת 100 מטר

אפילו במדבר, אחרי שראו את מכות מצרים ואת קריעת ים-סוף, קשה לעם ישראל לשמור על האמונה - כי הבעיה היא שורשית: האדם נמשך אל החושני, ולא אל המופשט. כל אחד עקב אחרי המשלחת הישראלית, אבל מי שומע על חוקרי המוח המובילים?

כנראה שטועים אלו שרואים בחילוניוּת סטייה, אפיזודה חולפת, מוטציה. סדרת משפטים ריטואליים "תומכים" בהנחה הזו: "נשנה את הרבנות הראשית וכולנו נאהב את היהדות", "הדתיים יהיו יותר ליברלים וכולנו נתקרב למסורת", "החרדים משניאים את הדת, ובלעדיהם הייתה פה אהדה לדת" - לפי פרשת-השבוע זאת כנראה טעות. 

 

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

בלטו הדברים בנימוקים ששידרו ערוצי התקשורת השונים סביב נתוני הלמ"ס, שלפיהם אחד מכל חמישה זוגות ישראליים מעדיף להתחתן בחו"ל. הנימוקים המרכזים היו: "לשבור את המונופול של הרבנות", "הטקס היהודי הוא דוחה" וכיוצ"ב, כאילו אם היינו מכניסים את הרפורמים, או אם היינו מבטלים את הרבנות הראשית לישראל, הכול היה נרגע כאן, ועם ישראל היה הולך בהמוניו אל המקווה. 

 

זה לא שאין אמת בטענות הללו. יש גם יש. אבל זה כנראה לא כל הסיפור. לפי פרשת השבוע שלנו "עקב", הבעיה כנראה עמוקה ושורשית יותר.  

 

כנראה שתמיד יהיו דתל"שים

אחד הביטויים הישירים ביותר לכך נמצא בפדבריו של משה רבנו, באחד מנאומי הפרידה שלו מעם ישראל, (לפני שהוא נפטר מהעולם, והעם נכנס לארץ ישראל). משה אומר להם את המשפט הבא: "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה', מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם" (דברים ט כד).

 

שימו לב למילים הנוקבות הללו: "מיום דעתי אתכם" אומר משה, ועד היום – כך משתמע. ואכן, הפרשן "בעל הטורים" שם לב לכך שהפסוק מתחיל באות מ"ם, במילה "ממרים", ומסתיים באות מ"ם במילה "אתכם". מכאן הוא למד שכל ארבעים השנה (מ' בגימטריה) הם המרו את פי האלוקים. זאת לא הייתה החלקה מקרית, בחטא העגל, או בחטא המרגלים, זאת הייתה שיטה, בעיה מתמשכת.

 

אנחנו חייבים לתת את דעתנו שלמרד המתמשך בתקופת משה יש משמעות מיוחדת. מדובר בדור שחווה את קריעת ים סוף הניסית, את עשר מכות מצרים, את מתן תורה בהר-סיני. דור שפגש את אלוקים יותר מכל דור אחר, ובכל זאת הוא מקבל ממשה בנאומיו האחרונים את התואר המפוקפק – "מורד". מה נאמר אנחנו - דור שחווה את השואה, (ונכון, גם את התקומה המופלאה), דור שלא חווה ניסים גלויים מהסוג שאפיין את התקופה ההיא?!

 

השתתפתי בכנס לציבור ההורים הדתי שערכה "צהר". השאלה שריחפה באולם הייתה איך מגבירים את החינוך הדתי (בבתי הספר הדתיים), ואת החינוך בבית כדי למנוע את תופעת הדתלשי"ם.

 

אך האם זה אכן אפשרי? האם זו בעיה של החינוך שהוא טוב פחות או יותר? או, שזו בעיה של טבע האדם? אם התנ"ך מודה בכישלון המסוים, ומשה רבנו, הנביא הגדול מכולם, עושה כן, אז מה אנחנו יכולים להתלונן? האם אנחנו נמצא טכניקה חינוכית טובה יותר מזו של משה רבנו? האם נייצר אירוע מכונן יותר מ"מתן תורה" בסיני?

 

בשביל אמונה צריך הפשטה

הסיפור של האמונה והאדם הוא כנראה עמוק יותר ומסובך הרבה יותר. נראה שהאדם נמשך אל החושני והממשי, הרבה יותר מאשר אל המופשט והנשגב. האמונה אינה רק תופעה מופשטת, רוחנית, היא הרבה יותר מזה. אבל היא תלויה ביכולת ההפשטה של האדם, ובנטייה שלו אל המופשט. בתרבות שבה החיפוש אחר המופשט צולע, לא תשכון האמונה. אין זאת אומרת, כמובן, שכל מי שהוא מתמטיקאי או פיזיקאי מחונן יהיה גם מאמין. זה בוודאי לא נכון, אבל את ההפך אפשר לקבוע, כי מי שאין בו משיכה אל המופשט לא יהיה מאמין גדול.

 

הדוגמא בולטת בעצם היום הזה. ראו את העניין העולמי, את הכסף המושקע, ואת ועדות החקירה שעומדות לקום בישראל סביב האולימפיאדה. כל ילד בישראל מכיר את האצן האגדי בולט. אך כמה ילדים בישראל יודעים מיהם חתני פרס נובל המקומיים? (שאלו את ילדיכם השבת). כל אחד עקב אחרי השחיינים, והשייטים, והמתעמלים. תמונותיהם מתנוססות בהרחבה בכל מקום. מי שמע על חוקרי המוח המובילים של ישראל, וחוקרי התלמוד, שלא לדבר על תלמידי החכמים הבולטים?

 

כבר המהר"ל מפראג תמה על המקום שהספורט תופס בחיי האדם. הרי כל טיגריס קטן שרק נולד, בשלוש קפיצות משיג את האצן הכי מהיר. אבל זה כנראה הסיפור האמיתי על טבע האדם. הוא נמשך אל המוחשי, והצבעוני. אל המיידי, המדיד, המרגש. ולא אל המופשט.

 

דלדולה של הרוח

מי שמע השבוע על : זוהר שרון, מרינה גלר, מנחם ויזנברג, יונתן קרן והדס גולדשמידט-חלפון? סביר להניח שכמעט אף אחד. הם זכו בפרס ראש הממשלה לקומפוזיציה. אנשים מוכשרים ביותר, שמתמודדים עם אחת היצירות האנושיות המסובכות ביותר - כתיבה של מוזיקה קלאסית, מורכבת, רב-ממדית. לעומת זאת, רבים מכירים

את אייל גולן (מבלי לפגוע) - הוא קליט, מיידי, וחושני ברמות מביכות (לטעמי) ופשטניות. איני יודע אם הנושא נבדק, אבל להערכתי הוא פועל באופן ישיר על ההורמונים הסוערים כידוע בגיל ההתבגרות המתמשך שאנו שרויים בו.

 

לכן העבודה-זרה הכנענית ניצחה במידה רבה את אבות אבותינו כאן בארץ ישראל. ולכן "החושני" היום מנצח את "הרוחני". מי הולך ללמוד פילוסופיה והיסטוריה, ספרות ומתמטיקה באוניברסיטה. הכול צריך להיות תכל'ס, הרבה ומהר.

 

"דלדולה של הרוח בתרבות המערב" היא הכותרת העדכנית של פרשת השבוע העתיקה שלנו. וכשהרוח מידלדלת, איזה מקום ייוותר לאמונה ממשית, חייה ותוססת? 


פורסם לראשונה 10/08/2012 09:29

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גבי מנשה
הרב רפי פוירשטין
צילום: גבי מנשה
מומלצים