שתף קטע נבחר

השעפסלך: חיים בסרט חסידי

ליובל נובלמן, האח הקטן של שי ודרור, נמאס מסרטי סטודנטים שלוקחים את עצמם ברצינות, אז הוא החליט לצחוק כל הדרך לבני ברק. "השעפסלך" - המיוזיקל החסידי הראשון - הוא מה שקורה כשזולנדר פוגש את להקות הילדים החרדיות

מוטל בן פייסי החזן אאוט, יוס'לה בן זכריה אין – וחי בסרט. לא סתם סרט, פארודיה בהתהוות על תעשיית להקות הילדים החסידיות, החל מתופעת ה"פרחי" וכלה בתופעת ה"קינדרלך". הכירו את "השעפסלך".

 

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

יובל נובלמן (27) מתגורר בשכנות רמת-גנית צמודה לעיר בשחור, בני ברק. הוא אמנם לא חרדי או דתי, אבל דווקא עולם הזמר והאינטריגות של הינוקות המזמרות ריתק אותו (וגם הצחיק אותו), ומכאן נולד התסריט ל"שעפסלך" ("כבשים" ביידיש, אם תהיתם). אם תרצו, "כוכב נולד" פוגש את "הלהקה".

 

 

נובלמן, סטודנט לקולנוע, מבקש לגולל את האינטריגות והריבים בלהקת הילדים, סביב סולואים, כבוד ומצוות שבין אדם לחברו. "הסיפור מסופר דרך עיניו של יוסל'ה, ילד שהגיע ללהקה מבית עני, ועם הזמן הרב'ה מקדם אותו למעמד של סולן הלהקה", הוא מספר. "אבל יוסל'ה לא רוצה לעבור על 'ואהבת לרעך כמוך', וחושש שמא יפגע בכל הערכים שהוא שר עליהם. בעיקר הוא מסרב לפגוע בבניהו, סולן הלהקה השחצן. סיפור של ברבור שחור פוגש ברבור לבן".

 

להחזיר את קונילמל לעניינים

כדי להיות נאמן לז'אנר, מדבר הגיבור של נובלמן במבטא אמריקאי בולט. "אני רוצה להחזיר את קונילמל לעניינים", הוא אומר. "לתת רספקט לסרטים שהצחיקו אותי. הדמויות מאוד מוקצנות. זו קומדיה מששעשעת ופרועה סטייל 'זולנדר' ו'אוסטין פאוור'. הפארודיה היא בעצם לקחת את כל המושג הזה של להקות שלוקחות את עצמן נורא בדרמטיות. זה לא אמין אחד לאחד, ויש גם נונסנס. העיקר להצחיק".

 

"אין בארץ מקום לקומדיות של פאן". מתוך "השפסעלך" (צילום: דוד רודו, לאל אוטניק) (צילום: דוד רודו, לאל אוטניק)
"אין בארץ מקום לקומדיות של פאן". מתוך "השפסעלך"(צילום: דוד רודו, לאל אוטניק)

 

האח הצעיר של שי ודרור – שתי אושיות תרבות – מבקש למצוא את מקומו על משבצת היצירה הישראלית. בדרך הוא גילה ששם משפחה מוכר זה טוב ויפה לברנז'ה, אך בשביל סרט צריך מזומנים, גם אם מדובר בסרט סטודנטים ולא בפיצ'ר. והוא לקח את המשימה ברצינות.

 

בצר לו, פנה נובלמן למעיין היצירתיות הבלתי נדלה, והחליט לשנורר תקציב ברוח יצירי כפיו. הוא יצר סרטונים הפונים לקהל בבקשות לתרומה, בתקווה שהמשקיעים הפוטנציאליים יבינו את הבדיחה, ויפתחו את הכיס, וזו לא בדיחה.

 

"קרנות משקיעות לרוב בסרטים פוליטיים חברתיים, שנוגעים בנושאים מהותיים או לפחות מתיימרים לגעת", נובלמן אומר. "אין בארץ מקום לקומדיות של פאן, קומדיות מטורללות שרק רוצות לעשות כיף. ואז מגיע מצב שאני חייב כסף לציוד - ואין לי אותו, ויש שירים שאנחנו מקליטים. אלה דברים שעולים כסף".

 

המיוזיקל החסידי הראשון

הרעיון לתסריט הלא שגרתי הגיע במקרה. נובלמן וחברו הטוב מיכאל מושונוב צפו בסרטון של להקת ילדים חרדית, והשתעשעו עד דמעות. "אמרנו שיכול להיות נורא מצחיק לעשת מזה סרט", הוא אומר. "התחלנו לכתוב תסריט, ולקחתי את הפרויקט לידיי באישורו של מושונוב. צירפתי את אחי, דרור, ויחד יצרנו את הסיפור הנפלא הזה".

 

בהמשך אמור גם האח שי להצטרף למאמץ, ולסייע בצד המוזיקלי. אכן מאמץ, בהתחשב בעובדה שהסרט הקצר הוא סוג של מיוזקל, ו"השעפסעלך" שהחלו כבדיחה, הולכים ומתגבשים בחזונו של יוצרם כלהקה ממשית. נובלמן ליקט את כוכביו הצעירים מלהקות ילדים חרדיות, והוא מעיד כי חלקם אכן חרדים מבית, מה שמוסיף לאותנטיות.

 

על אף הרוח הפארודית והעובדה שנובלמן מייצר את הסרט מחוץ למגזר, הוא מספר כי הנגיעה שלו לחומר באה מחיבור ליהדות. "אני בא ממשפחה מסורתית", הוא אומר. "אבא שלי חבש כיפה סרוגה, וגדלתי במשפחה של כיפות סרוגות. המשפחה שלי עלתה ממקסיקו, שם יש להקות ילדים חרדיות נהדרות, וגם משם שאבתי את ההשראה".

 

הוא מנסה לדייק, ופונה "לצד הדתי במשפחה, שיעזרו לי לוודא אמינות. מאוד חשוב לי לעשות את הסרט הזה. זה חלום שקשור לעבר שלי. יש לי נגיעה לדת וזיקה ליהדות".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דוד רודו, לאל אוטניק
מעשר כספים זו מצווה. ניסיון ההתרמה
צילום: דוד רודו, לאל אוטניק
צילום: דוד רודו, לאל אוטניק
איפה יוסל'ה? חי בסרט
צילום: דוד רודו, לאל אוטניק
מומלצים