פסטיבל חיפה: מפסגת הכרמל רואים את טהרן
במאי איראני גולה ואחד אחר שנכלא בארצו, מחווה לגדולי הקולנוע תיאו אנגלופולוס, קנטו שינדו וניקולס ריי, ורשימה מגוונת של סרטי איכות מרחבי העולם וגם מישראל - כל אלה ועוד בתוכנית של פסטיבל חיפה ה-28. שמוליק דובדבני ממליץ
עוד בפסטיבל חיפה:
- אלכסנדר סוקורוב יקבל אות הוקרה
- כריסטיאן מונג'יו, בנדק פליגאוף ואחרים יתארחו
- חם מהפרינג'ידר: סרטים עצמאיים בפסטיבל
סרט ייחודי זה יוצק משמעות חדשה במושג "סינפיליה" (אהבת קולנוע), ואין להתפלא על כן שהקרנותיו (היחידות) בישראל יתרחשו במהלך פסטיבל הסרטים בחיפה שייפתח במוצאי שבת עם הקרנת סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון "המאסטר". סרטו של אמיר נאדרי, ממעצבי הקולנוע האיראני החדש, שכמו גיבורו רכש את השכלתו הקולנועית מצפייה אובססיבית בסרטים, הוא כל כולו מחווה לאמנות התמונה הנעה.
בתחילת הסרט מסתובב הגיבור עם מגאפון ברחובות טוקיו ומשגר הצהרות (שקשה לדעת אם נאדרי מתייחס אליהן ברצינות או אירוניה) בדבר מות "הקולנוע הטהור", והאופן שבו הפכו מולטיפלקסים לבית הקברות של האמנות השביעית. בדירת הגג שלו הוא מנהל מעין סינמטק פרטי שמקרין קלאסיקות ב-16 מ"מ לקהל נאמן של סינפילים כמוהו, ובשעות הפנאי הוא עולה על קברי המאסטרים הגדולים של הקולנוע היפני – אוזו, קוראסווה ומיזוגושי.
מתוך "קאט" של אמיר נאדרי
כדי להתגבר על הכאב הכרוך בעינוי הפיזי שהוא חווה, הבמאי נזכר בקלאסיקות שהציג במועדון הקולנוע שלו (ובמספר הצופים שנכחו בהקרנה), וכן בסרטים האהובים עליו מכל הזמנים. התוצאה, איך לומר, ביזארית ומעוררת עניין, ונדמה שמעולם לא נוצר סרט קיצוני שלוקח את אהבת הקולנוע למחוזות גרפיים כל כך.
מצדיעים לגדולי הקולנוע
אגב כך, פסטיבל חיפה השנה מספק מחוות לכמה יוצרי קולנוע חשובים. ראשון בהם הוא תיאו אנגלופולוס היווני, שנהרג בתאונת דרכים בתחילת השנה. במהלך הפסטיבל יוקרנו כמה מיצירות המופת שביים, ובהן "נוף בערפל", "מסע לקיתרה" ו"מגדל הדבורים", וכן ייערך קונצרט מיוחד שבו תבצע המוזיקאית אלני קראינדרו (בשיתוף התזמורת הסימפונית חיפה) קטעים מהמוזיקה שהלחינה לסרטיו.
מחווה נוספת תוקדש לבמאי היפני הגדול קנטו שינדו, שהלך לעולמו באפריל השנה, בגיל מאה. שינדו, שחובבי הקולנוע זוכרים בזכות סרטיו הנפלאים "האי העירום" (1960) ו"אוניבבה" (1964), העניק בעבודותיו ביטוי לחוויה הטראומטית של הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי (הוא עצמו נולד בהירושימה). סרטיו עוסקים, בין היתר, בקונפליקט שבין תרבות ואלימות אכזרית, אנושיות וטבע פראי, ומעמידים במרכזם דמויות נשיות חזקות (רובן בגילומה של נובוקו אוטווה, שהופיעה במרבית סרטי שינדו והייתה מאהבתו ואחר כך גם אשתו).
"האי העירום" מביא את סיפורה של משפחה יפנית המתגוררת לבדה באי קטן, ומאופיין בהיעדר מוחלט של דיאלוגים. "אוניבבה" מביא את סיפורן של אלמנה צעירה וחמותה ביפן של ימי הביניים הרוצחות לוחמים נודדים וטומנות את גופותיהם בחור באדמה. מדובר בשתיים מיצירות המופת של הקולנוע היפני המודרניסטי, אלגוריות מסוגננות ופיוטיות שסוד עוצמתן בצמצום הקיצוני המאפיין אותן.
המורד הנצחי של הקולנוע האמריקאי, ניקולס ריי ("מרד הנעורים"), ציין אשתקד מאה להולדתו (ריי נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1979), ולרגל המועד פיקחה אלמנתו, סוזן, על הכנת עותק משוחזר של סרטו "אי אפשר לחזור הביתה" מ-1973. מדובר בעבודה אקספרימנטלית שמעולם לא הושלמה שריי יצר יחד עם סטודנטים לקולנוע.
הטריילר של "אי אפשר לחזור הביתה"
הסרט, שנעשה לאחר שובו של ריי מגלות באירופה - תוצאה של עימותיו עם הממסד ההוליוודי ובעיות השתייה שלו שהפכו אותו למחוסר עבודה - משקף היטב את רוח תרבות הנגד של התקופה (הסטודנטים עבדו עליו בביתו של ריי, ותהליך היצירה לווה בצריכה קבועה של אלכוהול וסמים), וריי עצמו מגלם בו במאי קולנוע מחוק. ככל שהלך הפרויקט והתקדם, ניכרה שאיפתו לשבור כל אמצעי ביטוי שגרתי דרך ריבוי נרטיבים, מסך מפוצל ואפקטים של צבע (בהשפעת אמן הווידיאו נאם ג'ון פייק).
הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל קאן ב-1973 היתה כישלון מוחלט, וריי זנח את המשך העבודה עליו עד שנעתר לבסוף להפצרותיה של אשתו (שהיתה צעירה ממנו בכ-40 שנה), והמשיך לערוך אותו עד מותו. הסרט, כמו גם סרטה התיעודי מאשתקד של סוזן ריי, "אל תצפו ליותר מדי", המלווה את צילומיו, הם בבחינת צפייה חובה לחובבי קולנוע באשר הם.
"הרי האלפים" של יורגוס לנטימוס היווני (הזכור בזכות "שיני כלב" האקסצנטרי), הוא סרט מוזר שבמרכזו ארבעה אנשים בעלי עיסוק מקורי ביותר - הם משכירים עצמם כתחליפי-המת בעבור מי שאיבדו את יקיריהם, לכאורה על מנת לאפשר להם להקל על יגונם. הגיבורה פה היא אחת מהם, אחות במקצועה, שמגלמת את תפקידי המנוחים במעורבות רגשית עמוקה מדי.
הטריילר של "הרי האלפים"
אכן, מוזר לצפות בדמויות המשננות רפליקות בתפקידיהן כמי שהלכו לעולמם. מבחינה זו, יש משהו בסרט שהופך את האבל לאוסף קומי ואבסורדי של מחוות וטקסים. בהדרגה הולך ומטשטש הפער שבין ההיבט המלנכולי ומשחק התפקידים, בין האותנטי והתיאטרלי, והרי האלפים (שעל שמם הגיבורים קרויים) מוצאים עצמם כלואים, לפחות באופן סימבולי, בין החיים והמוות.
רוח מלנכולית שורה גם על "אוסלו, 31 באוגוסט" הנורבגי, שבמרכזו צעיר המתגורר במרכז גמילה מסמים. במהלך היממה שבכותרת הוא מקבל אישור לצאת מהמוסד כדי ללכת לראיון עבודה, ובאותה הזדמנות מבקר חברים מהעבר.
הטריילר של "אוסלו, 31 באוגוסט"
הבמאי יואכים טרייר יוצר סרט עצוב מאוד, שמבוסס בחופשיות על סרטו המצוין של לואי מאל מ-1963, "להבה מהבהבת" (לפי ספר מאת פייר דרייה לה רושל), הזכור בזכות הופעתו רבת העוצמה של מוריס רונה. זה סיפור על גבר צעיר, אינטלקטואל מבטיח, שהחמיץ את חייו, אף שלרגע נקרית על דרכו אופציה לגאולה בדמותה של בחורה שהוא פוגש במסיבה ואינה יודעת דבר על עברו.
יש משהו בסרט שמטעין אמנם בזיכרון את עבודותיו המופנמות של מאל, והשאלה בדבר הכיוון שאליו יפנה הגיבור בסופו של יום, כיוון שאולי יכריע את חייו לעתיד, נותרת תלויה לכל אורך מסעו העצוב שהבמאי טרייר (קרוב משפחה רחוק של לארס) עוקב אחריו בשילוב של ריחוק ואינטימיות. סרט נהדר.
קדרות קיומית שורה גם על סרטו של מוחמד ראסולוף האיראני, "להתראות", שהוא מפסגות הפסטיבל. בדומה לבן ארצו, ג'אפר פנאהי, נידון גם ראסולוף לשש שנות מאסר באשמת פעילות אנטי-שלטונית, ומי שייצפה בסרטו זה - דיוקן קודר ומדכא של החברה האיראנית העכשווית שצולם בתנאי מחתרת - יבין מדוע.
הטריילר של "להתראות"
הגיבורה היא עורכת דין ופעילה פוליטית שנאסר עליה להמשיך ולעסוק במקצועה. הסרט עוקב אחר ניסיונותיה הנואשים להשיג ויזה ולצאת את גבולות המדינה, כאשר בעלה שוהה אי שם בדרום המדינה, והיא נמצאת בהריון שמסתבך. אחת הסצינות הנפלאות בסרט מתארת, בשוט סטטי מתמשך, את החיפוש שעורכים בביתה שני שוטרים חשאיים, כאשר היא עצמה נותרת דוממת בפינתה, ואמה המבקרת אצלה אינה חושדת בדבר.
בהדרגה הופך הסרט למותחן אפל שמותיר את הצופים בו כמעט חסרי נשימה. אף שישנם בו כמה דימויים סימבוליים יתר על המידה (צב המים שהגיבורה מגדלת ואשר מוגבלות תנועתו והמרחב המצומצם הניתן לו אמורים לייצג את מצבה), הסרט מיטיב להעביר את תחושת האיום היומיומי שחווה השכבה האינטלקטואלית באיראן. מבחינה זו, "להתראות" הוא לא רק טור-דה-פורס קולנועי אלא גם סרט אמיץ.
