פניה של מירה צור נראים מוכרים מהרגע הראשון, ולא רק בגלל החיוך הכובש שלה, אלא משום שהם באמת בכל מקום: בטלוויזיה, בקולנוע, על הבמות, במגזינים, מזה שני עשורים. ברזומה שלה נמצאות הופעות אורח בסרטים כמו "השטן לובשת פראדה" ו"נשות סטפורד", בסדרות טלוויזיה כמו "30 רוק" ו”פרינג'”, אינספור פרסומות במגזינים, כולל עבור מייסיס, מקדונלד ואדוויל, השתתפות במופעים בברודווי בהם "קברט", והרשימה עוד ארוכה. לפני כשנתיים מירה צור הקימה גם חברת הפקות, שאחד מהפרויקטים המרכזיים שלה כרגע הוא הרמה של הפקת ברודווי למחזה "מנין נשים" של נעמי רגן.

רשימה ארוכה של הופעות בקולנוע, טלוויזיה ותיאטרון

את "מניין נשים", שנמצא כעת בשלבי הפקה ראשוניים, תביים השחקנית המוערכת טובה פלדשו, שזו תהיה לה הפעם הראשונה בתפקיד הבמאית. המחזה מספר את סיפורה של חנה, אשת רב ואם ל-12, שנאלצת לעזוב את משפחתה בעקבות התעללות של הבעל וכך מאבדת משמורת על ילדיה. מירה מספרת כי המחזה דיבר אליה מהרגע הראשון: “מישהי סיפרה לי על 'מנין נשים' בפרמיירה לסרט. אמרתי לה שאני רוצה למצוא משהו שהצליח בארץ ולהביא אותו לניו-יורק. היא הציעה לי את נעמי רגן והייתי מופתעת, משום שלא ידעתי שהיא העלתה הצגה. התאהבתי במחזה ויצרתי עם רגן קשר. נפגשנו בניו-יורק, בזמן שהיא התלבטה אם למכור את הזכויות לי או לאחד המפיקים הגדולים של ברודווי. היא בחרה בי גם בגלל הרקע והכישורים שלי, אבל גם בגלל הסינרגיה שהייתה ביננו".

גם סיפורה האישי של מירה, כך היא אומרת, גרם לה לרצות לצלול אל תוך סיפורה של חנה, אשת הרב: “אחותי גרה בארץ והיא חרדיה, וזה מכאיב לי. אני פה כבר עשרים שנה וזה הולך ונהיה יותר גרוע, למרות שבשפה שלה הכל יותר טוב. אני מאוד נגד דת ונגד כל דבר שהוא ממסדי מאורגן. במקביל, למרות שאני לא מקבלת את זה, אני מרותקת לזה. בנוסף, יש לי בן בן 13 מנישואי הראשונים, שנאבקתי על המשמורת שלו שנים, כך שהנושא של גירושים ומשמורת ופירוד מילדים אהובים נוגע לי מאוד".

את הקריירה של ההפקה מגדירה מירה כקריירה השלישית שלה. הקריירה הראשונה, שהתחילה כשהיתה ילדה קטנה, היתה בתחום המחול: “התחלתי לרקוד בגיל שמונה, ותמיד היה לי כישרון לריקוד. עכשיו, כשאני בקריירה השלישית שלי, אני יכולה להגיד שהיה לי הכי הרבה כשרון בריקוד. הלוואי שלא הייתי מפסיקה...”.

אחרי שסיימה את הלימודים בבית הספר "תלמה ילין" והשתחררה מהצבא, רקדה מירה לתקופה קצרה בלהקת בת שבע ומהר מאוד החליטה לעבור לניו-יורק עם מלגת לימודים של קרן תרבות אמריקה-ישראל וללא שום כוונה לחזור לארץ. מירה ידעה שהיא רוצה להופיע על הבמות של ברודוויי, מטרה שהושגה כעבור זמן לא רב: “שישה חודשים אחרי שהגעתי, עוד לא דיברתי אנגלית טובה אפילו, אבל הייתי רקדנית טובה ומורה שלי ב'ברוודוי דאנס סנטר', שהיה הכוריאוגרף של 'קברט', לקח אותי להפקה. זו הייתה הפקה שהסתובבה ב-32 מדינות ברחבי ארה"ב, כל יומיים בתיאטרון אחר. משם כבר נכנסתי לקהילה ודבר הוביל לדבר". בין הפסגות שזכורות לה, ישנו קיץ אחד בו היא לוהקה להפקה נחשקת במונטה קרלו, שם הופיעה לצד שמות כמו ליזה מינלי וחוליו איגלסיאס והייתה חלק ממעגל המלוכה, והיא רק בת 24. שנה מאוחר יותר היא הוזמנה להופיע במרוקו בגאלה של המלך.

הריצה של מירה לתהילה נקטעה, כך היא מספרת, כאשר התחתנה: “ההורים שלי רצו שאתיישב, אתחתן וכו'. בעלי לא רצה שאמשיך לרקוד והנישואים לא היו טובים, אך הבן שלי הוא כמובן הסובניר הכי נפלא מהם". למרות שנאלצה לעזוב את הבמות אותן כל כך אהבה, מירה לא נחה לרגע ופנתה לקריירה של תזונה וכושר, קריירה שהמריאה גם היא במהירות. במקביל היא התחילה לעבוד כדוגמנית לפרסומות בעיתונות הדפוס, עבודה ממנה היא מתפרנסת עד היום. “זוהי נישה נפלאה בארה"ב. בניגוד לישראל או אירופה, אפשר לעבוד בתחום גם בגיל מבוגר יותר ולהתפרנס מזה בכבוד. זה מדהים שבגיל 40 אני יכולה להתפרנס מהדוגמנות ולעשות עם הכסף מה שאני אוהבת לעשות, ואני יכולה לעבוד שם גם עוד עשר שנים", היא אומרת.

כאמור, לפני כשנתיים הקימה מירה חברת הפקות, מתוך רצון להיות מעורבת בתהליכי היצירה של קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון החל מהרגעים הראשונים שלהם: “אני מרותקת מהעובדה שאני יכולה לשלוט בסצינה ולבחור את התפקידים. יש לי את האפשרות לגייס כספים לדברים שמעניינים ולהיות מעורבת לפני שזה יוצא החוצה ואני אוהבת את זה. כרגע כל הדברים שאני עובדת עליהם בשלב הבישול, בשנה הבאה דברים יתחילו לצאת לפועל וזה יהיה נפלא". 

גם בחייה האישיים, מירה עוברת כעת שינויים שהיא צופה שיובילו לפתיחת אפשרויות חדשות וטובות. היא בהליך גירושים מבעלה השני ועל סף מעבר ממגורים בניו-ג'רזי בחזרה לניו-יורק: “זה לא קל, אבל אני ממציאה את החיים שלי מחדש וזו הזדמנות. אני חוזרת לעצמאות שלי. נוחות זה הדבר הכי נורא שאדם יכול להגיע אליו, כי אתה נשאר באותו מקום. אני אוהבת סיכונים ומעדיפה שיהיו לי ירידות ועליות מאשר שגרה. אני שונאת שגרה”. 

על אף שאפילו לדבר בעברית כבר לא כל כך קל לה, והאנגלית האמריקאית המושלמת שבפיה זורמת הרבה יותר, מירה אומרת שהיא עדיין מרגישה ישראלית במאה אחוזים: “אפשר להוציא אותי מישראל אבל אי אפשר להוציא את ישראל ממני. אני לא מקבלת דברים כמו שהם, אני לא לוקחת לא כתשובה, אני אוהבת לחצוב את הדרך שלי, ואני רואה בכל הדברים האלה משהו מאוד ישראלי. ואולי זו רק אני. יש משהו מפתה לנסות לחזור ולהתפרסם בארץ, אבל כל החברים שלי אומרים לי שאני צריכה להיות מטורפת כדי לעזוב את ניו-יורק ולחזור לארץ”.