שתף קטע נבחר

הבחירות עברו, עכשיו הזמן לשתי מדינות

לא יהיו כאן לא רווחה, לא שוויון, לא חינוך ולא חוסן לאומי, עד שלא ניפרד מהפלסטינים. הקמפיינים נגמרו, תתמקדו בעיקר

בעוד כחודש וחצי תושבע הממשלה ה-33 של ישראל. יהיה הרכבה אשר יהיה, אסור שתיכשל במשימה העיקרית: קביעת גבולות המדינה.

 

הקמפיינים הסתיימו, וכעת מותר לומר את האמת: שאלת הגבולות של ישראל היא שאלה חשובה יותר מכל שאלה אחרת בדיון הציבורי. צריך להיפרד מהפלסטינים, ולקבוע גבולות שיבטיחו מדינה דמוקרטית, שוויונית, לגיטימית וצודקת, שבה יש רוב יהודי לדורות.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

סכנת מדינת ההלכה עדיין כאן / אבי בליזובסקי

יאיר לפיד, מנע מלחמת אחים / אוהד שקד

 

וממש לא חשוב כמה נהיה משוכנעים בצדקתנו לגבי הישיבה בשטחים. זו שאלה קיומית, כי כדי לשמור על המדינה שהקימו פה לפנינו צריך לקבוע גבולות. קודם כול גיאוגרפיים, ואחר כך בכל תחומי חיינו: מוסר, נשיאה בנטל, זכויות יסוד, הפרדת הדת מהמדינה, וכמובן שלטון החוק. לא יהיו כאן לא רווחה, לא שוויון, לא חינוך וגם לא חוסן לאומי עד שלא ניפרד מהפלסטינים.

 

באמצע העשור השביעי לקיומה של המדינה, אין לישראל גבולות מוכרים לכל שטחה וגם לא חוקה, החיוניים להבטיח את זהותה ברוח מגילת העצמאות. המציאות הדמוגרפית המתהווה בשטח שממערב לירדן מעמידה בסיכון את זהותנו הלאומית ואת הסולידריות הפנימית, שהיו יסודות עיקריים בשנותיה הראשונות של המדינה.

 

מבחינה גיאופוליטית, הסטטוס-קוו הוא דינמי מאין כמוהו, ודי להזכיר את איום הגרעין האיראני ועלייתו של האיסלאם הפוליטי, בצד ההקצנה והתמוטטות משטרים בעולם הערבי. אם נמשיך להיגרר בחוסר-יוזמה, תצטמצם עוד יותר האפשרות המעשית לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהסכם על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. בינתיים גם יוחמר הבידוד שלנו בעולם עד כדי הקאתנו מתוך הקהילה הבינלאומית, צבועה ומתחסדת ככל שזו תהיה.

 

המתווה הכללי להסדר מדיני ידוע לכולנו זה תריסר שנים ויותר, מאז ימי הנשיא קלינטון ותוכניתו לשתי מדינות לשני עמים. סוגיות הליבה בסכסוך בין שני העמים - ירושלים, פליטים, גבולות, ביטחון - לא יתאיידו מאליהן רק מפני שמתעלמים מהן ומשרכים רגליים בדרך לפתרון. להפך, הן יוחרפו ופתרונן יתרחק מאיתנו. 11 שנים עברו מאז יזמה הליגה הערבית את יוזמת השלום הערבית, אך ממשלות ישראל לא מצאו זמן לדון בה עד היום. דווקא עכשיו, לנוכח ההתפתחויות בעולם הערבי, צריכה ישראל לאותת כי היא נכונה לבחון משא ומתן אזורי עם העולם הערבי הגועש והמדמם.

 

מדינה פלסטינית, לכשתקום, תהיה מפורזת, לא תורשה להחזיק צבא או לכרות בריתות צבאיות, המרחב האווירי יהיה בשליטת ישראל, וכוחות בינלאומיים אופרטיביים יסייעו בידי הצדדים לשמור על השקט. יש להניח שעד אז תיהנה ישראל ממערכת שלמה של הגנה רב-שכבתית נגד טילים ורקטות מכל טווח. הסכסוך עם הפלסטינים פתיר, אבל גם אם נניח שאני טועה, אני משוכנע שלטובתנו אנחנו חייבים לפעול ולקחת את גורלנו בידינו, כי הסטטוס-קוו הוא אשליה מסוכנת.

 

לקחת יוזמה

חובתה של הממשלה ליזום פעולה אמיצה נוספת, כי איננו יכולים להיות תלויים בקיום פרטנר - בעייתי ככל שיהיה - או בהיעדרו. במקביל למשא ומתן על הסדר מדיני, וגם אם לא יתקיים בכלל, ישראל צריכה להיערך עצמאית, ביוזמתה, להיפרדות מהפלסטינים, וליצור באופן הדרגתי שתי מדינות לאום. מדובר בהיערכות לאומית כוללת, אחראית, וזהירה. נכון, נצטרך לפנות התנחלויות, להערכתי עד קו גדר הביטחון, תוך שמירה על הגושים הגדולים ובהם כ-80 אחוזים מן המתנחלים. ועלינו לקלוט את אלו מהמתנחלים שישובו אל מדינת ישראל, כ-100,000, בין בהסכם ובין בהיעדרו. כלקח מההתנתקות ב-2005, צה"ל יישאר שם עד שהאחריות הביטחונית תעבור לגורם שיהיה מקובל עלינו.

 

אין בלב איש שום חדווה או שמחה לאיד בפינוי מתיישבים. יש בכך כורח, למען הבטחת עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית שגבולותיה מקיפים רוב יהודי, שהיא מוסרית ולגיטימית ושקיומה אינו מותנה בשליטה בעם אחר. אם הממשלה תפעל ביושר ובאחריות, הפינוי ההכרחי יוכל להיות בסופו של דבר צעד מלכד ואמפתי ולא התנערות מציבור ישראלי חשוב.

 

אין שום פסול בצעדים עצמאיים, כל עוד הם מקדמים בפועל מציאות של שתי מדינות, תוך תיאום הדוק עם ארצות הברית. זה לא עניין של שמאל או ימין, של קואליציה כזו או אחרת. וגם לא עניין לסיסמאות, למשיחיות, או לקנאות - שקיימות בשני הצדדים של המפה הפוליטית. בבוקר שאחרי, זו קריאה לממשלה החדשה לקחת אחריות על גורלנו בפיכחון, באומץ לב, ובאחריות לאומית.

 

עו"ד גלעד שר הוא יו"ר משותף של תנועת "עתיד כחול לבן" וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS 

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יש סיכוי להסכם? נתניהו ואבו מאזן
צילום: AP
מומלצים