המתנה שנתתי לעצמי בגיל 40: הריון אחד אחרון
האלי בארי עושה את זה, ניקול קידמן עשתה את זה ואפילו לאה שנירר, כוכבת המעושרות, ילדה אחרי גיל 40. אבל מהו המחיר שאנחנו משלמות על ההורות המאוחרת והאם באמת הרווח כולו שלנו? רינה זיסמנוביץ, שילדה את בתה ה-3 בגיל 40, בדיוק לפני שש שנים, מסכמת
לא תכננתי להיות אמא טרייה בגיל 40. למען האמת את החלפת הקידומת הזו הייתי בטוחה שאעביר באיזה יעד אקזוטי מרוחק ויקר להחריד. אבל לחיים, כמו שאמר פעם מישהו חכם, יש דרך משלהם לעשות תוכניות.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
ביום ההולדת ה-39 החלטנו חברתי הטובה א' ואני לחגוג את יום ההולדת האחרון לפני החלפת הקידומת הגדולה שמחכה לנו, בגדול. ברוב קולות הוחלט על שבוע בניו יורק. כמה הוראות הפעלה לבני הזוג בנוגע לילדים והיינו כבר על המטוס.
עוד על הורות מאוחרת בערוץ הורים:
הורות מאוחרת: אתה אבא או סבא שלה?
תוך עשור: זינוק של 100% בלידות מעל גיל 45 עקב העלויות: המדינה תגביל טיפולי פוריותלא מצאנו טיעוני נגד משכנעים
כל מי שחווה פעם שבוע של שתי נשים בחו"ל, יודע בדיוק ממה הוא מורכב: שופינג, המון שיטוטים (בכל זאת ניו יורק) ושיחות נפש אינסופיות. ככה התחלנו ללבן את סוגיית "הילד השלישי".
לשתינו היו אז שני ילדים, בן ובת לכל אחת מאיתנו. הגדולים כבר היו בפתחו של גיל ההתבגרות והקטנים באמצע בית הספר היסודי. "משפחה מושלמת". כלל לא עלה בדעתנו להפר את האיזון, אבל בכל זאת כבר עמדנו לסיים את העשור הרביעי בחיינו, וחשבנו שזה חייב להיות עכשיו או לעולם לא.
התחלנו בניסיונות למצוא את כל טיעוני הנגד האפשריים נגד העניין: "נצטרך לחזור לחיתולים ולהנקות? עד שהתחלנו קצת לחיות וליהנות מהחיים" (ולראייה הטיול שלנו), "הילדים יתביישו בנו כי נהיה זקנות מדי"... ובכל זאת, הרעיון לא הרפה מאיתנו.
אבל אחרי שבוע של דיבורים, כשגם היקום כבר עמד לקרוס אל תוך עצמו, צץ במוחנו רעיון. נחזור לארץ, נודיע לבני הזוג, אולי אפילו נשאל אותם לדעתם, וניתן לעצמנו דד ליין. החלטנו שאם עד ראש השנה זה מצליח (עניין של חודשיים מחזרתנו), אז זה זה. ואם לא, נמשיך לבלות ולהיזכר ברעיון ה"חמוד הזה".
בני הזוג, ששניהם כבר חצו אז את גיל ה-40, להפתעתנו הרבה כלל לא התנגדו. "זה יכול להיות נחמד", הם אמרו, גם אחרי שהסברנו להם שהתהליך נחמד והכל, אבל אם יוצא מזה ילד הוא נשאר לנצח.
גם אמא שלי, שבעצמה ילדה את אחותי דקה לפני גיל 40, כשאני כבר הייתי בת 17, אמרה באנחה קולנית למדי שילדים זה בהחלט אושר גדול, אבל הכוח של אמא בת 40 זה לא הכוח של אמא בת 25 או אפילו 30.
הקשבנו בהבנה ובחיוך, וחודש אחר כך, בתזמון כמעט מושלם, עמדנו שתינו עם הטלפון ביד ושלחנו זו לזו את תמונותינו מחזיקות את בדיקת ההריון עם שני הפסים.
וככה, בעוד שהחברות שלנו מתכננות את חגיגות יום הולדת ה-40 שלהן, אנחנו היינו עסוקות בבדיקות גנטיות (כי כשהילדים הגדולים נולדו חלק בכלל לא היו קיימות), בדיקות מי שפיר (גברת, זה הגיל) ובקריאת ספרי הריון ולידה (כי מי זוכר משהו בכלל).
חגיגות יום הולדת 40 בין הנקה להחתלה
תשעה חודשים אחר כך, ביום אביבי של מאי (ובאותו יום בדיוק!) ילדנו את בנותינו. א' חגגה 40 שבוע לפני הלידה, ולי נשאר עוד חודש. וכך את יום ההולדת ה-40 שלי חגגתי בין הנקה להחתלה, יושבת מול הטלוויזיה וצופה בטלנובלה המתרחשת באיזה יעד אקזוטי מרוחק ויקר להחריד.
בעוד כמה חודשים, "בנות הזקונים" שלנו, שחגגו יום הולדת ביום שישי האחרון, עולות לכיתה א' (הזריזים, ואפילו האיטיים יותר, יכולים כבר לחשב את הגיל של א' ושלי) ועד היום יש רגעים שאנחנו לא מאמינות שעשינו את זה.
אבל בעוד שרוב חברותינו כבר מתחילות להתלונן שהקן מתרוקן כי הגדולים כבר התגייסו (גם שלנו), ואילו בני הנוער כל היום עם החברים, לנו אין בעיה כזו בכלל. אנחנו ממשיכות לבלות במשחקיות הג'ימבורי, בחוג הבלט במתנ"ס, מכירות מעולה את כוכבי הילדים החדשים ומתחילות להתרגש מהעלייה לכיתה א' (שוב).
מצד שני, התמונה לא תמיד ורודה כל כך. אנחנו מוצאות עצמנו חסרות סבלנות למשחקים של הבנות. פעמים רבות אנחנו מוותרות לעצמנו על העקרונות שעם הילדים הגדולים יותר לא היינו מעזות. וכן, טיול כזה כמו שעשינו, נוכל לעשות רק לקראת תחילת העשור השישי של חיינו.
אבל בסופו של יום, רק דבר אחד מציק לנו לפעמים. כשאנחנו רואות אמהות בנות 30 או אפילו 35 אומרות לילדים: "תפסיקו כבר להשתולל, כי אין לנו כוח". אנחנו מביטות עליהן וחושבות: "כשתגיעו לגיל 40, אתן כבר תבינו".
לפנייה לכתב/ת 
